החלטה בתיק בשא 21693/05 - פסקדין

1.         מהות הבקשה:

ביום 14.7.05 הגיש המנהל המיוחד של החברה בקשה לאשר את מכירת זכויות החברה במקרקעין המצויים באילת (להלן: "הנכס"), תמורת 820,000 דולר בצירוף מע"מ, לרוכשת.

בבקשה נאמר כי ביום 17.9.02 הורה בימ"ש על הקפאת הליכים כנגד החברה ועל מינויו של עו"ד לביא כמנהלה המיוחד.

הנכס נשוא הבקשה, הכולל שלד של מבנה אשר תוכנן לשמש כמרכז מסחרי באילת, משועבד לבנק הבינלאומי הראשון בשעבוד קבוע (להלן: " הבנק" או " הנושה המובטח").

ביום 12.6.03 פירסם המנהל המיוחד בעיתונות הארצית הזמנה להציע הצעות לרכישת הנכס.  

במהלך החודשים יוני 2003 עד אפריל 2004 פורסמו בעניין זה שלוש מודעות במשך מספר ימים.

המנהל המיוחד קיבל הצעות נמוכות אשר לא עמדו בתנאי הסף אותם הציב הבנק.

ביוני 2004 התקבלו שתי הצעות בלתי מחייבות לרכישת הנכס בסכום של 700,000 דולר.

לאור זאת, קיבל המנהל המיוחד את הסכמת הבנק לעריכת התמחרות בין המציעים.

עם זאת, ההתמחרות לא יצאה אל הפועל שכן אחד המציעים חזר בו מהצעתו.

נציגי הרוכשת פנו למנהל המיוחד ביולי 2004 בהצעה לרכישת הנכס.

לאחר מו"מ ממושך הגיעו הצדדים להסכמה על פי הסכם אשר צורף כנספח א' לבקשה, למכירת הנכס תמורת 820,000 דולר + מע"מ.

המנהל המיוחד סבר כי התמורה משקפת את שווי הנכס בשוק והבנק, הנושה המובטח, נתן הסכמתו לרכישה. 

לאור זאת, ביקש המנהל המיוחד לאשר את המכירה.

ביום 19.7.05 ביקשה כב' השופטת אלשייך את תגובת הכנ"ר.

הכנ"ר הגיש את תגובתו ביום 21.7.05. בתגובה נאמר כי לאור נימוקי הבנק ושיקול דעת המנהל המיוחד, לא יתנגד הכנ"ר למבוקש.

ביום 20.7.05 הגיש מר יאיר היימן (להלן: "היימן") הודעה ובקשה דחופה לבית המשפט.

בבקשה זו נאמר כי היימן הגיש למנהל המיוחד, ביום 19.7.05, הצעה לרכישת הזכויות בנכס במחיר של 850,000 דולר ואף צירף להצעתו ערבות בנקאית בשיעור 10%.

היימן טען כי הוא תושב חוץ ומתגורר בתאילנד ומגיע ארצה לעיתים רחוקות. מסיבה זו לא ידע היימן כי הנכס מוצע למכירה ולא היה ער להזמנות אשר פורסמו על ידי המנהל המיוחד לרכישת הזכויות.