החלטה בתיק בשא 174413/06 - פסקדין

בפניי התנגדויות לביצוע שיקים במסגרת בש"א 173724/06 ובש"א 174413/06 (להלן - הבקשה).

טענות המבקשת

בתצהירה טענה המבקשת, כי נתנה למר ארמוזה (מהמשיבה) את השיקים נשוא הבקשה וכי השיקים נחתמו על ידה. לטענת המבקשת, היא פתחה את החשבון ממנו משכה את השיקים לאחר שנכנעה לתכתיביו ודרישותיו של מנהלה מר מרדכי כהן מאחר וחששה שסירוב לדרישתו עלול להביא לפיטוריה ואיבוד מקום עבודתה. בחודשים הראשונים, מר כהן הפקיד בחשבון כספים והמחאות כדי שהחשבון יהיה פעיל וייפרעו בו שיקים. משהתבררה למבקשת התנהלותו המשובשת של מר כהן, חתם מר כהן על כתב התחייבות לפיו הוא נושא בכל אחריות משפטית כלפי חשבון הבנק.

השיקים נשוא הבקשה ניתנו בעד סחורה שסופקה ע"י המשיבה לחנותו של מר כהן ולפי טענת המבקשת, ככל שניתנו ערך ותמורה בעד השיקים, הם לא ניתנו לה אלא למר כהן.

המבקשת פתחה בהליכים נגד מר כהן.

מר כהן דיווח למבקשת כי הוא החל להזרים ולשלם כספים ישירות למשיבה והפקיד ביום 22/8/06 סך של 1000 ש"ח לחשבון הבנק. בנוסף, נודע למבקשת כי מר כהן נתן בידי מר ארמוזה, בעליה של המשיבה שיקים חלופיים במקום ההמחאות נשוא תיק זה.

דיון

בתצהירה טענה המבקשת, כי היא מסרה את השיקים נשוא תיק זה לידי המשיבה וזאת תמורת סחורה שסופקה על ידי המשיבה לחנותו של מר כהן. בעדותה בביהמ"ש, טענה המבקשת כי מסרה את השיקים למר כהן ולפיכך, המסקנה המתבקשת היא, כי מר כהן הוא שמסר את השיקים למשיבה. בסיכומיה, טענה המבקשת כי אין לראותה כצד לעסקת יסוד שנערכה בין מקבל התמורה מר כהן למשיבה שסיפקה את התמורה.

טענות המבקשת בתצהירה מופנות רובן ככולן כלפי מר כהן.

המבקשת לא טענה בתצהירה, כי המשיבה הייתה מעורבת במערכת היחסים בינה לבין מר כהן.

צודקת המשיבה בסיכומיה, כי המבקשת לא העלתה בתצהירה טענה של חוסר תום לב או ידיעה מכל סוג שהוא אצל המשיבה. המבקשת אינה רשאית להעלות בסיכומיה טענות שלא טענה  בתצהיר ככל שטענות אלה מתבססות על רובד עובדתי שלא נתמך בתצהיר. כנ"ל לגבי סיכומי התשובה שהוגשו על ידי המבקשת באיחור.

הבקשה בעניינינו היא כנגד בקשה לביצוע שטר. די לו לנתבע החפץ להתגונן, אם יפרש בתצהירו את ההגנה שהיה מעלה לו תבע אותו האדם שאיתו התקשר. לכאורה, הגנה זו פוגמת את זכות הקניין בשטר וכוחה יפה גם כלפי הנעבר, כל עוד לא יבוא הוא וירים את נטל השכנוע המוטל עליו על פי סעיף 29 (ב) לפקודת השטרות ויוכיח שניתן בתום לב ערך בעד השטר. במועד בירור ההתנגדות אין מקום לבחון את סוגיית האחיזה כשורה (י' זוסמן, דיני שטרות מהדורה שישית, עמ' 262).

עם זאת, ייתכנו מצבים בהם בית המשפט יקבע שהתובע אוחז כשורה כבר בשלב המקדמי של הדיון בהתנגדות וזאת כאשר ניתן לקבוע בבירור ובנקל כי התובע אוחז כשורה. במצב דברים כזה, אין בית המשפט חייב לדון בהגנת הנתבע שלא תעמוד לו כלפי אוחז כשורה (י' זוסמן, דיני שטרות מהדורה שישית, עמ' 264, ה"ש 50).

בעניינינו, אין מקום למתן רשות להתגונן למבקשת בטענת כישלון תמורה לפי שתי הגרסאות שהוצגו על ידה.

בסעיף 7 לתצהירה טענה המבקשת, כי השיקים ניתנו כנגד סחורה שסופקה על ידי המשיבה לחנותו של מר כהן. נכתב "סופקה" בלשון עבר ומכך ניתן ללמוד שהמבקשת אינה חולקת שהמשיבה אכן סיפקה את הסחורה וזאת למרות המשך המשפט בסעיף 7 לתצהיר המבקשת. בנוסף, טענות המבקשת בסעיף 11 לתצהירה תומכות בכך שהסחורה סופקה על ידי המשיבה למר כהן שהרי לגרסתה של המבקשת, מר כהן מכיר בחובו למשיבה בגין תיקי ההוצל"פ ומסר לה שהוא פועל להסדרת חובו למשיבה.  

