החלטה בתיק בשא 17447/07 - פסקדין

1.       ביום 25.2.07 קיבלתי את בקשתם של המבקשים (במסגרת המרצת פתיחה 80/04) והוצאתי מתחת ידי פסק דין שהורה למשיבה, בין היתר, "(...) לתקן את תקנונה בהתאם להנחיות שפורטו בסעיף 7(ח) לפסק דין זה (...)".

          בבקשה שלפני (בש"א 17447/07) עותרים המבקשים לכך שבית המשפט יעשה שימוש בסמכותו מכח הוראת סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט ויורה "שאי קיום פסק דינו של בית המשפט הנכבד מיום 25.2.07 יטיל על אגד (...) קנס כספי יומי על פי שיקול דעתו של בית המשפט הנכבד בגין כל יום שהמשיבה הפרה ו/או תפר את פסק הדין".

2.       טענות המשיבה

          א.      המשיבה הגיבה על הבקשה בכתב. לטענתה, הבקשה הוגשה בחוסר תום לב.

          ב.       המשיבה טענה כי כיבדה את פסק דינו של בית משפט זה "ותיקנה את תקנותיה, במועד שנקבע ע"י בית המשפט בפסק הדין ובאופן הקרוב ביותר להנחיות שניתנו ע"י כב' בית המשפט, זאת על אף היותן בגדר "ציפיה" ולא בגדר צו אופרטיבי. משום כך אין כל מקום לקביעה לפיה לא קיימה המשיבה את פסק הדין או ביזתה את בית המשפט הנכבד".

                   המשיבה טענה כי תקנה 25(א)(2) לתקנות האגודה, אשר בוטלה בפסק דינו של בית המשפט מיום 25.2.07 תוקנה על ידי האגודה עוד ביום 11.4.07 . 

          המשיבה הביעה פליאה מדוע המתינו המבקשים בהגשת בקשתם הנוכחית 7 חודשים לאחר תיקון התקנה כאמור לעיל.  לטענתה, הדבר נובע מכך שהמבקשים מבקשים להפוך את הדיון בבקשה לבמה פוליטית בטרם הבחירות האמורות להתקיים בחודשים ינואר - פברואר 2008.

          ג.       המשיבה הוסיפה וטענה כי על פסק דינו של בית המשפט זה הוגש ערעור לבית המשפט העליון (ע.א. 2617/07).

          ד.       המשיבה טענה טענות נוספות שבנסיבות הענין איני רואה צורך לפרטן.

3.       הבקשה הנוכחית הוגשה לבית המשפט ביום 18.11.07.

          ואולם, בית המשפט העליון נתן את פסק דינו במסגרת הערעור על פסק הדין של בית המשפט זה ביום 16.12.07. (היינו, כחודש לאחר הגשת הבקשה).

          בית המשפט העליון, בפסק דינו שבמסגרת ע.א. 2617/07, קיבל את הערעור באופן חלקי "במובן זה שההנחיות הנזכרות שניתנו ע"י בית המשפט המחוזי מבוטלות". 

4.       שמעתי את טענות באי כח הצדדים גם בעל פה.

          בא כח המבקשים טען בפני כי למרות שבית המשפט העליון נתן את פסק דינו במסגרת הערעור "אין בכך כדי לפגוע בחלקה של הבקשה הנוגע לענין אותו חלק בתקנה המתוקנת שקבעה כי אסיפת המורשים תוכל על סמך שיקול דעתה הבלעדי וללא קריטריונים כלשהם לקבוע הם שברי המושבים המוקצים באסיפת המורשים לכל סניף וסניף ומרחב יעוגלו מטה ומעלה".  לטענתו, לו סבר בית המשפט העליון כי התקנה שתוקנה היא ראוייה כי אז לבטח לא היה אומר  את מה שאמר בפסק דינו, היינו, "למען הסר ספק נבהיר כי על אגד לקיים את הדרישה של יחס ישר, אלא שבצד דרישה זו יש לקבוע טכניקה סבירה וראויה לעיקול התוצאות".

5.       סבורני כי בנסיבות הענין, לאור העובדה שאגד פעלה לתיקון תקנון האגודה, מחד, ובית המשפט העליון החליט לבטל את הנחיותיו של בית משפט זה בענין האופן שבו צריכה אגד להתקין את התקנות, ובמיוחד בכל הנוגע לסטיה מן היחס הישר, כלפי מעלה או כלפי מטה, מאידך, אין מקום לסעד כלשהו במסגרת הליכי בזיון בית המשפט.

          הליכי בזיון בית המשפט לעולם צופים פני עתיד. בנסיבות הענין שלפני, פעלה המשיבה כדי לתקן את התקנון על פי הנחיות בית המשפט והוציאה מתחת ידה תקנה מתוקנת. בית המשפט העליון קיבל את הערעור על פסק דינו של בית משפט זה וביטל את הנחיותיו בענין אופן ניסוח התקנות הקובעות את מנגנון הבחירות.

          בנסיבות אלה אינני סבור שנכון וראוי, במסגרת ההליך הנוכחי, לקבוע כי האופן שבו פעלה אגד יש בו משום בזיון בית המשפט. אם יש למבקשים טענות כלשהן כנגד נוסחן הנוכחי של התקנות, נראה לי כי שומה עליהם לנקוט הליך משפטי חדש שבו תיפרשנה טענותיהם ותשמענה גם טענותיה של המשיבה ובית המשפט ידון ויחליט.

          הלכה למעשה עותרים המבקשים לסעד עיקרי ולא לסעד בגין בזיון בית המשפט.

6.       אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.