החלטה בתיק בשא 2557/07

1.         בפני בקשת הנתבעים להורות לפרופ' ויינברגר, הוא המומחה שמונה על ידי בית המשפט בתחום הראומטולוגי - להתעלם מהמיסמוך שנשלח לעיונו על ידי ב"כ התובע, שסומן כנספחים א ו - ב לבקשה.

2.         התובעת נפגעה בתאונת דרכים שאירעה ביום 6.9.03, ולטענתה נחבלה בעמוד השדרה ובגפיה, ובגין נזקי הגוף מהם היא סובלת, לטענתה, הגישה התביעה כאן כנגד הנתבעים.

3.         המסמכים האסורים בהמצאה, לפי טענת הנתבעים, גביהם ביקשו להורות למומחה כי יתעלם מהם הם:

א.         מסמך בחתימת פרופ' בוסקילה מיום 14.12.03 המופנה לרופא המטפל, בו נותן פרופ' בוסקילה אבחנה, כשהוא מציין בו כי - "נראה שמדובר בפוסט טראומה ובפיברומיאלגיה במיוחד לאור המצב שהיא מדגישה שלפני התאונה היתה בריאה לחלוטין". במסמך הזה מבקש פרופ' בוסקילה  כי התובעת תחזור לבצע בדיקות נוספות ואחר ביצוען - תשוב לטיפולו.

ב.         מסמך נוסף בחתימת פרופ' בוסקילה מיום 4.9.06 בו הוא מציין את ערכי הבדיקות שנערכו בתובעת וגם ממליץ על טיפול רפואי.

ג.          מסמך בחתימת ד"ר יעל כוכבי מיום 21.1.04 בו היא מציינת כי - "לדעת פרופ' בוסקילה מדובר בפיברומיאלגיה פוסט-טראומטית".

5.         הנתבעים טוענים כי מדובר בחוות דעת פרטית ולא במיסמוך שנערך לצורך טיפול רפואי, ועוד הם טוענים כי מדובר במיסמוך שנערך על ידי מומחה שהוא אבי האסכולה של תסמונת הפיברומיאלגיה, ושל מי שהינו בין היחידים המצדדים בקיומו של קשר סיבתי בין פגיעה בתאונת דרכים לבין התפתחותה של התסמונת הנ"ל - ומתוך כך יש לאסור הצגת המסמכים בפני המומחה שמונה על ידי בית המשפט.

6.         בתגובתה טענה התובעת כי בחינת מהות המיסמוך מעלה כי אין הוא בגדר חוות דעת, כי הוא נערך לצורך טיפול רפואי והפניה לבדיקות, שכתוצאתן - יינתן הטיפול הרפואי, התרופתי, הדרוש.

7.         אחר עיון בבקשה, ובתגובה, ובמיסמוך הדרוש בחינה, גם מתוך הוראות התקנות, הפסיקה וההלכה - אני מוצאת לקבל הבקשה.

8.         תקנה 8 (א) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) תשמ"ז - 1986  קובעת כי:

"תוך חמישה עשר ימים מיום שהודע לנפגע על מינויו של מומחה, ימציא הנפגע למומחה ולכל בעלי הדין האחרים את כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לענין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית" (ההדגשה שלי ט.ש)

כבוד השופט א' ריבלין מציין בספרו, תאונת הדרכים סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה שלישית, בעמוד 565 כי:

"אין די בכך שבמסמך רפואי מצויים גם אלמנטים של חוות דעת כדי להביא לכלל מסקנה כי שהמסמך כולו הוא בגדר חוות דעת שהצגתה בפני המומחה אסורה. על בית המשפט לשקול שתי שאלות בבואו להכריע בגורל המסמך: האחת האם האבחנות וההערכות שנכללו במסמך חרגו ממה שהיה דרוש לצורך סיכום הטיפול, והשניה, אם ועד כמה עשויות האבחנות וההערכות שבמסמך לפגוע באי תלותו של המומחה ולהשפיע על חוות דעתו."

9.         הרציונל שלעיל - עולה גם מהחלטתו של כב' השופט טירקל ברע"א 2339/96 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' דלל, פ"ד נ(4) 529, 534, והוא הנותן גם כאן:

"אשר לסייג שלפיו על המסמכים להיות "בדבר הטיפול הרפואי" והסייג האוסר המצאה של חוות-דעת, ייאמר שמטרתם של סייגים אלה לאפשר למומחה הרפואי לעיין במסמכים הכוללים מידע מכלי ראשון בדבר הטיפול הרפואי בנפגע, בעקבות הפגיעה, להבדיל מפרשנות וממסקנות של רופא אחר או של אדם אחר, שאינם בגדר מידע כזה ואינם מכלי ראשון. זאת על-מנת שיוכל לגבש חוות-דעת עצמאית משלו."

10.        העמדת המיסמוך, נשוא הבקשה, במבחנים שאוזכרו לעיל - מביאה אכן למסקנה כי עסקינן במיסמוך הפסול להצגה.

התובעת, כפי המצוין במסמך שנעשה ע"י ד"ר יעל כוכבי, אובחנה ע"י פרופ' בוסקילה כמי שסובלת, לדעתו (וכך גם הודגש) - מפוסט טראומה ופיברומיאלגיה, וזו בדיוק מטרת מינויו של פרופ' ויינברגר, האמור לקבוע, לפי המיסמוך הרפואי הגולמי שיונח בפניו - אם אכן סובלת התובעת מתסמונת זו או אחרת כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה.

המיסמוך נשוא הבקשה לא נכתב במהלך הבירור הרפואי הרגיל שנעשה גבי התובעת, אלא אחר פנייתה לרופא פרטי, שהפנה אותה לבדיקות, והמליץ על טיפול רפואי, והכל בהמשך לאבחנתו  כי לדעתו היא סובלת מפוסט טראומה ופיברומיאלגיה.

אכן - התקנה אינה מבחינה בין טיפול רפואי זה או אחר שנעשה בתובע (אם הוא ניתן במסגרת קופות החולים או פרטי) - אך לטעמי יש להיזהר זהירות מיוחדת במיסמוך רפואי שניתן אחר פניה לטיפול רפואי פרטי - וכך נקטתי כאן.