החלטה בתיק בשא 2234/05 - פסקדין

א. רקע

1.      בקשת המבקש להבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המל"ל מיום 18.2.04, לפיה נקבע כי אין קשר סיבתי בין נכותו של המבקש בתחום העיניים לבין תאונת הדרכים מיום 23.4.00, אשר הוכרה גם כתאונת עבודה. עניינה של בקשה זו נוגע אך לתחום העיניים, על אף שבמסגרת התאונה, נקבעה למבקש נכות אף בתחום האורטופדי.

2.      ועדה רפואית ראשונה של המל"ל, אשר אליה הוגשה לבקשתו של המל"ל חוות דעת רפואית של מומחית העיניים ד"ר מוניס, קבעה למבקש נכות צמיתה של 65% עקב עיוורון מלא וקבעה כי קיים קשר סיבתי בין התאונה נשוא תיק זה לנכות בתחום העיניים. יצויין כי בקביעתה כאמור הופחתו 35% נכות, עקב מצב רפואי קודם. ועדה רפואית לעררים אשר אליה ערער המל"ל קבעה, כי אין קשר סיבתי בין הנכות בעין לבין התאונה.

3.      המבקש ערער פעמיים לבית הדין האזורי לעבודה. בראשונה, הורה בית הדין להחזיר את העניין לועדה הרפואית בהרכב אחר. הואיל ואף הועדה האחרת חזרה על קביעתה של הועדה הראשונה, חזר המבקש וערער כאמור שנית, ואולם ערעורו נדחה.

ב. טענות הצדדים:

1.      טענות המבקש:

טענותיו העיקריות של המבקש הינן בתמצית אלה:

א.     לא יתכן שעניין כה אקוטי וקשה, לגביו קיימת מחלוקת באשר לקיום הקשר הסיבתי או להעדרו, יקבע על ידי ועדה רפואית שלא ניתן לחקור את חבריה. הפער עצמו בלתי ניתן לגישור, ומטעם זה יש להתיר הבאת ראיות לסתור.

ב.      ועדה לעררים פסקה בניגוד לחוות דעתה של ד"ר מוניס אשר הוזמנה ע"י המל"ל עצמו.

ג.       מול קביעה חד משמעית המוצאת קשר סיבתי בין התאונה לנכותו של המבקש בתחום העיניים, באה קביעה נוגדת של הועדה הראשונה לעררים, שהתעלמה ממסמכים רפואיים מפורשים המצביעים על פגיעת ראש. התנהלות זו פירושה אי בדיקת התיק הרפואי כשהוועדה הרפואית השניה, לא התייחסה כלל לעניין זה.

ד.      המל"ל נמנע משלוח למבקש את ערעורו עד כה והמבקש אינו יודע מהם נימוקי הערעור.

2.      טענות המשיבה:

להלן טענות המשיבה בתמציתן:

א.      קביעת הועדה לעררים הינה קביעה עפ"י סעיף 6 ב' לפלת"ד ומחייבת כקביעה עפ"י דין.

ב.       שיקול הדעת הנתון לבית המשפט להביא ראיות לסתור הינו מצומצם למקרים חריגים ונדירים.

ג.        קיומו של הפער בין חוו"ד של ד"ר מוניס לבין קביעות הועדות, אינו מצדיק קבלת הבקשה, שכן לא די בעובדה שיש מומחים הסבורים אחרת מהועדה הרפואית ולא די בעצם קיומו של פער, אף משמעותי, כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור קביעה עפ"י דין.

ד.       הואיל ושתי ועדות בהרכבים שונים הגיעו למסקנה, לפיה אין קשר סיבתי בין עיוורון המבקש לבין התאונה, אלא מצב זה נובע ממצב רפואי קודם, והואיל ובפני שתי הועדות היו העובדות הרלוונטיות, והואיל ועומדת לפעולות ועדות המל"ל חזקת תקינות מעשי הרשות, הרי שלא ניתן לטעון לקיומו של פגם בהחלטותיהן, ויש לדחות את הבקשה. יודגש כי לטענת ב"כ המשיבה, היתה מונחת בפני הועדה השניה חוות דעתה של ד"ר מוניס, ובמסגרתה היו חברים אף מומחי עיניים.

ג.  דיון

      1. סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975 קובע: