החלטה בתיק בשא 2160/07 - פסקדין

1.         פתח דבר

א.         המשיב - הבעלים של מסעדה בצפת- נתבע ע"י המבקשת - חברה העוסקת בייצור ושיווק מוצרי מאפה- לתשלום סכום כסף, לאחר שנטען ע"י המבקשת כי הוא לא שילם לה עבור חלק מהסחורה שסופקה לו ( ת"א 2034/04 ביהמ"ש השלום בצפת) . 

בפני ביהמ"ש קמא הגיעו הצדדים לידי הסכמה דיונית לפיה יינתן פס"ד מנומק ע"ס התצהירים והסיכומים מבלי לקיים דיון הוכחות, וזאת מבלי שהצדדים יודו האחד בטענות רעהו ומבלי שהדבר יתפרש כהסכמה לאמור בתצהירים ו/או בראיות כאשר הם רשאים לטעון בסיכומיהם כנגד עדויות מפי השמועה ו/או כנגד קבילות ראיות שהוגשו ו/או להתנגד להן.

בפסק דינו מיום 30/1/07 דחה ביהמ"ש קמא את התביעה של המבקשת לאחר שקבע כי היא לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה.

על פס"ד זה הגישה המבקשת ערעור לבית משפט זה ( ע"א 1055/07).

ב.         הבקשה שבפניי היא למתן החלטה בבקשה שהגישה המבקשת - המערערת , לטענתה, לצירוף ראיות נוספות בערעור הנ"ל. ע"פ הבקשה למתן החלטה הרי המבקשת הגישה במסגרת הערעור בקשה לצירוף ראיות נוספות בערעור אך בית משפט זה טרם נתן בה החלטה.

בהחלטתי מיום 10/5/07 ציינתי כי ע"פ הבדיקה שנערכה במזכירות לא הוגשה מקודם כל בקשה לצירוף ראיות בערעור וכן הוריתי על העברת עותק מהבקשה לתגובת המשיב.

מאוחר יותר התברר לי כי הבקשה צורפה לכתב הערעור ולא הוגשה בנפרד  וכנראה בגלל כך המזכירות לא ידעה על קיומה, לא נתנה לה מספר ולא נפתח תיק בש"א ובעקבות כך גם לא הובאה לעיוננו וכתוצאה גם לא ניתנה בה כל החלטה. 

על כן האיחור במתן החלטה, רובץ לפתחו של ב"כ המערערת, אשר לא הגיש את הבקשה בנפרד כנדרש, כך לא נודע למזכירות על קיומה.

המשיב הגיש תגובה הן לבקשה למתן החלטה והן לבקשה לצירוף ראיות.          

הוא ביקש לדחות את הבקשה למתן החלטה משום שלא הועברה לו וכן ביקש לדחות את הבקשה צירוף ראיה משום שלא הוגשה כדין.

להלן אדון בבקשה לצירוף ראיה ( להלן תיקרא : "הבקשה" )

2.         הטענות בבקשה

ב"כ המבקשת מבקש להתיר לה להגיש מסמכים נוספים לערעור זאת מטעמים של צדק והגינות ומטעמי גילוי האמת. המסמכים בהם מדובר הם מסמכי הנהלת חשבונות.

לטענתו, מסמכים אלה הם בבחינת יסוד מהותי להוכחת דרישתה מן המשיב וכי המסמכים הם בבחינת דבר אשר אין בלתו להוכחת התביעה שהגישה נגד המשיב.

עוד נטען כי בקשה זו נובעת מהעובדה כי ביהמ"ש קמא לא התווה דרך או לא נתן למבקשת הזדמנות להגיש את מסמכיו.    

ב"כ המבקשת טוען כי תכנם של מסמכים אלה הוא חיוני וביהמ"ש קמא טעה, בכך שלא התייחס למסמכים אלה. כאשר, לשיטתו, קביעותיו של ביהמ"ש קמא, לפיהם מסמכים אלה לא צורפו לתצהירי העדות הראשית, אינם מתקבלים על הדעת. שכן, אין כל אפשרות טכנית לצרפם לתיק ביהמ"ש, כאשר לא נשמעות הוכחות, וכאשר מדובר במאות אם לא אלפי מסמכים.

לטענתו, מדובר במסמכים מהותיים, העומדים בבסיס המחלוקת שבין הצדדים, ויכולים להביא לגילוי האמת ולעשיית צדק בין הצדדים, כאשר רק טעמים טכניים מנעו מהמבקשת לצרפם לתביעה.

ב"כ המבקשת הוסיף, כי מסמכים אלה ממילא מצויים ברשות המשיבה, והם פורטו במסגרת גילוי המסמכים ו/או בשאלון. על כן אין בהגשתם בשלב זה כדי להפתיע את הצד שכנגד.

לטענת ב"כ המבקשת, ביהמ"ש נוטה להיעתר לבקשה להגשת ראיות נוספות אף כאשר אי הגשתם במועד נובעת ממחדל של בעל דין ובנסיבות מסוימות אף כאשר הגשתם מתבקשת בשלב הערעור . ב"כ המבקשת הפנה לת"א 1113/00 אריה אוריאלי ז"ל נ' מאיר נאור ז"ל ואח'.

3.         טענות המשיב

ב"כ המשיב התייחס לפסיקה הנוגעת לעניין שבפנינו ( צירוף ראיות חדשות בערעור)  וטען כי אין בנימוקי הבקשה כל טעם המצדיק את קבלתה .