החלטה בתיק בשא 175892/07 - פסקדין

המבקשת, נתבעת מס' 3 בתביעה שהוגשה ב"סדר דין מקוצר", היא חברה קבלנית לבניין אשר מכרה דירת מגורים לבני הזוג הנתבעים 1, 2 בתיק העיקרי [ להלן: "הנתבעים" ] על פי חוזה שעותק ממנו צורף לכתב התביעה כנספח ב' וכונה שם כ"חוזה הרכישה".

חוזה הרכישה בין המבקשת לנתבעים בוטל כפי הודעת הנתבעים, נספח ו'1 לכתב התביעה.

לצורך מימון רכישת הדירה נזקקו הנתבעים להלוואת משכנתא אותה נטלו מהבנק התובע [ להלן: "הבנק" ] ובין הנתבעים לבנק נכרת הסכם ההלוואה שעותק בלתי קריא ממנו צורף לכתב התביעה שנמסר לבית המשפט וכמסתבר גם לכתב התביעה שנמסר למבקשת [ נספח א' לכתב התביעה; להלן: "הסכם ההלוואה" ].

במקביל וכנהוג, ואיני מרחיב בפרטים לאור אופייה של הבקשה נשוא החלטה זו, כפי שיובהר להלן, העבירה המבקשת לבנק התחייבות להחזר חובם של הנתבעים לבנק בהתקיים תנאים מסוימים המפורטים באותה התחייבות [ להלן:  "התחייבות המבקשת"; נספח ה' לכתב התביעה ].

עילת התביעה נגד המבקשת נסמכת על האמור בהתחייבות המבקשת אשר לטענת הבנק בשלו התנאים לחיובי המבקשת כלפי הבנק על פיה.

המבקשת לא הגישה בקשת רשות להתגונן כנגד תביעת הבנק.

לעומת זאת, הוגשו על ידי המבקשת שלש בקשות שונות אחרות: האחת, להארכת המועד להגשת בקשת רשות להתגונן או בקשה למחיקת כותרת[ בשא 176085/07; להלן: "בקשת המועד"]; השניה, בקשה לדחיית התביעה על הסף [ בשא   175892/07] שהיא בפועל בקשה להעברת הדיון לבית המשפט בירושלים בטענת חוסר סמכות מקומית [ להלן: "בקשת הסמכות" ]; השלישית, בקשה למחיקת הכותרת "סדר דין מקוצר" מעל כתב התביעה [ בשא 177299/07; להלן: "בקשת הכותרת" ] הכוללת עוד עתירות, משונות במקצת, אך אין צורך לדון בהן מסיבות שיובהרו בהמשך הדברים.

המשותף לכל הבקשות הוא שהן הוגשו לאחר חלוף המועד הקבוע בתקנה 206 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 [ להלן: "תקנות סד"א" ] להגשת בקשת רשות להתגונן כנגד התביעה ולמעשה במועד הגשתן, הייתה התובעת זכאית לקבל פסק דין בהעדר הגנה.

לעניין החלטה באיזו מהבקשות, יש להתייחס גם לסדר הדיון בהן; יש משמעות לשאלה האם קודם תידון בקשת הסמכות, שאם תתקבל יעבור הדיון לבית המשפט בירושלים אשר הוא יהיה זה אשר יצטרך לתת את דעתו לעניין בקשת המועד; לעומת זאת, אם תידון על ידי ראשית לכל בקשת המועד, עשוי הוא שאם לא תתקבל, תייתר ההחלטה בה את הדיון בשתי הבקשות האחרות, לרבות בקשת הסמכות.

לגישתי השאלה הראשונה לדיון היא שאלת הסמכות.

מבלי להידרש לשאלה מתי ובאיזה תנאים לעניין אילו מסמכי בי דין, יכול בית משפט לקבל מסמכים שהוגשו לו מעבר למועד שנקבע בתקנות סד"א, אם הוגשו בפועל בטרם הופעלה הסנקציה הקבועה בדין לאי הגשתם במועד, הרי שבניגוד להגשת בקשת רשות להתגונן, לא נקבעו בתקנות סד"א מועדים להגשת בקשות אחרות, כגון בקשת הכותרת או בקשת הסמכות גם כאשר מדובר בתביעה שהוגשה ב"סדר דין מקוצר".

רוצה לומר: אם לא הוגשה בקשת רשות להתגונן במועד, זכאי התובע לקבל פסק דין בהעדר הגנה; העובדה שהוגשה בקשה אחרת, כגון בקשת הכותרת, אינה מקנה לו הארכת מועד למקרה שתדחה אותה בקשה; למעשה, בהעדר הארכת מועד שניתנה על ידי בית המשפט, אם תדחה בקשה למחיקת כותרת לא יוכל מגיש הבקשה לקבל רשות להתגונן או להגיש בקשת רשות להתגונן [ ראה: גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי" מה' 7 עמ' 303, 304 ].

מאידך, אם בהעדר בקשת רשות להתגונן, ובטרם ניתן פסק דין, הוגשה בקשה למחיקת כותרת, נראה לי כי יכול וצריך בית המשפט לדון בה ואם תתקבל, ממילא לא היה "מועד" שבמסגרתו היה על הנתבע להגיש את בקשתו למתן רשות להתגונן.

ככל שהסכם ההלוואה קובע מקום שיפוט ייחודי בתל אביב [ סעיף 47 להסכם ההלוואה ] ברור שאין הוא מחייב את הנתבעת שאינה צד לאותו הסכם; אם האמור בו מחייב את הנתבעים, אינני צריך בנסיבות המקרה לברר עד כמה, אם בכלל, "נגררת" המבקשת למקום שיפוט זר לעניינה בעקבות הסכם שיפוט עם נתבעים אחרים.

הסיבה לאמור לעיל נעוצה בכך שבכתב ההתחייבות נרשם במפורש, בכתב יד על גבי הטופס הסטנדרטי כי השיפוט במקרה של סכסוך בין הצדדים קרי המבקשת והבנק יהיה ב  " י-ם בלבד".

מלים אלה הוספו, כאמור בכתב יד, בסופו של סעיף מודפס וסטנדרטי הקובע כי "אתם [ הבנק - צ.כ. ] תהיו רשאים לקבוע לפי שיקול דעתם הבלעדי, את מקום השיפוט של כל תביעה ו/או תובענה עפ"י התחייבות זו" [ סעיף 13 לכתב  ההתחייבות ].

לא ניתן אלא לפרש את התוספת שבכתב יד כבאה לצמצם ולתחום את מקום השיפוט הבלעדי ואת שיקול הדעת של הבנק לבתי המשפט של מחוז ירושלים בלבד.

אפילו הייתי מוצא סתירה בין המודפס לכתוב, ואינני מוצא סתירה כזו, דין הוא שהכתוב בכתב היד גובר [ ע"א 802/75 שלום ואסתר נגר נ. יעקב מרכוס, פד"י ל3 עמ' 29 ].

מכאן, שדין התביעה, ככל שהיא נוגעת למבקשת לעבור לבית משפט השלום בירושלים וכך אני מורה.