החלטה בתיק בשא 2487/08 - פסקדין

1.         בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית משפט זה המבהירה את פסק דינו מיום 22.2.04. כנגד המבקשת ניתן פסק דין המורה לה לשלם פיצויים למשיב, זאת תוך ניכוי תקבולי המוסד לביטוח לאומי שהועברו לו. בעקבות מחלוקת פרשנית בין הצדדים בדבר מהותם של התקבולים אותם יש לנכות פנה ראש ההוצאה לפועל לבית המשפט בבקשה להבהרת פסק דינו. משניתנה הבהרה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור בגינה, ובמקביל בקשה לעכב את ביצועה עד למתן החלטה בעניינה.

2.         טיעוני המבקשת: החלטת בית המשפט אינה מבהירה את פסק הדין כי אם משנה ומתקנת אותו, על כן הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון; המשיב לא חלק על חוות הדעת האקטוארית שהגישה המבקשת, על כן ברי שבית המשפט פסק בהתאם לחוות דעת זו; סיכויי הבקשה להתקבל גבוהים שכן על פי התקנות לא ניתן לתקן טעות משפטית בדרך של החלטת הבהרה; במידה ויתקבל הערעור, כלל לא ברור כי ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ולגבות את הכספים ששולמו למשיב, אשר מתקיים מקצבת ביטוח לאומי ונעדר כל הכנסה אחרת המהווה בטוחה להשבת המצב לקדמותו; השינוי בהחלטת בית המשפט מקים עילת ערעור בזכות ומכוחו קמה הזכות לבקש את עיכוב הביצוע, על כן אין נגיעה לבקשות עיכוב ביצוע קודמות שהוגשו; לו סבר המשיב כי פירושה של המבקשת את פסק הדין שגוי, היה מלין על התשלום שבוצע בעקבותיו ואף מתייחס לעניין זה בטיעוניו בערעור אשר הגיש לבית המשפט העליון; חוות הדעת האקטוארית של המבקשת הוגשה כראיה בתיק, בשונה מטענת המשיב כי הוגשה רק עם הסיכומים, משלא ביקש המשיב לחקור את המומחה, דינו כמי שויתר עליה; חוות דעת אקטוארית ראשונה מצד המשיב ונימוקיו בעניין זה הועלו לראשונה בפני ההוצאה לפועל, אותה מנסה המשיב להפוך לערכאת ערעור נוספת.

3.         טיעוני המשיב: יש לדחות את הבקשה ולחייב המבקשת בהוצאות שכר טרחה ובהוצאות לדוגמא בשל פתיחה בהליך סרק; המבקשת כבר הגישה שתי בקשות לעיכוב ביצוע לבית המשפט המחוזי בתל אביב ואלו נדחו. הגשה שלישית של בקשה כזו מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט- על כן יש לדחות את הבקשה על הסף; סיכויי הערעור קלושים- תוצאתה של הבהרת בית המשפט את החלטתו (ניכוי של תשלומי המוסד לביטוח לאומי הקשורים לאירוע הרשלני בלבד והימנעות מניכוי גמלאות אותן קיבל המשיב בעבור נכויות הקודמות לאירוע הרשלני) נכונה גם על פי דין, כך שסיכויי ההחלטה להתהפך בערעור- קלושים; בשונה מטענת המבקשת אין בהחלטת בית המשפט תיקון של פסק דינו, אלא הבהרתו. כבר בפסק הדין ציין בית המשפט כי פוסק הוא סכומי פיצוי נמוכים בגין נכויותיו הקודמות של המשיב בהפרידו את נכויותיו הישנות מהחדשות, על כן ברי כי גם בעניין ניכוי הגמלאות כיוון בית המשפט להפרדה שכזו. לא ניתן לקבל את הפרשנות שמציעה המבקשת לפסק הדין; משהוגשה חוות הדעת האקטוארית מטעם המבקשת בצירוף לסיכומיה, ולא לתיק בית המשפט כנדרש, התעלם ממנה בית המשפט, כפי שנקבע בפסיקה כי עליו לעשות; בשונה מטענת המבקשת: על פי הדין שחל בעת הדיון לא הייתה על המשיב חובה לחקור את המומחה מטעמה; המבקשת מוסיפה לדחות את הקץ תוך שימוש בערכאות, זאת למרות שהערכאה הדיונית הבהירה החלטתה היא, הדבר מוסיף ומעצים את נזקי המשיב המצטברים בשל השיהוי בהשלמת העיסוק בפרשה זו.

דיון

4.         בדונו בבקשה לעיכוב ביצוע בוחן בית המשפט שתי שאלות: א. מהם סיכויי ההצלחה בערעור ו- ב. האם יהא זה מן הנמנע, או קשה, להשיב את המצב לקדמותו לאחר שפסק הדין כבר בוצע, במידה ויזכה המערער בערעורו. (א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה שביעית, תשס"ג - 2003, בעמ' 527). שתי השאלות תלויות ומושפעות זו מזו.

באשר לסיכויי הערעור, הכלל הוא שככל שבית המשפט מגיע למסקנה כי טובים הסיכויים שיבוטל פסק הדין, או למסקנה כי הסיכויים לכך קלושים, כך פוחת משקלו של השיקול השני, שהוא היחס שבין הנזקים הצפויים לכל אחד מבעלי הדין אם יעוכב הביצוע. אולם, אם סיכויי הערעור מאוזנים או שלא ניתן להעריך אותם, יעבור מרכז הכובד אל השיקול השני (הנזק הצפוי) והוא שיכריע (ד. בר-אופיר "הוצאה לפועל הליכים והלכות" (חלק א', מהדורה שישית, אפריל  2005), (להלן "בר אופיר") בעמ' 174).

5.         המבקשת מדגישה כי עילת הערעור הינה השינוי שחל, לשיטתה, בין פסק הדין המקורי לבין ההחלטה המבהירה אותו. משנתתי החלטה המבהירה את פסק הדין שלי, ברי כי אינני סבור כי אכן ישנו שינוי כזה, כך שלדעתי סיכויי הצלחת הערעור במקרה זה הנם מאוזנים. ואולם, כשם שעל הערכאה הדיונית לנהוג זהירות יתרה בעת שהיא מעריכה את סיכויי הערעור על החלטתה שלה, אנהג באותה מידת זהירות גם בעניין זה של פרשנות שני מסמכים אשר יצאו תחת ידי.   

6.         באשר לשאלה השנייה, אבחן מה מידת הנזק שתגרם לכל אחד מהצדדים כתוצאה מעיכוב הביצוע או דחיית הבקשה לעיכוב. על פי הדין על המבקש את עיכוב הביצוע להראות כי בלא העיכוב יגרם לו נזק חמור ובלתי הפיך, וכי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו (ר' בר אופיר, עמ' 176).

אני סבור כי במקרה שלפנינו לא הורם נטל זה. תחילה אציין, כי הנזק המדובר הינו נזק כספי בלבד, על כן נראה כי אין מדובר בנזק חמור בצורה יוצאת דופן או כזה שאינו מאפשר השבת המצב לקדמותו. בה בעת אני מאמין כי גם נזקו של המשיב אינו מהחמורים, שהרי את חלקו של התשלום שאינו שנוי במחלוקת קיבל כבר לידיו. אולם העובדה שנזקו של המשיב אינו עולה בהכרח על נזקי המבקשת, אין בה כדי להפוך את הנזק העלול להיגרם למבקשת לחמור יותר, כפי שנדרש לשם מתן סעד עיכוב הביצוע.

אכן, יש בסיס לטענת המבקשת כי המשיב אינו בעל ממון רב וייתכן כי השבת המצב לקדמותו במידה ותזכה בערעורה ייקח זמן רב יותר משמקווה לו המבקשת, אולם אני סבור כי עובדה זו אינה הופכת את הנזק שייגרם לבלתי הפיך.

בשל כל אלו איני סבור כי יש לעכב את ביצוע ההחלטה. דין הבקשה להדחות. המבקשת תשלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק.

ניתנה היום, כ"ט באייר תשס"ח (3 ביוני 2008), בהעדר.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים .