החלטה בתיק בשא 176005/06 - פסקדין

1.     המשיבים היו בעלי זכות שכירות של בית אבות ברמת גן.

2.     הנתבעת 1 (הגב' אורנה יעיש) היתה בת רשות בבית האבות, לרבות הציוד שבו, וזאת על-פי הסכם מיום 26.11.1998 ותוספת להסכם מיום 3.4.2000.

3.     המבקש, אחיה של הנתבעת 1, חתם כערב על שטר חוב לביטחון על סך של 100,000 ש"ח, לקיום התחייבויותיה של הנתבעת 1 על-פי ההסכם. כמו כן, חתם המבקש על התוספת להסכם, כערב להתחייבויות הנתבעת 1 על-פי ההסכם והתוספת.

4.     כנגד הנתבעת 1 ונתבעים נוספים, ובכללם המבקש, הוגשה תביעה בבית משפט זה, לתשלום דמי שימוש בגין התקופה שתחילתה בחודש אוגוסט שנת 2000 וסיומה ביום 31.10.2001, וכן לתשלום חוב בגין ריבית פיגורים ובגין חוב ארנונה (ת"א 101118/01) (להלן- " התביעה הראשונה").

ביום 29.5.2003 פסק בית המשפט, כי על הנתבעת 1 והמבקש לשלם את דמי השימוש לתקופה שבין חודש ספטמבר שנת 2000 לבין חודש אוגוסט שנת 2001. יתר רכיבי התביעה נדחו.

5.     בנוסף, הוגש שטר החוב לביטחון לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב (תיק מס'   01-48165-02-3). משהוגשה התנגדותו של המבקש לביצוע השטר, הועבר הדיון להליך של תביעה רגילה בבית משפט זה (ת"א 211528/02)(להלן " התביעה השניה").

בפסק הדין שניתן ביום 6.12.2004, נקבע, כי על המבקש לשלם למשיבים את

סכום השטר.

6.     על פסקי הדין שניתנו בהליכים הנ"ל, הוגשו ערעורים, הדיון בהם אוחד וניתן פסק דין המחייב את המבקש בתשלום סך של 240,000 ש"ח.

7.     לטענת המשיבים, פונה הנכס ביום 4.8.2002, כשהוא ריק מכל אדם וחפץ, לרבות הציוד שהיה בו.

8.     התביעה הנוכחית מתייחסת ליתרת חוב שנותרה בגין דמי השימוש לתקופה שמיום 31.10.2001 ועד למועד הפינוי, בגין שווי הציוד שלא הוחזר, ובגין תשלום חשבונות מים וחשמל.

טענות הצדדים

9.     המבקש עותר לדחיית התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין (השתק עילה והשתק פלוגתא), שהקים פסק הדין שניתן בתביעה השניה. לטענתו, קיימת זהות מוחלטת בין העילות שבגינן הוגשו שתי התביעות, היינו חובות דמי שכירות, חובות לעירייה ולחברת החשמל וציוד שלא הוחזר. זאת ועוד, משקבע בית המשפט את מועד הפינוי ליום 31.12.2001, וזאת בהתבסס על עדותם של המשיבים, הרי שמתקיים השתק פלוגתא לגבי עובדה זו ויש לדחות את רכיבי התביעה שהולדתם לאחר המועד האמור. לבסוף, הואיל והמשיבים לא ביקשו אישור לפצל הסעדים שנתבעו בתביעה השנייה, הרי שאין הם רשאים לתבוע פעם נוספת בגין ציוד שלא הוחזר, שכירויות, מיסים וחשמל.

10. המשיבים טוענים, כי עסקינן בשתי עילות שונות, שטרית וחוזית, כאשר העילה השטרית בולעת את העילה החוזית עד סכום השטר, ומעבר לו עומדת העילה החוזית כעילה נפרדת בפני עצמה. המשיבים מכחישים גם את יתר טענות המבקש.

דיון

11. לאחר עיון בבקשה ובתגובה, דעתי הינה, כי דין הבקשה להידחות.

12. כלל מעשה בית דין, שביסודו עומד עקרון סופיות הדיון, מושתת על שני כללים עיקריים: השתק עילה והשתק פלוגתא.

13. כלל השתק העילה נועד למנוע התדיינות נוספת בין בעלי הדין (או חליפיהם), בגין אותה עילת תביעה, כאשר ניתנה הכרעה לגופו של ענין (ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561, בעמ' 584). בפסיקה התגבשה העמדה, כי לצורך הגדרת המושג עילת תביעה בהקשר של השתק עילה, יש להפעיל את מבחן הזכות המהותית.

14. במקרה דנן, עומדת, מחד גיסא, תביעתם של המשיבים בגין הפרת עסקת היסוד, היינו הפרת ההסכם שנחתם בינם לבין הנתבעת 1 ואשר לביצועו על-ידי האחרונה התחייב המבקש כערב. מאידך גיסא, ניצבת תביעתם הקודמת של המשיבים לביצוע שטר חוב, אשר ניתן על-ידי המבקש כביטחון למילוי התחייבויותיה של הנתבעת 1 על-פי ההסכם והתוספת הנלוות. בעניין זה נפסק בשורה של פסקי דין, כי העילה השטרית הינה נפרדת מעילת התביעה לפי עסקת היסוד וכל אחת מהן, די בה לבסס עילה (המ' (חיפה) 21540/97 סוסנוביק נ' מאיר, תקדין מחוזי 97(3) 676).