החלטה בתיק בשא 2671/06 - פסקדין

1.         זוהי   החלטה בבקשת המבקש,  לסלק את התביעה שהגיש  נגדו המשיב על הסף,  בטענות  התיישנות, מעשה בי-דין,  העדר  עילת תביעה,  ובשל שהתביעה  הינה לטענת המבקש קנטרנית  וטורדנית , והוגשה תוך שימוש לרעה  בהליכי משפט.  החלטתי לקבל את הבקשה, ולהלן נימוקי ההחלטה.

התביעה:

2.                  המשיב הגיש נגד הנתבע,  תביעה בסדר דין מהיר, בה תבע ממנו  תשלום פיצויים בסך  50,000 ש"ח.  בכתב התביעה טען המשיב בין היתר כדלקמן :

א.     המבקש הינו בעלים  של חנות בבאר שבע.  במשך שנים שכר המשיב את החנות  מהמבקש  או מאימו,  והשקיע כסף  רב בתחזוקתה,  זאת  בשל מצבה הגרוע.

ב.      עד שנת  1993, היה  בין הצדדים חוזה שכירות בכתב ומשנת  1994,  עד לפינוי  החנות ע"י המשיב  בפועל ביום 31.5.99,  לא היה ביניהם  חוזה בכתב. 

ג.       משנת 1994 ועד למועד  הפינוי  בפועל, הורע מצב החנות,  ואף קרסו חלקים  מהמבנה,  באופן שלא  איפשר שימוש  בחנות.

ד.      באותה תקופה  התנהל בין הצדדים מו"מ לרכישת  החנות ע"י המשיב, והוצע כי  המשיב יהרוס את המבנה ,  ויבנה תחתיו  חנות חדשה, אשר  הבעלות בה תתחלק  בין הצדדים.  מו"מ  זה לא הבשיל בסופו של דבר לכדי  חוזה.

ה.     משלא הוסכם על מכירת החנות כאמור,  שיפץ המשיב  את החנות,  לאחר שלטענתו  סיכם עם המבקש,  כי יורשה  לקזז  את ההשקעה  מדמי השכירות.

ו.       המשיב המשיך לשלם דמי שכירות עד לחודש אפריל  1998,  אך כאשר נוכח  כי המשיב דוחה  שוב ושוב  את מועד ביצוע הקיזוז כאמור,  חדל לשלם את דמי השכירות.

ז.       המבקש ואימו הגישו נגד המשיב תביעה  במסגרת ת.א. 1328/99,  בבית משפט זה.  ביום   30.3.99,  ניתן בהסכמת הצדדים פסק דין, במסגרתו צווה המשיב לפנות את הנכס  עד ליום 31.5.99,  והמשיב אכן פינה  את הנכס במועד האמור. 

ח.     לאחר מתן פסק הדין בת.א.  1328/99,  הגיש המבקש  נגד המשיב  תביעה בת.א. 7713/99 בבית משפט זה, בה  עתר  לחייבו בתשלום  חוב דמי שכירות,  בפיצוי  בגין הריסת חלק ממבנה החנות, וכן בתשלום דמי שימוש  או דמי ראויים, בגין שימוש בחלק  מהמקרקעין,  שלא ע"פ  הסכם  השכירות.

המשיב  התגונן  מפני התביעה, וטען בין היתר,  כי זכויות המבקש בגין חוזה השכירות  הוסבו לאחר,  כי הוא זכאי לקזז מחוב דמי השכירות הנטען,  את עלויות שיפוץ המבנה  ושיפורו , כי לא הרס כל חלק מהנכס,  וכי אינו עושה כל שימוש בשטח הצמוד  לנכס.

ט.        ביום 6.7.04,  ניתן ע"י כב' השופט א. ואגו  פסק דין, במסגרתו  התקבלה  התביעה  באופן חלקי.

בית המשפט  קיבל את  תביעת המבקש לתשלום  חוב דמי השכירות,  תוך שדחה  את טענת המשיב,  לקיזוז  עלות השקעותיו  במבנה החנות.

תביעת  המבקש לענין פיצוי,  בגין  הריסת חלק מן המבנה  על ידי המשיב  נדחתה,  ותביעתו  לתשלום דמי שימוש ראויים,  בגין שימוש  המשיב בשטח הנוסף התקבלה.

י.              המשיב  טען בתביעתו בתיק שלפנינו,  כי תביעת המבקש  נגדו במסגרת ,7713/99, היתה עלילה,  והסבה  למשיב נזק רב.

עוד טען, כי עילת התביעה  של המשיב להשבת השקעתו  בחנות שרירה וקיימת,  משום שבפסק הדין  של כב' השופט ואגו,  לא קוזזו כספי ההשקעה .

המשיב  תבע על כן  מן המבקש, את עלות השיפוצים והשיפורים  שביצע  במבנה, ובנוסף  פיצוי בגין  עגמת נפש,  ושכ"ט  ששילם המשיב לשמאי (לצורך הערכת שווי ההשקעה  לצורך התביעה). המשיב  הגביל  תביעתו לסך  50,000 ש"ח לצרכי  אגרה.

טענות  הצדדים: