1. בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין מיום 21.2.07.
המשיבות (להלן: "
הרשויות"), הגישו מספר תובענות כנגד המבקש (להלן: "
המינהל"), תובענות שהדיון בהן אוחד.
ביום 15.9.03, הגיעו הצדדים להסדר דיוני שלפיו יפוצל הדיון. כך קבע ההסדר הדיוני:
"
קיימת הסכמה עקרונית שהדיון יפוצל באופן שבשלב הראשון תתבררנה הסוגיות העקרוניות, המשפטיות והעובדתיות הנוגעות לסעיף 21 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, וכן לשאלה מהם סוגי התקבולים, מהם חייבת המשיבה להעביר כספים למבקשות על פי הוראת החיקוק, אם חייבת.
בשלב השני, ובהתאם להכרעת בית המשפט ואם יהיה צורך בכך, תמסור המשיבה פירוט מלא של התקבולים שמהם ייגזר הסכום שמגיע למבקשות, אם וככל שמגיע, ותיבדק נכונות הפירוט. ככל שיידרש יוגשו כתבי תביעה פרטניים מתוקנים על ידי כל אחת מהמבקשות".
2. השלב הראשון של הדיון התקיים, ופסק הדין שעיכובו מתבקש ניתן ביום 21.2.07. בפסק דין זה נדונו השאלות העקרוניות, בהתאם להסדר הדיוני, ונקבעו סוגי העסקאות שבגינן על המינהל לשלם לרשויות המקומיות חלף היטל השבחה.
עוד נקבע בפסק הדין כי ישנה אפשרות כי חיוב המינהל בגין תשלומי העבר שהוא חייב לרשויות המקומיות, ייפרס על פני מספר שנים.
3 לאחר שניתן פסק הדין, הוכנה על ידי המינהל תוכנית עבודה לצורך העברת הנתונים הדרושים ביחס לסכומים הנובעים מפסק הדין (ר' נספח ד' לבקשה,ד מכתב חשב המינהל מיום 13.6.07). הכוונה היתה כי המינהל יתחיל להעביר חלף היטל השבחה באופן שוטף בהתאם לפסק הדין. ביחס לתשלומי העבר, הציע המינהל לברר מהם הסכומים שעל המינהל לשלם בקשר עם העסקאות שלא נדרשת בגינן עבודה מעמיקה. כן הוצע בתוכנית העבודה כי צוות שיוקם לצורך כך ימשיך בבירור אופן הפעולה ביחס לסעיפים המתייחסים לעסקאות שביחס אליהן נדרשת עבודה מעמיקה יותר.
המינהל העביר לרשויות מידע ראשוני בהתאם לתוכנית העבודה, והעביר טבלה מרכזת- שלגישת הרשויות משקפת את סכומי חוב העבר שאינם שנויים במחלוקת. ביום 18.9.07 וביום 7.10.07 הוגשו שתי בקשות על ידי הרשויות (בש"א 18554/07, ובש"א 19319/07), לתשלום "סכומים שאינם שנויים במחלוקת". בקשות אלה טרם נדונו - בשל הגשתה של הבקשה הנוכחית של המינהל, לעיכוב ביצוע פסק הדין. המינהל טען כי לא קיימים סכומים שאינם שנויים במחלוקת, וכי הגשת הבקשות הנ"ל מהווה הפרה של ההסדר הדיוני, משום שלגישת המינהל - על הרשויות להגיש תביעות פרטניות לאור ההסדר הדיוני.
טענות המינהל
4. בבקשה הנוכחית טען המינהל כי היא מוגשת רק מחמת הזהירות, משום שפסק הדין הוא החלטת ביניים, שאין בה כדי להורות למינהל לשלם תשלומים כלשהם.
עוד טען המינהל שיש לעכב את ביצוע פסק הדין - בהתאם להלכה הפסוקה בענין זה. לטענתו, מאזן הנוחות נוטה לטובתו. לאור מצבן הכלכלי הקשה של הרשויות המקומיות יהיה קושי בהשבת המצב לקדמותו - אם הערעור יתקבל ויהיה עליהן להשיב את הכספים שישולמו על ידי המינהל.
5. עוד נטען כי ההוצאה הנדרשת לצורך ביצוע פסק הדין היא כ-2.5 מיליארד ש"ח, ביחס לעסקאות העבר, וכ-60-90 מיליון ש"ח מידי שנה בעתיד. הוצאה כזו אם תשולם, יש בה כדי לפגוע בתקציב המדינה. תשלום סך של 2 מיליארד ש"ח עלול להעביר את המינהל ממצב של עודף למצב של גירעון כספי, ולחייב את המדינה להקצות תקציב למימון גירעון כזה, באמצעות קיצוצים ושינוי בסדרי העדיפויות. המדינה תידרש לגייס את הסכומים ממקורות חיצוניים, גיוס שעלול להביא להגדלת החוב הממשלתי בהיקף של עד 1.4 מיליארד ש"ח. הגדלת החוב תשליך על דירוג האשראי של ישראל, וכן תביא לעליה בהיקף תשלומי הריבית בגין הלוואות המדינה.
חלק מהחוב נושא פסק הדין חל על הקרן הקיימת לישראל (כ-600 מיליון ש"ח), ואם היא תאלץ לשלמו - תשותק פעילותה.
6. המינהל הוסיף וטען כי יש להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין גם בשל ה"הגנה על התקציב", והלכת הפטור מהשבה. לטענתו יש להקיש לענין זה גם מ"הגנת הגלגול". עוד הפנה המינהל להלכה בדבר "בטלות יחסית" והלכה לעתיד - וטען כי החלתן על המקרה דנן צריך להוביל למסקנה כי פסק הדין ייושם מכאן ולהבא, ולא באופן רטרואקטיבי.
המינהל טען כי קיימים סיכויים טובים כי הערעור יתקבל, וכי מדובר בהחלטה תקדימית.
טענות הרשויות
7. הרשויות המקומיות הגיבו לבקשה. הן טענו כי יש לדחות אותה מטעמי שיהוי, ומאחר שהמינהל לא נהג בתום לב. כן טענו הרשויות כי בהתאם להלכה הפסוקה הכלל הוא שפסק דין כספי צריך להיות מבוצע. המינהל לא עמד בנטל ולא הוכיח כי יש מקום לעיכוב ביצוע. כך, נדירה היא האפשרות לעכב ביצוע פסק דין כאשר הזוכה הוא רשות ציבורית, והמינהל לא הוכיח ביחס לכל רשות ורשות מה המצבה הכלכלי, והאם יהיה קושי בהשבת המצב לקדמותו, לאור היחס בין מצבה הכלכלי לבין סכום חובו של המנהל כלפי הרשות הספציפית הזו (כאשר ביחס לחלק מהרשויות חוב המינהל הוא אלפי שקלים בלבד).
עוד נטען כי ניתן יהיה בכל מקרה להשיב את המצב לקדמותו גם אם הסכום הפסוק ישולם וערעור המינהל יתקבל במלואו, שכן בין המינהל בפרט ובין המדינה בכלל - לבין הרשויות המקומיות מתקיימת התחשבנות שוטפת, ולכן ניתן יהיה לקזז את סכומי ההשבה במסגרת ההתחשבנות הזו.
8. הרשויות אף טענו כי המינהל לא הוכיח פגיעה בו אם יהיה עליו לשלם את הסכום הפסוק. ראשית, מדובר במדינה, שיש חזקה ביחס לחוסנה הכלכלי. גם לגופו של ענין לא הוכח כל חשש ל"התמוטטות" כלכלית של המדינה. מטעם הרשויות הוגשה חוות דעת של פרופ' עזרא סדן, שקבע כי לביצוע פסק הדין אין השלכה על מעמדה של ישראל בשוקי ההון הבינלאומיים, הוא לא משפיע על קביעת סדרי העדיפויות הבאים לידי ביטוי בסעיפי ההוצאה המתוכננים בתקציב המדינה, והוא לא ישבש סדרי עדיפויות בתקציב המדינה. הטעונים המועלים בהקשר זה על ידי המינהל (בתצהירו של מר גמבשו), אינם נכונים - לגישתו של פרופ' סדן.
הרשויות הוסיפו וטענו כי מסקנה זו עולה גם מהנתונים שמסר המינהל ביחס לעודפי ההכנסה שלו - הן עודף ההכנסה השנתי הממוצע, והן עודף ההכנסה הצפוי לשנת 2007 (שצפוי לעמוד על כ-2 מיליארד ש"ח). כן הפנו הרשויות לעודף ההכנסה של המדינה עצמה.