החלטה בתיק בשא 174742/05 - פסקדין

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 5/11/03 לפיו חוייב המבקש לשלם למשיבה סכום של 110,000 ש"ח, כאשר הבקשה הוגשה באוגוסט 2005.

אמנם המבקש/ הגיש גם בקשה להארכת מועד, אולם זו אינה בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין, ואין היא נתמכת בתצהיר.

באותה בקשה עתר המבקש כי יוארך לו המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין מתוקף שיקול הדעת של בית המשפט.

המבקש טען כי בקשתו הנוכחית הוגשה רק בהתייחס לנימוקים המצדיקים את ביטול פסק הדין מחובת הצדק, ואולם אם זו תידחה מבקש הוא להגיש בקשה נוספת לביטול פסק הדין מתוקף שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט.

בקשה זו נדחתה על ידי עוד במועד הדיון, שכן לא קיים הליך בו ניתן להגיש בקשה חוזרת לביטול פסק דין ועל המבקש מוטל למצות את מלוא טענותיו בבקשתו.

התביעה הוגשה ביום 10/12/02 ונטען בה כי המשיבה סיפקה למבקש שני תנורי גז לפיתות וכן זוג מכונות.

נטען כי המבקש עצמו חתום על טופס ההזמנה מיום 13/3/02 וכן על חשבונית בגין התנורים והמכונות בסכום של 98,221 ש"ח.

בנוסף, נטען כי בוצע שיפוץ של הציוד הקודם שהיה במאפיה בסכום של 3,451 ש"ח .

לכתב התביעה צורפה גם תעודת משלוח מיום 1/4/02, כשנטען כי גם תעודה זו חתומה על ידי המבקש.

כתב התביעה שנשלח  ע"י מזכירות ביהמ"ש לכתובתו של המבקש ברח' הרצל 8 באור עקיבא, הוחזר בציון "לא נדרש", והמשיבה הגישה  בקשה לתחליף המצאה של כתב התביעה.

מנהל המשיבה טען כי בגילו המבוגר ולנוכח נכותו לא הצליח לבצע מסירה אישית של כתב התביעה למבקש.

לטענתו, באחד הנסיונות שעשה במטרה לבצע מסירה אישית של כתב התביעה, דיבר עם בנו של המבקש אשר שמו אלי, וזה האחרון הציע לסיים את המחלוקת מחוץ לכותלי בית המשפט, אך את כתב התביעה סרב לקבל.

באחת מהבקשות הרבות שהגיש המבקש לתיק, טען הוא כי הקושי במסירת כתב התביעה נעוץ בעובדה שהמבקש גר בבית פרטי ומחזיק שני כלבי אמסטף מסוכנים. על כך חזר גם בעדותו.

בהחלטה מיום 23/6/03 הותר תחליף המצאה של כתב התביעה וזאת בדרך של פרסום בעיתון ערב יומי וכן הדבקה בלוח מודעות ביהמ"ש ובכתובתו הידועה לפי תדפיס משרד הפנים.

המבקש טוען  כי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק עקב העדר המצאה כדין.

לטענתו, לא היה מקום מלכתחילה להתיר תחליף המצאה של כתב התביעה, שכן לא נעשה ניסיון קודם אמיתי לבצע מסירה של כתב התביעה.

עוד טוען הוא כי טענתו של מנהל המשיבה  כי טרם הגשת הבקשה לתחליף המצאה ביקר פעמים רבות בביתו של המבקש אינה אמת, ובעדותו בדיון אף הודה לבסוף מנהל המשיבה כי לאחר הגשת התביעה ביקר בביתו של המבקש רק פעמיים.

בנוסף טוען המבקש כי אין אמת בטענה כי בנו סרב לקבל את כתב התביעה, אך טענתו זו  נטענה באופן סתמי בלא שהובאה כל ראיה לאימותה.

באם רצה המבקש לסתור טענה זו יכול היה להביא תצהיר מבנו, בפרט כשטענה זו בדבר סירובו של הבן הועלתה לראשונה עוד ביום 7/3/03 בתצהיר שהוגש בתמיכה לבקשה לתחליף המצאה.