החלטה בתיק בשא 17540/05 - פסקדין

1.         בפניי בקשה שהוגשה על ידי משתלת לירונוי (2000) בע"מ, גאולה סיסי ויאיר סיסי (להלן: "המבקשים") לפיה אורה על דחיית תביעתם מחוסר סמכות עניינית ו/או כי אורה על העברתה של התביעה לפסים רגילים.

2.         המשיבה מתנגדת לבקשה. לגרסתה, יש לבימ"ש זה סמכות עניינית לדון בענייני הרמת מסך וסמכותו של ביהמ"ש נגזרת מסכום החובות של שני תיקי ההוצאה לפועל העומדים על סך של 60,000 ש"ח. כן טוענת המשיבה, כי בירור המחלוקת בין הצדדים אפשרי במסגרת המתכונת המקובלת של ההליך, שכן אינה מחייבת שמיעת ראיות רבות. בפועל טוענת המשיבה כי היא הסתפקה בתצהיר מנהלה לצורך הוכחת התובענה ואילו המבקשים יוכלו להגיש תצהירים מטעמם לצורך הדיפתה.

3.         התשתית העובדתית הנוגעת לענייננו:

            למבקשת בתיק העיקרי (להלן: "לוטם") נמסרו מספר המחאות על ידי המבקשת מס' 1. התנגדות המבקשת מס' 1 לביצוע ההמחאות נדחתה על ידי בימ"ש השלום בקריות במסגרת ת.א. 3880/01 ו-3905/01 בפסק דין מיום 17/6/03 ואף ערעור שהוגש על ידי המבקשת מס' 1 נמחק לאחר שהמבקשת מס' 1 חזרה בה מן הערעור.

            לוטם חידשה הליכי ההוצאה לפועל כנגד המבקשת מס' 1 ואולם זו נקלעה לקשיים כספיים והפסיקה פעילותה.

המבקשים מס' 3 ו-4, שהיו בעלי מניותיה של המבקשת מס' 1, הקימו בחודש ינואר 2000 חברה חדשה שהינה המבקשת מס' 2 ובמסגרתה הם מנהלים עסקיהם.

בהמרצת הפתיחה נשוא בקשה זו עותרת לוטם להרמת המסך בין המבקשת מס' 1 והמבקשת מס' 2 ו/או בין המבקשת מס' 1 והמבקשים מס' 3 ו-4, זאת על מנת שלוטם תוכל להיפרע מהם את סכומי ההמחאות שניתנו לפקודתה ואשר התנגדותה של המבקשת מס' 1 לביצוען נדחתה.

4.         שאלת הסמכות העניינית:

            המבקשים טוענים כי הסמכות לדון בתובענה שעיקרה שאלת הרמת מסך נתונה לביהמ"ש המחוזי. לגרסתם, מקור הסמכות להרמת מסך ההתאגדות מצוי בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "החוק") ולפיו: "בימ"ש הדן בהליך נגד החברה רשאי במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים להרים את מסך ההתאגדות".

            מאידך טוענת לוטם כי הסמכות העניינית לדון בתובענה זו, שאינה אלא תביעה כספית, הינה על פי סכומה, ועל כן אין מניעה שזו תבורר בבימ"ש השלום אשר מוסמך אף הוא לדון בשאלת "הרמת המסך".

            בהקשר זה דעתי הינה כדעתה של לוטם. התובענה הינה במהותה תובענה אשר ניתן לאמוד את שווי הסעד המבוקש בה וכעולה מן התובענה עומד הוא על סך של 60,000 ש"ח ועל כן מצוי הוא בסמכותו של בימ"ש זה.

            זאת ועוד, ד"ר בהט בספרו "חברות, החוק החדש והדין", עמ' 142 יז-יח, הביע דעתו לפיה הוראת סעיף 6 לחוק החברות המסמיכה בימ"ש לדון בהרמת מסך אינה מסמיכה את ביהמ"ש המחוזי בלבד לדון בתובענה מעין זו, אלא מעניקה הסמכות לבימ"ש, קרי: לכל בימ"ש ולאו דווקא לביהמ"ש כהגדרתו בסעיף 1 לחוק החברות, קרי: ביהמ"ש המחוזי.

            לאור האמור ומששווי הסכום הנתבע הינו בסמכותו של בימ"ש זה, לא ראיתי הצדקה להורות על העברת התובענה לביהמ"ש המחוזי (לעניין זה ראה החלטתה של כב' השופטת ש. שטמר בבש"א 17649/04 משר"ל שירותי רפואה ובריאות (1998) בע"מ נ' חיים שלוסברג ואח', (פרסום נבו)).

5.         הפיכת התביעה לתובענה רגילה:

            לא ראיתי גם לקבל את עמדתם של המבקשים לפיה בשל מורכבותה של הסוגיה והעובדות הדרושות הכרעה יש להעביר התביעה לפסים רגילים. מטעם לוטם הוגש תצהיר אחד באמצעות מנהלה ואף המבקשים יוכלו להגיש תצהיר מטעמם במסגרתו יפרטו את כל טענותיהם כנגד התובענה.

            אציין כי בבקשתם לא פירטו המבקשים בתוכן את טענתם בדבר מורכבותה העובדתית של הסוגיה ואף לא הצביעו על הצורך בהעדתם של עדים רבים ונוספים מעבר לבעלי הדין עצמם.

            על כן, ומששבתי ועיינתי בתובענה ובטענות הצדדים, דעתי היא שהעובדות בתיק זה אינן מורכבות כדי כך שנדרשת העברת התובענה לפסים רגילים. זו היתה גם עמדתה של כב' השופטת ש. שטמר בעניין משר"ל.

6.         בשולי הדברים אציין כי מבירור שערכתי התברר כי אכן נשלחה לב"כ הצדדים החלטה מובנית ובמסגרתה הוראות לעניין הליכים מקדמיים (גילוי מסמכים ושאלונים), אלא שלנוכח מסגרת ההליך מתבקשים הצדדים להתעלם מן ההחלטה שנשלחה.

7.         לאור כל האמור, יצרפו המבקשים תצהירים לבקשה תוך 30 יום. ללוטם נתונה הזכות להגיש כתב תשובה ולהגיש תצהירים תוך 10 ימים מקבלת תצהירי המבקשים.