החלטה בתיק בשא 175765/07 - פסקדין

המבקש, שהנו מנהל המבקשת, הגיש תצהיר בשם המבקשים, בו טען במסגרת הבקשה להארכת מועד, כי המבקשת לא קיבלה כל אזהרה בתיק. לטענתו, למד מנתוני ב"כ המשיבה שהאזהרה נתקבלה בתיק ביום 7/9/07, וההתנגדות הוגשה באיחור של יום אחד בלבד, בתום פגרת הסוכות, ולאחר שקיבל מידע ביום 8/10/07 מב"כ המשיבה לגבי החוב הנטען.

לגופו של עניין טוען המבקש, כי ב- 10/98 התקשר עם המשיבה וחברת יניב ס.א. לבניין ופיתוח לאספקת גז וציוד לאולם אירועים שהופעל ע"י המבקשת, במסגרתו סופק למבקשת ציוד בהשאלה שכלל כיריים גז, גריל וצ'יפסר, ובמהלך 1/99 שולם עבורם למשיבה סך של 6,435 ש"ח. לטענתו, הוחתם ב-2004 ע"י נציגי המשיבה על מס' שטרות 'על החלק', תוך ציון מפורש על השטר נשוא הבקשה כאן, שנחתם על ידו להבטחת תשלום גז בלבד, ומולא בניגוד להרשאתו, באופן שפוטרת אותו מחבותו כאמור בס' 19 (ב) לפקודה. נטען שב- 2/05 סוכם עם המשיבה לתשלום 4,089.19 ש"ח במסגרת התחשבנות לגבי חובות קודמים ולהעדר תביעות (סומן נ/3), כך שאין ולא קיים חוב כלשהו אחר. המבקש מכחיש החוב הנטען, שולל ההתחייבות לרכישת גז מהמשיבה בכמות כלשהי, ומציין כי המשיבה חבה לחב' יניב ס.א. סך של 9,488 ש"ח עבור התקנת מוני גז.

בדיון שהתקיים בפניי העיד המבקש, והצדדים סיכמו בע"פ. המבקש חזר על האמור בתצהירו, ומוסיף וטוען שלא חתם על התנאים שבגב נ/1. לגבי התחייבותו לרכישת גז מהמשיבה טען שההתחייבות בטלה עם מכירת המבקשת לצד ג', שלא מחוייב להמשך ההתחייבות.

המשיבה טוענת שהמבקש קיבל האזהרה ביום 7/9/07, הגיש ההתנגדות באיחור של למעלה משבוע ולא העלה בבקשה כל טעם מיוחד לצורך הארכת המועד. לגופו של עניין המשיבה מפנה ל-נ/1 בעקבותיו חתם המבקש על שטר חוב להבטחת חובות המבקשת למשיבה, ועל פיו הציוד שהושאל הוא בבעלות המשיבה, וסבורה שהמבקש לא היה משלם כטענתו על ציוד מושאל, הגם שמדובר על ציוד אחר שהושאל בשתי תקופות. כן נטען, שלפי ס' יב' לתנאים שבגב נ/1 הפר המבקש התחייבותו לרכוש גז והסב למשיבה הפסדי רווח בגובה אלפי ש"ח. המשיבה שוללת טענת המבקש לפיה ציין בשטר, שנחתם על ידו להבטחת רכישת גז בלבד, ושוללת ההתחשבנות הנטענת מ- 2005, ועפ"י נ/3.

לאחר שעיינתי בחומר, הדיון וסיכומי הצדדים, אני מחליט לקבל את הבקשה בכפוף להפקדת ערובה כמפורט להלן:

עפ"י החלטת כב' הרשמת אונגר מיום 10/10/07, לא בוצעה לכאורה למבקשת מסירת האזהרה, ולפיכך ההתנגדות הוגשה לכאורה במועד. לעניין המסירה למבקש, מרישומי ההוצל"פ עולה כי האזהרה נמסרה ביום 7/9/07, ואין חולק על כך, והמועד האחרון להגשת ההתנגדות, עקב פגרת סוכות, הינו ב- 4/10/07. ההתנגדות נשוא הדיון הוגשה ע"י המבקש ביום 09/10/07 באיחור של 5 ימים.

טענת המבקש שלא ידע את מרכיבי החוב הנטען בגינם מולא השטר, והגם שלשיטתו אינו חב דבר למשיבה, ונוכח תלותו והסתמכותו במידע שנתקבל מב"כ המשיבה רק ב- 8/10/07 בעניין החוב הנטען עקב פניית ב"כ ביום 30/9/07, שגרמה לאיחור של יום בהגשת ההתנגדות, אינם מהווים כשלעצמם טעם מיוחד להארכת מועד להגשת התנגדות, שכן לא מדובר בנסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל דין - המבקש, וממועד הפניה שלעיל ברי שהמבקש ידע על פתיחת תיק בהוצל"פ, ובחר שלא להגיש התנגדות במועד, מה גם שיכול היה לפנות להוצל"פ ולאתר המסמכים הרלוונטיים בעניין, ובטרם חלוף המועד להגשת ההתנגדות.

