החלטה בתיק בשא 177993/05 - פסקדין

מבוא וטענות הצדדים

1.       לפניי בקשת רשות להתגונן מול תביעה בסדר דין מקוצר.

2.       המשיבה תבעה את המבקשת על ערבותה לחוב של חברה בבעלותה, תכלס נסיעות ותיירות בע"מ ('תכלס'), שניתן עליו פסק דין חלוט ב-א 4626/00, ביום 10.11.02. הערבה-המבקשת נתבעה לאחר שנכשלו הליכי גביייה נגד החייבת העיקרית, 'תכלס'.

3.       המבקשת טוענת מספר טענות הגנה, במצטבר ולחלופין, כלהלן:

א.      מסמך הערבות מתייחס רק לחודש שבו ניתן, ולא לחוב המאוחר;

ב.      פסק הדין לא קבע ממצאים פוזיטיביים, שהרי ניתן בהיעדר התיצבות, ועל כן אינו מקים מעשה-בית-דין נגדה;

ג.        לגוף העניין - החוב שבגינו נתבעה בשעתו 'תכלס', ועתה המבקשת, שולם לפי הסדר פירעון זה מכבר; ולולא ניתן פסק דין בהיעדר התייצבות המצהיר מטעם 'תכלס' שהיה חולה אותו יום - הייתה תביעת המשיבה נדחית;

ד.      אף אם הערבות חלה - אין היא כוללת חיובים נלווים לחוב המקורי, כגון הוצאות משפט;

ה.      התביעה נגדה הוגשה בשיהוי רב, כמעט 7 שנים. בכך נגרם לה נזק ראייתי, ומכל מקום אין לחייבה בריבית בגין תקופת השיהוי.

4.       אדון בטענות אחת לאחת.

תחולת הערבות

5.       מלשון מסמך הערבות, שצורף כנספח ב' לכתב התביעה, עולה כי מדובר בהסכם-מסגרת אשר יחול על תקופת ההתקשרות עד להודעה אחרת בכתב, שתישלח בדואר רשום [סעיף 6]. אין בטקסט, או בהיגיון הכלכלי, כל יסוד להנחה כי ערבות זו מתייחסת רק לחודש הראשון בהתקשרות. כך עולה גם מעדות המבקשת עצמה, בתשובה לשאלת בית המשפט [עמ' 2 בפרוטוקול, שורות 11-15].

6.       אין בכך כלום שספקים אחרים לא דרשו ערבות אישית כלל, כדברי המבקשת בעדותה. משספק זה (המשיבה) דרש ערבות אישית - גילה דעתו כי הוא מקפיד על כך כתנאי להתקשרותו עם הסוכנות ('תכלס'). מכאן ואילך, אין היגיון פרשני או כלכלי לתחום את דרישתו זו, שהמבקשת נענתה לה בחתימתה, רק לחודש הראשון.

7.       לפיכך הטענה לאי-תחולתה של הערבות נדחית.

מעשה-בית-דין

8.       הדוקטרינה של 'מעשה-בית-דין' נועדה לאזן בין יעילות דיונית לצדק פרטני, כפי שנאמר במקומות רבים בספרה של נינה זלצמן, מעשה-בית-דין בהליך אזרחי (רמות, 1991).

9.       לעתים הצדק מחייב שלא לכבול את הנתבע בהתדיינות המאוחרת על ידי פסק הדין המוקדם. לדוגמא, כשההליך המוקדם התנהל כתביעה קטנה, אין לצפות מן הנתבע להשקיע את כל מאודו בהתגוננות שם, והדבר אף לא יינתן לו נוכח המסגרת הדיונית המצומצמת של ההליך. לפיכך נראה כי לא יהיה זה צודק לכבול אותו בתביעה מאוחרת בסכומים גדולים בהרבה, שם מוקנות לו זכויות דיוניות נרחבות יותר [זלצמן, שם, בעמ' 176]. בהתאם לכך נפסק כי פסק דין בבקשה לפיצוי בגין הליך פלילי לפי סעיף 80 בחוק העונשין אינו מהווה 'מעשה-בית-דין' בתביעת נזיקין מאוחרת לפיצוי בגין אותו הליך פלילי [רע"א 7652/99 מ"י נ' יוסף ואח', פ"ד נו(5) 493].

10.   בענייננו ניתן להניח כי ביסוד אי-השקעת המשאבים בתקיפת פסק הדין עמדה חדלות-הפירעון של החברה הנתבעת. בנסיבות אלה, ובהיעדר ממצא לגוף העניין, לא יהיה זה צודק לכבול בפסק הדין את הערבה-המבקשת.

11.   אבהיר כי מסקנה זו אינה מתבססת על שיקולים של הגנת ערבים. בענייננו מדובר על ערבות מסחרית, ולא היא שעמדה ביסוד תכליתו החקיקתית של ההסדר החוקי המיוחד להגנת ערבים-יחידים, כפי שביארתי בהרחבה במקום אחר [בשא 154821/05 אטינגר דימור נ' ברק, מיום 25.7.05]. דבר זה אמור במיוחד בענייננו, שבו הערב אינו אלא הבעלים של החברה החייבת.

12.   לאור האמור לעיל, הטענה לאי-תחולתו של מעשה-בית-דין מתקבלת.

סיכויי ההגנה לגופה

13.   למבקשת גרסה שלא נסתרה שלפיה החוב מושא התביעה נפרע לפי הסדר פירעון, אשר מצא ביטויו בכתובים שצורפו לבקשה. טענה זו מחייבת בירור ראייתי, ולפי טיבה היא מצדיקה רשות להתגונן.