החלטה בתיק בשא 218/06 - פסקדין

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (עב 3022/05).

2.      העובדות הרלבנטיות להכרעה בבקשה הן:

2.1.   המשיבה (להלן - מכתשים) הגישה תביעה כנגד המבקש (להלן - העובד) וכנגד המשיבה הפורמאלית (להלן - נתיב), בה עתרה כי בית הדין יצהיר כי כל הכספים המצויים בנתיב על חשבון פיצויי פיטורים שייכים למכתשים, וכן עתרה לחייב את נתיב לשלם ולשחרר את כל כספי פיצויי הפיטורים שבקרן לזכות מכתשים. בכתב התביעה נטען כי במסגרת הסדר הפרישה שנערך בין מכתשים לבין העובד, עם פרישתו, שולמו לעובד פיצויי פיטורים ישירות על ידי מכתשים, ולכן היא זכאית לקבל את כספי פיצויי הפיטורים שהופקדו על ידה בנתיב.

2.2.   בהחלטה מיום 20.11.2005 נדרש העובד להגיש כתב הגנה בתוך 30 יום.  

2.3.   בטרם חלף המועד להגשת כתב הגנה, ביום 13.12.2005, ניתן על ידי בית הדין האזורי פסק דין, המקבל את התביעה. פסק הדין ניתן על בסיס "בקשה למתן פסק דין בהסכמה", אשר נחתמה על ידי ב"כ מכתשים בלבד, אליה צורף מסמך אשר נחתם על ידי העובד, בו הביע את הסכמתו לשחרור כספי הפיצויים מ"נתיב" והעברתם למכתשים.

2.4.   ביום 12.1.2006 הוגשה בקשה לביטול פסק הדין, בה נטען כי טרם חלף המועד להגשת כתב הגנה, וכי העובד לא ויתר על זכותו להתגונן בפני התביעה. העובד טען כי אינו יודע קרוא וכתוב בשפה העברית, כי המסמך לא הוקרא בפניו, כי לא הבין את משמעות המסמך עליו חתם, וכפועל יוצא מכך נעדר יסוד ההסכמה מדעת למסמך ולתוכנו. 

2.5.   בהחלטה מיום 2.2.2006 דחה בית הדין את הבקשה לביטול פסק דין, "מנימוקי התגובה".

2.6.   ביום 22.2.2006 הגיש העובד  בקשת רשות ערעור על ההחלטה לדחות את בקשתו לביטול פסק הדין.

2.7.   ביום 28.2.2006 הגיש העובד בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין.

3.       נימוקי הבקשה:

3.1.   נפלו פגמים בהליך השיפוטי - פסק הדין אינו משקף הסכמות של הצדדים להליך, לא ניתנה לעובד הזדמנות להגיש כתב הגנה, הבקשה למתן פסק דין לא נתמכה בתצהיר - המצדיקים קבלת הערעור על פסק הדין.

3.2.   העובד  עתר לביטול פסק הדין בתוך המועד הקצוב, ולכן נשללה צפיית מכתשים לסיום ההליכים. גם בקשת רשות הערעור שהגיש העובד שוללת את צפיית מכתשים לסיום ההתדיינות.

3.3.   העובד פעל על פי סדר הדברים הראוי, עת עתר תחילה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר.

3.4.    לנוכח מידת האיחור, יש מקום לנהוג בגישה גמישה, ולהאריך את המועד להגשת ערעור.

4.       מכתשים התנגדה לבקשה, מנימוקים אלה:

4.1.   הבקשה להארכת מועד הוגשה למעלה מחודשיים לאחר מתן פסק הדין הרלבנטי, אשר ניתן על פי הסכמה של הצדדים בחתימה של העובד.

4.2.   העובד יכול להגיש תביעה ולטעון את טענותיו על פגמים שנפלו בהסכם בינו לבין מכתשים.

4.3.   במקרה הנדון, על העובד היה להגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור בד בבד עם הגשת בקשתו לביטול פסק הדין, ואילו העובד הגיש את הבקשה באיחור של חודשיים.