החלטה בתיק בשא 176951/05 - פסקדין

החלטה זו ניתנת בהמשך להחלטה קודמת של בית המשפט מיום 29/11/05, בעקבות סיכומים שהושמעו בעל-פה בסופו של דיון שהתנהל במעמד הצדדים, במסגרת בקשות להארכת מועד והתנגדויות לביצוע שטר שהגישו המבקשים נגד המשיבה בגין שיק מס' 075 ע"ס 20,245 ש"ח מיום 30/8/01 ושיק מס' 935 ע"ס 20,000 ש"ח מיום 30/12/01.

המבקשים הגישו בקשות להארכת מועד, בהן הצהירו שהמבקש היה במצב נפשי וכלכלי קשה, בשל כך שהעסק שהיה בבעלותו התמוטט והתגלתה בגופו מחלה ממארת. עוד הוצהר שהמבקשת נאלצה לסעוד את בעלה המבקש בחוליו, ולהתלוות אליו לטיפולים מדי יום, ועל-כן לא התאפשר לה להגיש את ההתנגדות במועד.

המבקש הגיש תצהיר בתמיכה לכתב ההתנגדות בו הוצהר, בין היתר, כדלקמן:

1. המבקש הינו בעליו של עסק בשם "פרחי לוט", אשר נהג לקיים קשרי מסחר עם המשיבה.
2. ביום 15.12.02 נחתם הסדר חוב בין המבקש ובין המשיבה, באמצעות מנהלה מר אירה ברון, אשר צורף לתצהיר. לפי ההסדר, יתרת החוב של העסק למשיבה תשולם בשיעורים, ועם ביצוע התשלום הראשון מתחייבת המשיבה להחזיר את כל השטרות והשיקים החוזרים של העסק המצויים ברשותה, לרבות השיק נשוא הבקשה.
3. המבקש הודיע למשיבה, באמצעות בנו, כי עלה בידו לגייס 72,500 ש"ח, וכי סכום זה יופקד מיידית לחשבון המשיבה במועד והיתרה תשולם במועד התשלום השני.
4. המשיבה פעלה בניגוד להסכם, לא החזירה למבקש את השיקים ואף הגישה אותם לביצוע בלשכת ההוצל"פ.

בתצהיר שהוגש בתמיכה לכתב ההתנגדות הצהירה המבקשת כי מעולם לא חתמה על השטרות וכי החייב מעולם לא היה שלוח מטעמה. עוד הצהירה המבקשת שאין לה כל מעורבות אישית בעסקת היסוד בין הצדדים, אם הייתה כזו, ושאין היא יודעת דבר על נסיבות כתיבת השטרות ומסירתם.

לאור מצבו הרפואי נחקר המבקש בקצרה במהלך הדיון והעיד כי אינו זוכר אם הוא חתום על האזהרה שהוצגה בפניו ואינו זוכר אם הגיע לחקירת יכולת בכפר סבא. בתשובה לשאלת ב"כ המשיבה, העיד כי בעבר השכיר את הנכס לבני משפחת קדרי, אשר עזבו את המקום לפני חודש וחצי. אישור המסירה לבני משפחת קדרי הוגש לבית המשפט וסומן מש/4.

בסיכומיו ציין ב"כ המשיבה כי המבקש הגיש בקשה להארכת מועד 25 חודשים לאחר שחלף המועד להגשת ההתנגדות. לטענת ב"כ המשיבה הבקשה להארכת מועד אינה עומדת בדרישת הפירוט, וזאת כאשר המבקש מנוסה בהליכי הוצל"פ לנוכח בעיותיו הכלכליות. החייב ציין כי רק בשנת 2004 חלה בסרטן וצירף אישור רפואי מ- 25/1/05, בעוד האזהרה נמסרה כבר ב- 27/05/03. עוד נטען שכאשר הופיע המבקש בפני כב' ראש ההוצל"פ ב- 11/5/04 לא ציין דבר על מחלתו. לגופו של עניין, נטען שהמבקש לא עמד אפילו בתשלום הראשון לפי ההסכם, ועדיין חייב סכום של לפחות 300,000 ש"ח.

במסגרת סיכומי התשובה חזר ב"כ המבקש על האמור בבקשות ובתצהירים וטען, בין היתר, כי האישור הרפואי שצורף לתצהירים אינו מעיד על תאריך גילוי המחלה.

