החלטה בתיק בשא 1751/08 - פסקדין

המשיב להמרצת הפתיחה עותר למחיקתה על הסף.

במסגרת המרצת הפתיחה, עתרה המבקשת לאשר שני פסקי בוררות שניתנו על ידי הבד"צ, בקשר לתנאי העסקתו של המשיב אצלה.

אציין, כי סעיף 23(ב) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 קובע- "לא ייזקק בית המשפט להתנגדות לאישור פסק בוררות אלא בדרך בקשה לביטולו", ובהחלטתי מיום 17/12/07, הפנתי את המשיב להגשת בקשה מתאימה לביטול פסק בוררות, בפרק זמן של 15 יום.  מטיעוני הצדדים, לא ברור האם בקשה מעין זו אכן הוגשה.

מכל מקום, הבקשה הנוכחית נסבה על טענת העדר סמכות עניינית ומקומית של בית משפט זה לאשר את פסק הבוררות או לדון בתקפו, ולכן היא מקדמית לכל דיון מהותי שהוא במהות פסק הבוררות.

המשיב טוען, כי ביום 29/5/07 הוא הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, ובמקביל כפר בסמכות בד"צ לדון בענייננו.

כלומר, לשיטת המשיב, פניית המבקשת לבוררות קדמה מבחינה כרונולוגית לתביעתו לבית הדין לעבודה, ותביעתו לבית הדין לעבודה קדמה להמרצת הפתיחה הנוכחית.

בתגובתה, מתנגדת המבקשת לבקשה, וטוענת, בין היתר, כי המשיב הוא שיזם את הפנייה לבד"צ, בנוסף, המבקשת מתייחסת להשגותיו של המשיב בעניין תוכנו של פסק הבוררות.

אין בכוונתי לדון במהותן של טענות המבקשת, היוצאות מגדר המתווה הרלוונטי לטענת העדר הסמכות.

אין מחלוקת, כי קודם להגשת הבקשה לאישור פסק הבוררות, הגיש המשיב את תביעתו לבית הדין האזורי לעבודה.

המבקשת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף, שנדחתה בהחלטתו מיום 23/1/08 של כב' השופט אייל אברהמי, בה נקבע- "לאחר עיון בבקשה לסילוק על הסף בתגובה ובתשובה של המבקשות אני דוחה הבקשה לסילוק על הסף. חלק מרכיבי התביעה התגבש לאחר פסק הבוררות. יתר על כן חלק מהעניינים נשוא הבוררות לא ניתן היה לדון בהם במסגרת בוררות.  לא זו אף זו הואיל ומדובר בבוררות בתחום יחסי העבודה כלפיה נטענו טענות שונות של התובע/המשיב היה מקום לברר הענין בבית הדין לעבודה.  לאור כל זאת אין מקום לסלק התביעה על הסף- צעד שנעשה במשורה ובמקרים קיצוניים ולא זה המקרה.  יחד עם כל האמור התיק יקבע לדיון מוקדם כמקובל. הנתבעים יגישו כתב הגנה תוך 30 יום" (נספח ג' לבקשת המשיב למתן החלטה).

מכאן, כי תביעת המשיב לבית הדין האזורי לעבודה צפויה להתברר בעת הקרובה, ובהחלטה המקדמית האמורה שניתנה במסגרתה, הביע כב' השופט אברהמי עמדה לפיה לא ניתן היה לדון במסגרת בוררות, בחלק מהעניינים שנמסרו לבוררות.

הותרת הבקשה לאישור פסק בוררות על כנה, במקביל לתביעה בבית הדין לעבודה, עלולה לייתר את ההכרעה העניינית בתביעה, או להביא למצב של הכרעות סותרות.

במצב דברים זה, ובהתחשב בכך שהתביעה לבית הדין לעבודה, הוגשה בטרם הוגשה המרצת הפתיחה הנוכחית, אני סבור כי קיימת הצדקה לעיכוב ההליכים בתובענה הנוכחית, עד להכרעה בתביעה הנדונה בבית הדין לעבודה (כידוע, הקריטריונים המצדיקים עיכוב הליכים הם יעילות הדיון וחיסכון במשאבים- ראו מ' קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי, מהדורה 15, כרך א', עמ' 654).

עיכוב ההליכים מגלם איזון בין השיקולים האמורים לבין האינטרס של המבקשת, שהתובענה לא תסולק על הסף.

לאור מסקנה זו, מתייתר הצורך לדון בסוגיית סמכות בד"צ לדון בעניינים שנמסרו אליו לבוררות, שכן מדובר בסוגייה שייתכן ועתידה להתברר בבית הדין לעבודה, ובנוסף, מקומה במסגרת בקשה לביטול פסק בוררות, ולא במסגרת בקשה מקדמית לסילוק על הסף של הבקשה לאישורה.

כפי שטוען המשיב, מאחר שפסק הבוררות ניתן על ידי בד"צ בירושלים, ומאחר שנראה כי מקום מגורי הצדדים הוא גם כן בירושלים, הרי שבית משפט זה נעדר סמכות מקומית לדון בבקשה לאישור פסק בוררות.

עם זאת, וברוח תקנה 101(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, אני מציע לצדדים להסכים על העברת הדיון בתובענה לבית המשפט המחוזי בירושלים, ככל שיוותר בכך צורך לאחר הכרעת בית הדין לעבודה. הצדדים יודיעו עמדתם תוך 90 יום. 

ניתנה היום י"ז בניסן, תשס"ח (22 באפריל 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לצדדים.