בטרם יחליט ביהמ"ש בבקשה להארכת מועד, שעה שאין מדובר באיחור ניכר, יש לבחון האם עומדות למבקש טענות הגנה לגופן. מאחר ובסיס המחלוקת בין המבקש למשיבה רחב בכל הנוגע לתנאי ההזמנה, לנסיבות ומהות מתן השטר, החוב הנטען, אני סבור כי לגופו של עניין, כפי שעולה מהדיון ומסיכומי הצדדים, שלמבקשים הגנה אפשרית, אם כי דחוקה, שבגינה יש ליתן רשות להגן בכפוף לערובה שתופקד.

בדיון, המבקש אישר חתימתו על שטר החוב וטופס ההזמנה נ/1 ב-2004, אם כי טען לראשונה שלא חתם על התנאים בגב נ/1, ושראה אותם כעת בדיון. איני מקבל טענת המבקש בעניין. עיון בנ/1, סע' ב' לפרטי ההזמנה, מראה כי מדובר בציוד שהושאל לכאורה למבקשת, וצויין שמצ"ב נספח ב' לנ/1 שמהווה חלק בלתי נפרד ממנו. טענת המבקש שלא חתם על התנאים בגב נ/1 ולא ידע עליהם, וזאת ממועד החתימה ועד לדיון בהתנגדות, לא סבירה בעיני. הלכה פסוקה היא כי טענה ממן זה לא תתקבל אם אדם בגיר ובר דעת חתם על מסמך בלא לקוראו ולוודא את תוכנו, אפילו לא היה מודע כלל למהות העיסקה - ע"א 325/88 טוויל נ' בית מנוחה לזקנים פד"י מד (1) 341 וכן ע"א 1548/96 בנק איגוד נ' זהבה לופו פד"י נד (2) 559.

אמנם, טענתו והגנתו של המבקש כנגד השטר מועלית גם בפירעון מלוא החובות תוך צירוף ספח שיק 0139 שסומן נ/3, יכול שהיה הסכם התחשבנות סופי כלשהו בין הצדדים, נוכח הנטען בסע' 13 לתצהירו ובדיון, שלא נסתרו, אם כי לא ברור עבור אילו חובות קודמים שילם, ועבור איזו תקופה. בכל מקרה טענה לפירעון חוב סותרת טענה להעדר חוב.

אשר לנסיבות ומהות מסירת השטר, מעיון בשטר עולה, שנחתם ע"י המבקש להבטחת הסכם לאספקת מערכת גז, השאלת ציוד ואספקת גז, בעת שהקשר העסקי ביניהם חודש שוב בשלהי 2004, ובניגוד לטענת המבקש שנסתרה בדיון. כן עולה מהדיון, שהמבקש אכן קיבל ציוד מושאל, כמפורט בנ/1.

המבקש לא הכחיש כי מדובר בשטר חוב לטובת המשיבה, גם העובדה שהשטר נחתם בעודו ריק, אינו פוגם בשטר, שכן משחתמו העושים והערב על השטר, הרי שהם מוחזקים כמי שנתנו למשיבה הרשאה למלא את פרטי השטר. יחד עם זאת, המבקש טוען שהשטר מולא בניגוד להרשאתו, ומשכך פטור מחבות שטרית כאמור בסע' 19 (ב) לפקודה, וביצועו מבוקש בגין רווח עתידי שנמנע מהמשיבה עקב הפרת תנאי נ/1. בהקשר זה הטענה אפשרית. כמו-כן, לא ניתן לברר בשלב זה ובאופן מלא כיצד חושב אובדן הרווח העתידי לו טוענת המשיבה נוכח ההתחייבות, וככל שהתחייב המבקש כלפיה, התחייבות הנמשכת גם לאחר מכירת המבקשת לצד ג'.

נוכח כל האמור ובהתחשב בסיכויי ההגנה לגופו שאפשרית, אך קלושה, ובאיחור הקצר בן מספר ימים, לגביו אין הסבר מספק, אני מחליט ליתן למבקשים רשות להגן על פי תצהיר שיהווה כתב הגנה, ואולם מתן הרשות מותנה בהפקדת עירבון במזומן ו/או ערבות בנקאית צמודה למדד על סך 20,000 ש"ח, ובתוך 45 יום מקבלת המבקשים החלטתי. לא תופקד הערובה במועד, תידחה ההתנגדות וייפסקו הוצאות.

לתזכורת פנימית בפני בעוד 50 יום.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ב בניסן, תשס"ח (17 באפריל 2008), בהעדר הצדדים.