החלטה בתיק בשא 20973/04

עניינה של החלטה זו, עתירת המבקשים, כי יינתן להם פטור מתשלום המחצית השניה של האגרה, בתובענה שהגישו בשנת 1996, לבית משפט זה, כנגד המשיב מס' 2 (להלן: "הבנק").

התובענה הינה לתשלום הסך של 25 מיליון ש"ח.

עם הגשתה, שולמה מחצית ראשונה של האגרה, בהמשך הדרך, משהגיעה העת לשלם את המחצית השניה של האגרה, ולשיטת המבקשים לא היה ברשותם ממון די הצורך לצורך תשלום האגרה, ביקשו להעמיד את סכום התביעה על מחצית הסכום המקורי, ולייחס את התשלום הראשון, שכבר שולם כאמור, כך שיכסה את מלוא האגרה הנדרשת.

בית המשפט (כב' השופטת ברון), נעתר לבקשה, ותיקן את התובענה כמבוקש.

באורח זה, נשמעה התובענה, ונותר למעשה, חלק קטן ביותר מן הראיות, שטרם נשמע.

בחודש דצמבר 2002, יצא מעם בית המשפט העליון, פסק הדין ברע"א 2623/02, סיס עיצוב ריהוט ציבורי נ. בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נז(1) 717 (להלן: "הלכת סיס") שהתווה את ההלכה לפיה, סכום האגרה הינו נגזרת של סכום התביעה במועד הגשתה.

בעקבות זאת, עתר הבנק לשינוי החלטת בית המשפט בדבר ייחוס המחצית הראשונה של האגרה למלוא סכום התביעה כפי שתוקן, בקשתו נדחתה, בקשת רשות ערעור שהוגשה על ההחלטה לבית המשפט העליון התקבלה, תוך החלת הלכת סיס, על נסיבות המקרה הנוכחי, אך תוך הותרת פתח, בדמות הערה, להגשת בקשה לפטור מאגרה (ע"א 10537/03 מדינת ישראל (הנהלת בתי המשפט - המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות) נ. יש-גד תעשיות לתשתית (1993) בע"מ ואח'.

בעקבות זאת, הוגשה הבקשה דנא.

המבקשים סבורים, כי הם עומדים בדרישות התקנות, הן ככל שהדבר נוגע לעילת התובענה, והן ככל שהדבר נוגע למצבם הכלכלי הירוד, ואילו אני סבור, שדין הבקשה להדחות.

התקיים דיון, במהלכו נחקרו המצהירים מטעם המבקשים, מר כהן ומר סבו, ולאחר חקירתם, השלימו הצדדים את טיעוניהם.

ראוי להעיר, כי בתגובת הבנק, טען הלה, כי אין הליך לפיו ניתן לפטור בעל דין מתשלום המחצית השניה של האגרה בלבד.

אמנם, הבנק לא חזר על טענה זו בסיכומיו, אך הוא הפנה לטענות הכתובות, ומשכך, אני מוצא לנכון להעיר, שאין כל מניעה לטעמי, לפטור בעל דין מתשלום המחצית השניה של האגרה, התקנות אינן שוללות זאת, ובהחלט ייתכנו מצבים, בהם חל שינוי במצבו של בעל דין, בין מועד הגשת תובענה לבין מועד שמיעת ההוכחות, שאז חלה עליו החובה לשאת במחצית השניה של האגרה (במיוחד, כשהמדובר בהליכים מורכבים וסבוכים כפי המקרה הנוכחי, בו נשמעת כיום תביעה, שהוגשה בשנת 1996), שיצדיקו הגשת בקשה לפטור מאגרה, ככל שהדבר נוגע למחצית השניה של האגרה.

עם זאת, כפי שכבר ציינתי, אינני סבור, שבנסיבות המקרה, עמדו המבקשים בדרישות הדין, לקבלת פטור מאגרה.

קביעה זו, גם מייתרת את הצורך לטעמי, להידרש לטענת המדינה, כי היה על המבקשים, לחסוך את הכסף המיועד לתשלום המחצית השניה של האגרה, עם הגשת התובענה.

מדובר בדרישה קצת מרחיקת לכת, שאינני רואה את הבסיס לה. כאמור, בהחלט ייתכנו מקרים, שבהם יחול שינוי קיצוני במצבו הכספי של בעל דין, לאחר הגשת התובענה, באופן שיצדיק פטור מאגרה, ויש לבחון כל מקרה לגופו.

העובדה הראשונה והמטרידה ביותר אליה יש להתייחס, היא העובדה שלפיה, אין לתובעים כל אינטרס כלכלי שהוא בתביעה.

אינטרס כלכלי יש לאדם בשם גת, יש לבנק איגוד לישראל בע"מ, ויש למשרד עו"ד שגב, שהם הגורמים האמורים לקבל את מלוא כספי התביעה, כך הצהיר מר כהן מפורשות במהלך חקירתו.

אמנם, אם ישארו עודפים, ילכו אלה לחברה ואולי גם לבעלי המניות, אך כאמור, לתיק הוגשה המחאת חוב מלאה (מש/3), שלא נסתרה.

לא ניתן היה ללמוד על פניה רצינית, למי שהם בעלי האינטרס הכלכלי הראשון במעלה, לקידום התובענה, קרי: כל אותם גורמים שפורטו לעיל, על מנת שאלה, שהינם בעלי יכולת כלכלית על פני הדברים, יטלו על עצמם את תשלום האגרה, שתשלומה הינו אינטרס ראשון במעלה שלהם.