לאור הודעתו של ב"כ המשיבה לפיה קיבל את כתבי הטענות מטעם המבקשת לראשונה במהלך הדיון, ובקשתו לקבוע דיון נוסף בעניין, החליט בית משפט זה ביום 29/11/05 כי תינתן תחילה החלטה לגבי המבקש, ולאחריה יקבע מועד לדיון בעניינה של המבקשת.

דיון

לאחר עיון בממצאים שבפני ושמיעת טענות הצדדים, הנני קובע כי אין צורך בזימון המבקשת בשנית לצורך חקירה נגדית, שכן אף אם יתקבלו טענותיהם של המבקשים במלואן, כפי שהועלו בתצהיריהם - דינן של בקשותיהם להארכת מועד להדחות, מהנימוקים המפורטים להלן.

המבקשים הגישו בקשות להארכת מועד בספטמבר 2005, במסגרתן הודו כי האזהרות בתיק ההוצל"פ הומצאו להם בחודש מאי 2003 או בסמוך לכך, ולכן אין חולק כי הבקשות הוגשו באיחור רב של למעלה משנתיים. לטענת המבקשים, נבצר מהם להגיש את ההתנגדויות במועד בשל מצבו הכלכלי והנפשי הקשה של המבקש, ובשל כך שהתגלתה בגופו מחלה ממארת. המבקשים צירפו לבקשותיהם אישור רפואי מסוף ינואר 2005, והצהירו שהמחלה נתגלתה במהלך שנת 2004 ללא ציון מועד מדויק, כאשר אף לא ניתן הסבר כלשהו לאי הגשת ההתנגדויות במועד בשנת 2003, עוד בטרם פרוץ המחלה. הטענה לגבי מצבו הכלכלי והנפשי של המבקש הינה טענה בעלמא, אשר לא פורטה או בוססה כנדרש, ואין בה כשלעצמה כדי להוות טעם מיוחד המצדיק איחור כה משמעותי בהגשת הבקשות.

יצוין שגם לגופו של עניין, ספק אם המבקשים הציגו טענות הגנה לכאוריות מספיקות. המבקש הצהיר כי המשיבה הסכימה להשיב לידיו את השיקים נשוא הבקשה עם ביצוע התשלום הראשון במזומן, במסגרת הסדר שנחתם בין הצדדים. אלא שגם לגרסתו של המבקש, התשלום הראשון לא הועבר במלואו אלא רק בחלקו, כאשר אין כל ראיה לכך שהמשיבה הסכימה להחזיר את השיקים לידי המבקש למרות אי ביצוע מלוא התשלום במועד. זאת ועוד, המבקש לא טען ששולמו שאר התשלומים שנקבעו בהסדר, ועל-כן לא נסתרה ההנחה שהמבקש עודנו חייב למשיבה, לכל הפחות, סך של 150,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה.

המבקשת מצידה הצהירה כי "לי, אישית, אין כל מעורבות בעסקת היסוד בין הצדדים, אם הייתה כזו, ואין לי כל ידיעה על נסיבות כתיבת השטרות ומסירתם", ולא טרחה לציין כי  המבקש החתום על השיקים הוא בעלה, וכי ידוע לה שהגיש תצהיר על-פיו השיקים נמשכו לטובת המשיבה במסגרת העסק שניהל. בנוסף העלתה המבקשת טענה סתמית לפיה מעולם לא חתמה על השטרות ולא נתנה למבקש הרשאה לפעול כשלוח מטעמה, אולם כלל לא הזכירה כאמור שהמבקש הוא בעלה, ולא פירטה באיזו מידה הייתה מעורבת, אם בכלל, בעסקו. כמו-כן לא ציינה האם ידעה שבעלה נהג להשתמש בחשבון המשותף לצורכי העסק, ולא הסבירה כיצד ומדוע לא ידעה על קיומם של השיקים נשוא הבקשה ו/או שיקים אחרים שנמשכו מחשבונם המשותף של המבקשים. משאין בפני כל טענה, ולו לכאורה, בדבר נסיבות כלשהן שבגינן המבקשת לא ידעה ולא היה עליה לדעת על פעילותו של בעלה בחשבון המשותף, חזקה שהמבקשת הייתה מודעת לשימוש שעשה בעלה בחשבון והסכימה לכך, במפורש או במשתמע.

לאור האמור לעיל הנני דוחה את הבקשות להארכת מועד, ומורה על המשך ההליכים בתיק הוצל"פ מספר 17-04494-03-6.

כמו-כן הנני מחייב את המבקשים יחד וכל אחד לחוד לשלם למשיבה סך של 3,000 + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.