החלטה בתיק בשא 30701/05

1.       המבקשות הגישו לבית משפט זה את העתירה המינהלית שבתיק עת"מ 2429/04. המבקשות עתרו לבטל את היתר הבניה שניתן על ידי המשיבה מס' 1 (להלן-"הועדה המקומית") למשיבה מס' 2 ביום 11.8.04 לגבי המבנה בשדרות גושן 1 בקרית מוצקין הידוע כחלקה 100 בגוש 11583 ולהורות על הפסקת כל עבודות הבניה על ידי המשיבות 2   ו-3. כן עתרו המבקשות לכך שבית המשפט יורה למשיבות לבצע צו הריסה של כל תוספת בניה אשר בוצעה על ידי המשיבות 2 ו-3 ו/או מי מטעמן בניגוד להיתר הבניה ו/או בניגוד לתב"ע החלה על החלקה.

          הדיון בעתירה האמורה מצוי בעיצומו והותר לצדדים לחקור מצהירים על תצהיריהם. במהלך חקירתו של מהנדס הועדה המקומית לתכנון ובניה על תצהירו, ביקש ב"כ העותרות, בעל פה, לתקן את העתירה.

          באי כח המשיבים הביעו את התנגדותם לתיקון המבוקש. בין היתר התנגדו לכך שהבקשה הוגשה בעל פה.

          לאחר שמיעת טענות הצדדים הוריתי על הגשת בקשה לתיקון העתירה.

          הבקשה שלפני (בש"א 30701/05) הינה בקשה לתיקון העתירה שהוגשה בעקבות האמור לעיל.

2.       המבקשות לא צרפו תצהיר לבקשה. בא כוחן המלומד, עו"ד אריה בן-ארי, טען כי אין צורך בתצהיר לגבי העובדות "כיוון שהעובדות נמצאות כבר בתיק בית המשפט ונראה כי אין FK אפשרות להתחמק מהן וודאי שאין אפשרות להכשיר את השרץ".

          לבקשה צורף נוסח של עתירה מינהלית מתוקנת.

3.       טענות המבקשות

          א.      המבקשות טענו כי במהלך ההכנות לקראת ישיבת בית המשפט האחרונה ביקש בא כוחן לקבל חומר נוסף מתיקי המשיבה מס' 1 (להלן-"הועדה המקומית").

          ב.       בבקשה נטען כי -

"2.     בעת שהתקבלו אצל ב"כ העותרות התוכניות אשר הגישה המשיבה מס' 3 למשיבה מס' 1 לצורך קבלת היתר הבניה וההיתרים המעודכנים, לא שם הח"מ לב לכך כי קיים שוני בין שטח החלקה אשר צוין בבקשה הראשונה להיתר (...) לבין השטח שצוין בבקשה השניה להיתר (...).

3.       האפשרות כי השטח שיצוין בבקשה למתן היתר לא יתאם את שטח החלקה הרשום בנסח המקרקעין ואנשי המקצוע לא יבחינו בכך, הינה כל כך אבסורדית וזו למעשה הסיבה כי לא הייתה התייחסות מצד הח"מ לנושא זה עד שנתקל בדרך מקרה בשוני שלפיו בבקשה הראשונה צוין שטח החלקה כ-674 ודובר בחלקה 100 בלבד ואילו בבקשות שלאחר מכן "סופח" גם חלק מחלקה 101 ושטח החלקה גדל לפתע ל-761 מ"ר". (ההדגשה במקור! ע.ג.).

          ג.       המבקשות טענו כי המסקנה מן האמור לעיל היא ש "היתר הבניה כולו אינו כדין כיון שניתן על סמך חישוב שטחים שאינו נכון, בלשון המעטה".

                   לטענת המבקשות לא ניתן להתעלם מגילוי העובדה האמורה אף אם הגילוי נעשה רק לאחרונה.

          ד.       המבקשות טענו כי על פי תוכנית בנין עיר ק/130 שטח הבניה הכולל המותר הינו 75% משטח החלקה . על פי התיקון בתוכנית בנין עיר ק/130א' חישוב שטח הבניה הוגדל ל-101.25% משטח החלקה .

          ה.      המבקשות טענו כי אין חולק על כך שהשטח הרשום של חלקה 100 הינו 688 מ"ר וכי השטח המצוין כשטח החלקה כביכול בבקשות המאוחרות לשינוי ההיתר המקורי אינו שטח חלקה 100 אלא שטח הכולל "סיפוח" של 87 מ"ר מחלקה סמוכה, חלקה 101.

                   המבקשות טענו כי פרק ד' לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן-"חוק התכנון והבניה"), בסעיפים 137-144 שבו, קבע את הדרך לחלוקה ואיחוד של קרקעות ואין אדם מוסמך לצרף קרקעות כרצונו.

                   במקרה זה, טענו המבקשות, ברור שלא בוצע כל הליך של חלוקה ואיחוד של קרקעות וכי השטח הרשום של חלקה 100, שלגביה ניתן היתר הבניה המקורי, היה והינו 688 מ"ר בלבד.

          ו.        המבקשות הוסיפו וטענו כי בענייננו אף לא הוגשה בקשה לתיקון רישום לא נכון של שטח כאמור בתקנה 41א(א) לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), התש"ל-1969.