החלטה בתיק בשא 176138/05 - פסקדין

החלטה זו ניתנת בהמשך לסיכומים, לרבות סיכומי תגובה, שהוגשו  בכתב בעקבות דיון שהתקיים במעמד המבקשת, בא כוחה, המצהיר מטעמה ובא כוח המשיבה, במסגרת התנגדות לביצוע שיק מס' 10221 ע"ס 1,017 ש"ח  מיום 2/1/05.

המבקשת הגישה תצהיר של בעלה, מר יצחק סאפייב, בתמיכה לכתב ההתנגדות, אשר הצהיר, בין השאר, כדלקמן:

1.       במועד פתיחת תיק ההוצל"פ לא התגוררו המבקשת ובעלה בכתובת המצוינת בתיק ההוצל"פ והאזהרה לא נמסרה להם. נודע להם על התיק באקראי, בעקבות התראה על ביצוע עיקול מיטלטלין בכתובתם של הורי המצהיר ברח' הלפר 42 בבת ים.

2.       בסוף שנת 2004 הופתע המצהיר לקבל הודעה על נקיטת הליכי גבייה בנוגע לחוב נטען בסך 1,407 ש"ח בגין הודעת קנס יחידה ע"ס 70 ש"ח משנת 1996, כשעל-פי הפירוט שצורף להליך ההדבקה עמד סכום החוב העדכני על סך 511 ש"ח בלבד. זו הייתה הפעם הראשונה ששמע המצהיר על הדו"ח הנ"ל.

3.       העירייה לא הסתפקה בהתראה הנ"ל ובמקביל שלחה עיקולים לגורמים נוספים, כך שהסכום החוב כבר עוקל בחשבונו של המצהיר, ואף שלחה פקידי גבייה לבצע הוצאת מיטלטלין בביתו ביום 7.12.04.

4.       המבקשת, אשר נכחה בבית באותה העת ניסתה להסביר למעקלים שמדובר בטעות, אולם בלית ברירה ולנוכח איומם המפורש של נציגי העירייה שיכנסו בכוח בלווי משטרה אולצה המבקשת למסור לידיהם את השיק נשוא ההתנגדות תחת מחאה ואילוץ.

5.       ביום 8.12.04 נשלחה בקשה לביטול הליכי הגבייה ולביטול הקנס תוך ציון העובדה כי המדובר בחוב שהעירייה שמרה במשך שנים תחת ידיה. העירייה נדרשה, בין היתר, להשיב את השיק ולא לעשות בו שימוש אולם התעלמה מכך.

6.       ב- 19.12.04 וב- 27.12.04 נשלחו מכתבי תזכורת נוספים לעירייה בעניין זה, אולם לא נתקבלה כל תגובה.

7.       טענתה של העירייה לפיה ביצעה עיקול בחשבון של המצהיר עוד בשנת 2000 אינה נכונה - בכל התקופה הרלוונטית היה למצהיר חשבון בנק אחד, ומעולם לא הוטל עליו עיקול עד שעשתה זאת העירייה לאחרונה בקשר לקנס אחר משנת 2000.

לאור האמור לעיל  נטען כי הקנס התיישן והליכי הגבייה בעקבותיו בטלים. כמו-כן נטען כי העירייה אמורה הייתה לשלוח למצהיר דרישה מרוכזת מופחתת לתשלום החוב במסגרת תיקון 32 לחסד"פ ("מבצע שיטרית"), אך לא עשתה כן. לבסוף נטען כי הוצאות הגבייה הגבוהות שנתווספו לקנס הינן בלתי סבירות וחסרות עיגון חוקי.

במהלך הדיון נחקר המצהיר על תצהירו והעיד כי הוא מתגורר ברחוב הגבול 22 בבת ים, וכי גר בעבר אצל הוריו ברחוב הלפר 42. ב"כ המשיבה הציג למשיב אישור על משלוח הודעת תשלום קנס בדואר רשום מיום 1/7/99, וכן שתי התראות נוספות מיולי ומאוגוסט 1999, אך המצהיר הכחיש את קבלתם של המסמכים הנ"ל. כשנשאל האם קיבל דרישת תשלום במסגרת מבצע להפחתת קנסות ב- 26/4/02 השיב "קיבלתי דוחות ושילמתי מה שהיה - אולי דוח אחד". 

הצדדים הגישו, כאמור, סיכומים בכתב.

דיון

לאחר עיון בחומר המצוי בתיק ושמיעת טענות הצדדים, הנני קובע כי דינן של הבקשה להארכת מועד וההתנגדות להדחות, מהנימוקים המפורטים להלן.

תחילה יצוין כי המבקשת הגישה בקשה אחת שכותרתה "התנגדות לביצוע שטר" בלבד, ורק בכריכה של הבקשה צוין שמדובר גם בבקשה להארכת מועד. בתצהיר שצורף, לא העלה המבקש טעמים כלשהם להגשת ההתנגדות באיחור, אלא רק ביקש לקבוע כי לא הומצאה למבקשת אזהרה כדין. בנוסף לכך, לא צורף לכתב ההתנגדות תצהיר של המבקשת עצמה, ולו על-מנת לאשר שלא קיבלה את האזהרה ושעובדות המקרה אינן ידועות לה מידיעה אישית.

במהלך הדיון הוגשה לבית המשפט האזהרה שהומצאה בדרך של הדבקה וכן תצהיר המוסר, לפיו ביקר 3 פעמים ברחוב הלפר 42 בבת ים, ולאחר שראה כי השם סאפייב מופיע על תיבת הדואר ועל הדלת של דירה 5, בדק עם שכן מקומת הקרקע בצד שמאל, שאישר כי המבקשת אכן מתגוררת בדירה 5. על פי תצהירו של המוסר, בוצעה הדבקה על משקוף הדלת של הדירה.

המצהיר לא פירט בתצהירו היכן התגורר במועדים בהם בוצעו מסירות, ובמהלך חקירתו הודה כי התגורר בעבר אצל הוריו, בדירה שבה הודבקה האזהרה. המבקשת, כאמור, כלל לא הגישה תצהיר, ועל-כן לא הכחישה שהתגוררה בבית הוריו של בעלה בעת ביצוע ההדבקות. כמו-כן לא טרחה המבקשת להגיש תצהיר של הורי בעלה או לזמן את מוסר האזהרה לעדות.

לפיכך, לא הופרכה החזקה לפיה האזהרה הומצאה כדין, ואין כל טעם מיוחד להאריך את המועד להגשת ההתנגדות.

יתר על כן, אין לקבל את טענותיה של המבקשת גם לגופו של עניין. ב"כ המשיבה הציג לבית המשפט אישורים על משלוח הודעות קנס שנשלחו למצהיר לדירה שברחוב הלפר 42, חלקם בדואר רשום, בשישה מועדים שונים בין שנת 1996 לשנת 2002. המצהיר הכחיש שקיבל 5 מתוך הודעות הקנס הנ"ל, ולגבי דרישת תשלום במסגרת מבצע להפחתת קנסות ב- 26/4/02 השיב "קיבלתי דוחות ושילמתי מה שהיה - אולי דוח אחד". המצהיר הודה שהתגורר בעבר בבית הוריו, וכלל לא התייחס בתצהירו או בחקירתו למקום המגורים שלו ושל המבקשת בין השנים 1996