החלטה בתיק בשא 2753/04 - פסקדין

א.        ההליך

1.         ביום 14.9.04 הגישה המבקשת בקשה לצו מניעה זמני במעמד צד אחד, ובה עתרה לסעד של ציווי, אשר ימנע מן המשיב ביצוע דיספוזיציה בשטח של 989 מ"ר מתוך החלקה הידועה כחלקה 5 גוש 15414 (כברת קרקע זו, תכונה להלן, לשם הקיצור "המקרקעין").

בו ביום נעתרתי לבקשה, והוצאתי צו מניעה ארעי במעמד צד אחד. הצו הותנה בין היתר, בהפקדת בטוחות לשם פיצוי בגין כל נזק, אשר ייגרם למשיב כתוצאה ממתן הצו, אם תיפסק התובענה, או אם יפקע הצו מכל סיבה אחרת.

2.         מקורה של המחלוקת נעוץ בפסק דינו של בית משפט זה, שניתן מפי כב' השופט זיאד הווארי, בתיק אזרחי 740/99, בו נפסק בין היתר, כי המשיב הינו הבעלים של המקרקעין.

יצויין, כי כב' השופט הווארי דן בתביעה שהתנהלה, בין היתר, בין המשיב לבין המשיב הפורמלי מס' 1 (להלן: "מוחמד", אשר היה הנתבע מס' 5 בתביעה דשם), ובה קיבל כב' השופט הווארי את תביעתו של המשיב, ככל שהיא נוגעת למקרקעין.

3.         המבקשת, אשר לא היתה צד לתביעה בפני כב' השופט הווארי, הופיעה והעידה מטעם הנתבעים. לטענתה, היא רכשה את המקרקעין מאדם, בשם עומר פואז, אשר רכשם מן המשיב, ומכרה אותם למוחמד. לטענתה, קבלת התביעה כנגד מוחמד, מבלי שניתן לה יומה בבית המשפט, העמידה אותה במצב בלתי אפשרי, שכן היא עצמה התחייבה למכור את המקרקעין למוחמד, ועקב קבלת התביעה, שהתנהלה בפני כב' השופט הווארי, מועמדת היא כמי שהפרה את התחייבותה כלפי מוחמד. על כן פנתה בתביעה כנגד המשיב, ובה מבקשת היא, בין היתר, לבטל את פסק דינו של כב' השופט הווארי, ולהכריז עליה כבעלת המקרקעין. בגדרה של תביעה זו, הוגשה הבקשה דידן.

4.         יש לציין כי על פסק דינו של כב' השופט הווארי הוגשו ערעורים לבית המשפט העליון, הן על ידי המשיב והן על ידי מוחמד. ערעורים אלה טרם נדונו.

ביום 18.10.04, הסכימו הצדדים כי לא יחקרו המצהירים, וזאת מבלי שצד יודה באמור בתצהירי משנהו, וכי הצדדים יסכמו את טענותיהם בכתב בסוגיית הותרת צו המניעה הארעי על כנו עד תום ההליכים המשפטיים.

ב.         טענות המבקשת

5.         טענותיה של המבקשת הן, כי מן הראוי לשמר את המצב הקיים, כל עוד לא יוכרעו זכויותיה בתביעה דידן, הואיל ובתביעה, אשר התנהלה בפני כב' השופט הווארי, לא ניתנה  לה הזכות להתגונן, כך שזכויותיה נפגעו, באופן החושף אותה לתביעה מצד מוחמד.

צו המניעה הזמני נדרש לשמר את הזכויות - כאשר ממילא פסק דינו של כב' השופט הווארי טרם הפך חלוט, שכן בעלי הדין ערערו עליו.

לשיטתה, טובים סיכויי זכייתה בערעור, שכן פסק הדין, לדעתה, לוקה בפגם.

מוסיפה המבקשת וטוענת כי המשיב, הטוען כי רכש את הזכויות זה מכבר, לא טרח לרשמן משך כל השנים על שמו. בנסיבות אלה, ולנוכח השיהוי הרב, לא יגרם למשיב כל נזק בהותרת המצב בעינו. מאידך ביטול הצו, עלול להביא לסיכול התובענה, ובכך יגרם לה נזק חסר תקנה, שכן היא תהא צפויה להיתבע על ידי מוחמד.

6.         המשיב העלה בטיעוניו טענות טרוניות הנוגעות להמצאת הערבויות וכתבי הטענות. לנוכח הודעת הצדדים בישיבת יום 18.10.04, ולאחר שנחה דעתי כי המבקשת המציאה את המסמכים במועד, אין בדעתי להיכנס לסוגיה זו.

7.         לגוף העניין, טוען המשיב כי דין הבקשה להדחות, לנוכח העובדה כי טענותיה של המבקשת נבחנו כבר על ידי כב' השופט הווארי, כאשר גרסאותיה הסותרות נדחו, מה גם שזו לא טענה בעדותה כי רכשה את המקרקעין מן המשיב.

מוסיף המשיב וטוען כי, בפסק דינו, קבע כב' השופט הווארי, כי יפוי הכח, עליו סומכת המבקשת את בקשתה, הינו בטל, שכן הוא נעשה שלא בהתאם לעסקת היסוד, ויש בו משום ניסיון להציג עסקה למראית עין, או עסקה המתייחסת לחוזה בלתי חוקי.

לטענת המשיב, לא הוצג כל מסמך בכתב, המעיד על העסקה, כדרישת סעיף 8 לחוק המקרקעין התשכ"ט-1969.

אף לא נטען כי קיים מסמך כאמור - כך, שממילא אין למבקשת זכות תביעה כנגד המשיב.

ג.         דיון

8.         תכליתו של צו המניעה הזמני היא לשמור על הסטטוס הקיים, ערב התובענה, עד להכרעה במחלוקת לגופה. ההצדקה להתערבות שיפוטית, בשלב כה מוקדם של ההליכים, קיימת רק כאשר מובאות בפני בית המשפט נסיבות, בהן עלולה זכויות המבקשת להתקפח כל אימת שקיים סיכון, כי יחול שינוי במצב הקיים. במסגרת זו בוחנים, האם עלה בידי המבקשת להראות זכות לכאורה, הנבחנת במשקפי סיכויי ההצלחה בתביעה.

על כן, המבקש סעד זמני, חייב להוכיח עילת תביעה של ממש, המתבססת על זכות לכאורית הקנויה לו. בית המשפט יבדוק וישקול, אם התובענה, אשר בגינה מתבקש הסעד הזמני, אינה מחוסרת יסוד וסיכויים (ראה רע"א 5095/93 פ.א. ארבן בע"מ נ' גבי א.ג.ר שותפות לבניין, פ"ד מט (1) 730,736; רע"א 9259/03 המזח הצפוני בע"מ נ' אוצר מפעלי ים בע"מ, תק-על 2003(3) 273).

בהחלטתו, האם יש מקום להענקת הצו, על בית המשפט להביא בין שאר שיקוליו, אף את מאזן הנזק, אשר ייגרם למבקשת אם לא יינתן הצו, לעומת הנזק אשר ייגרם למשיב, אם יעמוד הצו על כנו. כן, על בית המשפט לשקול את סוגיית תום ליבו של מגיש הבקשה, והאם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין ואין הוא פוגע במשיב, במידה העולה על הנדרש.