החלטה בתיק בשא 182552/06

בפני בקשה לביטול פסק דין.

הבקשה:

פסק הדין ניתן לאחר שבקשת רשות להתגונן שהוגשה בשם שני הנתבעים בתיק והמבקשת בכלל זה, נדחתה בהחלטה מיום 13/4/03. ההחלטה ניתנה לאחר דיון בו נחקר עו"ד דוד מילשטיין שהיה הנתבע 1, והוא בעלה של המבקשת, הנתבעת 2 בתיק.

בקשת רשות להתגונן הוגשה בשם שני הנתבעים, ועו"ד מילשטיין הציג עצמו בדיון כמייצגה של המבקשת.

לאחר שנקפו השנים הגישה המבקשת את הבקשה הנוכחית וטענה כי נודע לה על קיומו של פסק הדין רק בעקבות הודעה על הליכי הוצאה לפועל שנתקבלו בתיבת הדואר שלה, ביום 5/12/06 וכי פסק הדין שביטולו מתבקש, ניתן לטענתה שלא בידיעתה.

המבקשת טוענת, כי ההליך במסגרתו ניתן פסק הדין, טופל על ידי בעלה עו"ד דוד מילשטיין, מבלי שזה הוסמך על ידה לייצגה ומבלי שהוא שיתף אותה בקיומם של הליכים כלשהם.

המבקשת טוענת, כי יש לבטל את פסק הדין נגדה מחובת הצדק, משום שהמסירה, לטענתה, לא בוצעה לידיה ישירות אלא לכתובת משרדו של בעלה.

התביעה נסבה על עיסקת מכר של דירה שהמבקשת ובעלה מכרו למשיבה.

כתובת הדירה הייתה רח' שנקר 47 פינת רח' סוקולוב 66 , חולון.

באותה כתובת שכן גם משרד עורכי הדין של הנתבע 1 בעלה של המבקשת.

ההזמנה לדין נמסרה למבקשת, לטענתה, אצל בעלה במשרדו ולא לידיה במישרין והיא לא ידעה כלל על קיומו של ההליך המשפטי במסגרתו ניתן פסק הדין.

בעיסקת המכר נשוא התביעה, צולמה כתובת המבקשת "רח' הקונכיה 2 ראשון לציון".

לפיכך, לטענתה, היה מקום לבצע את המסירה של ההזמנה לדין בכתובת ברח' הקונכיה 2 ראשון לציון ולא בכתובת הדירה, משרדו של בעלה.

גם במסמכי ההוצאה לפועל, כך טוענת המבקשת, מופיעה כתובת משרדו של בעלה ולא כתובת מגוריה ולכן לא ידעה לטענתה דבר וחצי דבר על ההליכים.

מכאן העתירה לביטול פסק הדין מחובת הצדק.

המבקשת גורסת כי לא רק מחובת הצדק יש לבטל את פסק הדין ואת הליכי ההוצאה לפועל, אלא גם לגופו של עניין.

לטענתה יש לה טענות טובות כנגד התביעה דנן ואילו הייתה מקבלת מסירה ראוייה של כתב התביעה, בשעתה, הייתה משכילה להוכיחן.

עמדת המשיבה:

המשיבה מכחישה מכל וכל את טענות המבקשת כאילו לא ידעה דבר על ההליכים המשפטיים, וכאילו לא הסמיכה את בעלה הנתבע 1, עו"ד דוד מילשטיין, לייצגה.

המשיבה טוענת כי אישור המסירה נשלח אל עו"ד דוד מילטשיין אך יחד עם זאת הוא נשלח גם אל הגב' נחמה מילשטיין.