החלטה בתיק בשא 21326/05 - פסקדין

1.         בפניי בקשה למתן צו עשה זמני המורה למשיבה להחזיר רכב מסוג מזדה לאנטיס מ.ר. 3398028 ( להלן "הרכב" ) לידי המבקש, ולחייבה לשלם את הקנסות שנרשמו בעת שהרכב היה בשימושה.

            יודגש כי הבקשה כללה סעדים נוספים אשר נזנחו בסיכומיו של המבקש.

2.         מהעדויות עלה כי בין הצדדים קיים סכסוך כספי שמקורו בפירוק עסק של תיווך שנוהל בשותפות ביניהם, סכסוך המלווה בהטחת האשמות הדדיות בין הצדדים, ובין היתר מעשה הטרדה ותקיפה. הרכב מהווה נדבך אחד בסכסוך הנ"ל.

3.         המבקש הצהיר בתצהירו כי הרכב רשום במשרד הרישוי על שמו, וכי בזכרון הדברים שנערך בין הצדדים ביום 13.7.05 לשם פירוק השותפות, סוכם כי המשיבה תשלם לו את תמורת הרכב בסך של 30,000 ש"ח בששה תשלומים.

זכרון הדברים כלל גם התחייבויות נוספות של המשיבה וביניהן תשלום נוסף של 20,000 ש"ח לשם פירוק השותפות.

            לטענת המבקש , המשיבה לא שילמה לו את תמורת הרכב הנ"ל ומכאן הגשת הבקשה.

4.         המשיבה לעומתו טענה כי הרכב הינו בבעלותה ונרכש על ידה תמורת סך של 41,000 ש"ח. לשם רכישת הרכב, היא נטלה מאת המבקש הלוואה פרטית בסך של 21,000 ש"ח, אולם, ההלוואה הנ"ל  הוחזרה לו במלואה על ידה.

כן טענה כי מאז רכישתו, הרכב היה בחזקתה הבלעדית וכי היא זו שנשאה לבד בעלויותיו השונות, כגון דלק, ביטוחים ותיקונים.

ולעניין רישום הרכב - טענה המשיבה כי הרכב נרשם על שם המבקש במשרד הרישוי מפאת קשיים כלכליים שהיתה נתונה בהם.

5.         לאחר ששמעתי את חקירות הצדדים, ועיינתי בסיכומים שהוגשו על ידם, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

6.         בחקירתו הנגדית הודה המבקש כי המשיבה החזירה לו הלוואה על סך של 21,000 ש"ח שנטלה ממנו לצורך רכישת הרכב, דבר שזכרו לא בא כלל בתצהירו.

7.         יתרה מכך, התברר כי המבקש העלים מתצהירו את קיומו של מו"מ שהתנהל בין הצדדים לאחר עריכת זכרון הדברים הנ"ל ואשר הניב טיוטת הסכם שעליה הופיעו הערותיו של המבקש עצמו. בטיוטה זו, אין שום זכר לרכב נשוא הבקשה, אלא מופיעה בו התחייבות של המשיבה לשלם למבקש סכום סופי של 18,000 ש"ח לשם פירוק השותפות.

מצב דברים זה תומך לכאורה בטענת המשיבה כי החזירה למבקש את ההלואה שניטלה על ידה ממנו לשם רכישת הרכב, וכי לא היו למבקש יותר טענות כלפיה בעניין זה.

8.         יוצא איפוא, שהמבקש לא גילה בבקשתו עובדות מהותיות בנוגע לרכב, נסיבות רכישתו, מחירו, השימוש שנעשה בו והחוב של המשיבה בגינו, ואף תשובותיו בחקירתו הנגדית היו מעורפלות ולא היה ניתן לדלות מהן מימצאים חד משמעיים באשר לסכומים שהמשיבה חבה לו בגין הרכב. ברי הוא כי המחלוקת האמיתית בין הצדדים, הינה מחלוקת כספית שבירורה יעשה במהלך המשפט ולא במסגרת הדיון בסעד זמני, וכך גם סבר המבקש ככל הנראה, עת עתר בתביעה העיקרית למתן סעד כספי שכלל את מחיר הרכב, כאשר הסעד של החזרת הרכב הוגדר על ידו כסעד חלופי.

9.         מכל מקום, העלמת הפרטים המהותיים הנ"ל, אינה עומדת בקנה אחד עם חובת ניקיון הכפיים שעל מבקש סעד זמני להצטייד בה בפנייתו לבית המשפט, ודי בטעם זה כדי לדחות את הבקשה.

10.        יתרה מכך, טענותיה של המשיבה כי הרכב היה במשך כל הזמן בחזקתה הבלעדית, וכי היא זו שנשאה בעלויות אחזקתו, לא הופרכו על ידי המבקש.

11.        אשר על כן, משהודה המבקש בחקירתו כי המשיבה החזירה לידיו את ההלוואה שנטלה ממנו לצורך רכישת הרכב - וזאת בשים לב להעדר תשתית עובדתית מלאה בתצהירו לגבי מחיר הרכב והחוב אותו חבה לו המשיבה בגינו על פי הנטען - ומשהוכח כי הרכב היה במשך כל הזמן בחזקתה הבלעדית של המשיבה והיא זו שנשאה בעלויותיו אחזקתו, אז לא ניתן לומר כי קיים בסיס של ראיות מהימנות בקיומה של עילת התביעה לעניין בעלותו ברכב.

בנסיבות אלה, גם מאזן הנוחות אינו נוטה בבירור לטובתו.

8.         לאור האמור לעיל לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה.