החלטה בתיק בשא 190839/04

בפני בקשת הנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל, לפי ס' 6ב' לחוק הפלת"ד, התשל"ה-1975 (להלן: "ח' הפלת"ד").

לטענת המבקשת, יש להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל מאחר ולתובע עבר רפואי עשיר המפרט פגיעה זהה בעמ"ש מותני עובר ליום התאונה נשוא הפגיעה, שלא עמד בפני ועדת המל"ל.

התובע מצידו, עותר לדחיית הבקשה. לטעמו, קביעת הועדה מבוססת, המסמכים הרפואיים מעברו של התובע היו בפניה, ולא נפל פגם מהותי בקביעותיה.

דיון

ס' 6ב' לח' הפלת"ד, קובע כי:

"בית המשפט יהא רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

הפסיקה קבעה, כי על בית המשפט לעשות שימוש בסיפת סעיף 6ב', במסורה וכלשון כב' השופט אור בע"א 5779/90 הפניקס נ' טיארה, פ"ד מה(4)77:

"אכן פסיקתו העקבית של בית המשפט היא שיש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור על פי הסיפא של ס' 6ב', ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד".

מפי כב' השופט בן פורת בע"א 634/95 עודה נ' רותם, פ"ד לט(4) 505 למדנו, כי סטיה מהכלל האמור לעיל, תהיה בנסיבות יוצאות דופן, אך במקרים בהם יהא מקום לכך, הטעמים יהו טעמים משפטיים או עובדתיים וכלשונה:

א.      טעמים משפטיים כגון: האם נראה לביהמ"ש, כי הליך הקודם היה נגוע בפגם מהותי כגון תרמית קל וחומר - בטלות מדעיקרא (כגון פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי).

ב.      טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים כגון: אם חל שינוי מהותי במצבו של התובע או שנתגלתה נכות נוספת לאחר הקביעה הקודמת.

"נטל ההוכחה של הנסיבות יוצאות הדופן רובץ, כמובן לפתחו של הטוען לקיומן" (שם, עמ' 509).

בהיות רשימת הטעמים רשימה לא סגורה, התירו ביהמ"ש להביא ראיות לסתור, כאשר החומר הרפואי בועדה אינו שלם ואינו משקף את המצב הרפואי לאשורו (רע"א 3233/94 קרנית נ' פלבינסקי תק-על 94(3)847, מפי כב' השופט אור).

או כשחל שינוי משמעותי במצב הנפגע מיום קביעת הועדה ועד לדיון בביהמ"ש, או כי לא היו בפני הועדה עובדות רלבנטיות חשובות הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם לתאונה שלו היו בפניה, היו מביאים לתוצאה שונה. (ראה: פס"ד הפניקס נ' טיארה, לעיל).

לעניננו:

טענתה המרכזית של המבקשת הינה, כי ועדת המל"ל לא בדקה את עברו הרפואי של המשיב ו/או לא עמדו בפניה מסמכים רפואיים רלוונטיים מעברו של המשיב ועל כן, קיימים טעמים עובדתיים כבדי משקל המעידים על פגם מהותי ויוצא דופן, המצדיק הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל. סבור אני, כי יש ממש בטענה זו.

אף אם צודק ב"כ התובע, כי תיקו המלא של הנפגע, כולל עברו הרפואי, היה מצוי בועדות המל"ל, לא  מצאתי התייחסות לכך בפרוטוקולים של הועדה הרפואית לעררים, לרבות בממצאים, בנימוקים ובמסקנות הועדה.

לאור ריבוי תלונותיו של התובע עובר לתאונות הדרכים באשר לגב התחתון, העדר התייחסות של הועדה לעברו הרפואי של התובע, מקבל הדבר משנה תוקף ומשנה חשיבות, בפרט כשנמצאה רגישות בגבו התחתון והגבלת תנועה (נספח ח' לבקשה).

מסקנתי מכאן, הינה אחת משתיים: או שבפני הועדה לא עמד מכלול החומר הרפואי מעברו של התובע, ואשר לו עמד בפניה ודאי היה מביא לתוצאה שונה, או, שהחומר הרפואי עמד בפני הועדה ואולם הועדה לא התייחסה לכך בקביעותיה ובמסקנותיה, מקום שהדבר מתחייב לאור תלונותיו הרבות של התובע והממצאים בגב תחתון.