בתיק זה אירעו למרבה הצער, תקלות על גבי תקלות, בכל הנוגע לבקשת התובע למחוק את התובענה ובצידה הבקשה לאישורה כתובענה ייצוגית.
עוד בחודש אוקטובר 2004, הוגשה בקשה מוסכמת למחיקת התובענה והבקשה לאישורה כתובענה ייצוגית. אני הוריתי על קבלת עמדת היועץ המשפטי לממשלה, וזאת אכן הוגשה, ובהמשך גם הוגשה תגובה לעמדת היועץ המשפטי לממשלה.
בהמשך, ניתנה על ידי החלטה, בה אימצתי למעשה את עמדת היועץ המשפטי לממשלה, בכל הנוגע להליך הראוי, שעה שמכריעים בגורלן של בקשות למחיקת תובענה ייצוגית (החלטה מיום 11.4.05) ובאותה החלטה, הוריתי לצדדים, לפרסם מודעה בעיתון כלכלי בנוסח שיהיה מוסכם על שני הצדדים כאחד, בדבר הכוונה למחוק את התובענה.
למרבה הצער, אותה החלטה אינה מצויה בתיק, אך ממודעה שמסרה עו"ד פלד, עולה כי ההחלטה אכן הגיעה לצדדים והם פעלו על פיה.
על מנת שהקורא יבין במה דברים אמורים, מאחר וכאמור נגוזה ונעלמה אותה החלטה שניתנה על ידי ביום 11.4.05 מתיק בית המשפט, אני מרשה לעצמי לצטט את החלטתי שלי, על מנת שתימצא בכתובים (לאחר תיקון מספר שגיאות הגהה):
"במישור העקרוני, מקובלת עלי עמדת היועץ המשפטי לממשלה. דהיינו, כמו היועץ הנכבד, גם אני סבור שמהרגע בו נקט בעל דין בהליך של בקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית, הוא כפוף לכללים נוקשים יותר כמפורט בתגובה, על מנת למנוע מצב של "קניית" התובענה (מבלי שחלילה יטען שכך אירע במקרה דנא). במישור הפרקטי, בטרם אחליט בבקשה, אני מורה לנתבעות לפרסם מודעה בעיתון כלכלי, בנוסח שיתואם עם כב' היועץ המשפטי לממשלה, בדבר הכוונה למחוק את התובענה, כשבאותה מודעה תינתן הזדמנות למי מהציבור שמבקש להעלות טענות ביחס לתובענה וסילוקה, לעשות כן בתוך 30 ימים מיום הפרסום.
ככל שלא תבואנה טענות שכאלה, יעלה אלי התיק ביום 1.6.05 למתן החלטה סופית ביחס להיקף השכר שיפסק, שאף הוא כפוף לאישור בית המשפט, מאותם טעמים שנזכרו לעיל. להודיע לצדדים וליועץ המשפטי לממשלה".
כאמור, הפרסום בוצע והוא לא גרר אחריו כל תגובה שהיא.
מטרת הפרסום הייתה, לאפשר למי מהתובעים הפוטנציאלים האחרים, ליטול לידיו את מושכות ניהול התובענה, כתובענה ייצוגית, תוך הגנה על האינטרס של אותו ציבור שלהגנתו יצא התובע דכאן.
עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, הינה, כי גם אם יותר לתובע לחזור בו מתביעתו, הרי שבנסיבות המקרה, אין לפסוק לו שכר, או לכל היותר, יש לפסוק שכר מינימלי.
ראשית יוטעם, כי טענת התובע היא, שהוא מבקש לחזור בו מתביעתו משני טעמים:
הראשון, נתונים נוספים שהתקבלו אצלו לאחר הגשת התובענה, נתונים שהיה בהם כדי ללמד על חוסר סיכויים לזכות בה; השני, בקשה לחיוב בערובה להוצאות, שממנה עלה, כי לתובע חובות רבים, מצבו הכלכלי בכי רע, הוא נתמך סעד וגם בטעם זה היה כדי להצדיק חזרה של התובע מתביעתו.
היועץ המשפטי לממשלה, עמד בהרחבה בתגובתו, על תהיות העולות למקרא הבקשה ושכר הטרחה המוסכם בין הצדדים, שעומד על סך של 300,000 ש"ח בצירוף מס ערך מוסף כחוק (220,000 ש"ח בצירוף מע"מ, שכר טרחת עו"ד 70,000 ש"ח בצירוף מע"מ, חוות דעת מומחים ו- 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ החזר הוצאות).
אין ספק, שהסכום עליו הוסכם הוא סכום גבוה, ואפילו גבוה מאוד, בשים לב לראשוניות ההליך, כמו גם העובדה שלא התקיים ולו דיון אחד.
היה זה ב"כ התובע עצמו, שבמסגרת התגובה לבקשה לחיוב בהפקדת ערובה להוצאות, דיבר על שכר טרחה בסדר גודל של כמה עשרות אלפי שקלים, וגם אם נצא מנקודת הנחה שנקט בעמדה מסוימת לטובת מרשו באותה בקשה, עדיין הסכום שעליו הוסכם הוא גדול עשרת מונים מהסכום שהוא עצמו נקב בו, והסטיה היא עצומה ובלתי מוסברת.
עוד ראוי להדגיש, כי אף שבעת שהגיש את התגובה לבקשה לחיוב בערובה להוצאות, כבר היו לנגד עיני הפרקליט הנכבד כל אותן טענות של הנתבעות, לא סבר אז שיש טעם של ממש באותן טענות, והוא הגיש תגובה בה התנגד נחרצות לחיוב בערובה.
כל אותם נתונים כפי שפורטו לעיל ובתגובת היועץ המשפטי לממשלה, מצביעים יותר על סבירות העמדה, לפיה הוסרה התובענה כנגד תשלום שכר טרחה נכבד, אפילו נכבד מאוד.
מגמה שכזאת אין לעודד, באשר כאמור, יש בה כדי להביא לכך שתביעות תוסרנה כנגד תשלום שכר טרחה נכבד.
מנגד, ברור שפרקליטי התובע עבדו, לתובע נגרמו הוצאות בדמות חוות הדעת, ויש לפצותו על אותן הוצאות, ומשכך, אין לקבל את העמדה, לפיה אין מקום לפסוק שכר כלל ועיקר, בנסיבותיו של המקרה הנוכחי.