לפי הגרסה של המבקשת בתצהירה, המבקשת מסרה את השיקים ישירות לידי המשיבה. לפיכך, אפילו ייקבע כי המבקשת והמשיבה הם צדדים קרובים, אזי, למבקשת אין הגנה נגד המשיבה מאחר וההסכמה בין המבקשת למשיבה הייתה כי השיקים נשוא הבקשה ניתנו בעד סחורה שסופקה על ידי המשיבה לחנותו של מר כהן. זאת הייתה ההסכמה בין המבקשת למשיבה והמשיבה פעלה על פי הסכמה זו וסיפקה את הסחורה לחנותו של מר כהן. לפיכך, המבקשת אינה יכולה לטעון כישלון תמורה נגד המשיבה שהיא צד קרוב מאחר והמשיבה פעלה על פי ההסכמה עם המבקשת ועם מר כהן.

לפי הגרסה של המבקשת בעדותה בבית המשפט, המבקשת מסרה את השיקים למר כהן שהוא זה שמסר אותם למשיבה. הסחורה נמסרה למר כהן והחשבונית שהוציאה המשיבה הוצאה על שם החברה של מר כהן (לטענת המבקשת). למרות שהשיקים נמשכו לפקודת המשיבה, עדיין נפרע עשוי להיות אוחז כשורה כאשר לא התקיים קשר עסקי בינו לבין המושך ולכל אחד מהם קיים קשר עם צד שלישי (ש' לרנר, דיני שטרות תשנ"ט - 1999, עמ' 279 ואילך). עולה איפוא, כי במצב דברים שלא היה קשר ישיר בין המבקשת לבין המשיבה אלא באמצעות מר כהן, ניתן לבחון את מעמדה של המשיבה כאוחזת כשורה בשיקים. מתצהירה של המבקשת עולה, כי השיקים ניתנו בתמורה לסחורה שהמשיבה סיפקה למר כהן ולפיכך, עולה מתצהירה של המבקשת כי המשיבה נתנה ערך בעד השיקים. בנוסף, בתצהירה של המבקשת לא נטען דבר לגבי ידיעתה של המשיבה ו/או חוסר תום ליבה. מהתצהיר עולה, כי השיקים נשוא הבקשה ניתנו למשיבה כנגד הסחורה שסיפקה לחנותו של מר כהן. תום הלב של המשיבה עולה מהעובדה שסיפקה סחורה למר כהן בתמורה לשיקים נשוא הבקשה שנמסרו לה. צודקת המשיבה, כי מתצהיר המבקשת ניתן ללמוד שטענות המבקשת כלפי מר כהן מתייחסות לתקופה לאחר מועד משיכת ומסירת השיקים נשוא הבקשה למשיבה. לפיכך, ניתן לקבוע, כי המשיבה אוחזת כשורה בשיקים.

בהיעדר טענה מצד המבקשת בתצהירה כלפי המשיבה, איני מקבל את טענתה בדבר כישלון תמורה מלא. השיקים ניתנו ע"י המבקשת לפקודת המשיבה ולידי המשיבה במישרין או בעקיפין בתמורה לסחורה שסופקה ע"י המשיבה למר כהן. טענות המבקשת לגבי מישור היחסים בינה לבין מר כהן אינן מעניינה של המשיבה, נגדה לא נטען דבר בתצהיר המבקשת בעניין זה. 

ככל שיש למבקשת טענות בדבר כפייה, עושק או אילוץ לחתום על השיקים כלפי מר כהן, המשיבה כאוחזת כשורה בשיקים גוברת עליהן (ראה ש' לרנר, דיני שטרות תשנ"ט - 1999, עמ' 365 - 369). ככל שהמבקשת והמשיבה הם צדדים קרובים, המבקשת לא הניחה בתצהירה בסיס עובדתי לטענה מעין זו כלפי המשיבה.

יצוין גם שאף שבשלב מקדמי זה אין לבחון את מהימנות המצהיר, קשה להתעלם מכך שקיים שוני ניכר בין גרסתה של המבקשת בתצהירה לפיה מסרה את השיקים ישירות למשיבה, לגרסתה בעדותה בבית המשפט ובסעיף 7 לסיכומיה, שם נטען כי יש לראות במבקשת כצד ג' זר לעסקה בין מר כהן למשיבה מאחר ולפי עדות המבקשת בבית המשפט, היא נתנה את השיקים למעבידה ולא למשיבה. וכל זה, בלא כל ניסיון מצד המבקשת להסביר את הסתירה בין גרסאותיה.

איני מקבל את טענות המבקשת בסיכומיה בדבר עצימת עיניים מצד המשיבה ו/או כי התנהגות המשיבה נוגדת את תקנת הציבור וכן את הטענה בדבר הגנה מן הצדק למבקשת. על השיק עצמו רשום שמה של המבקשת ושמו של מר כהן. המבקשת לא טענה בתצהירה כל טענה כנגד המשיבה בהקשרים לעיל וצודקת המשיבה, כי אין להתיר העלאת טענות אלה במסגרת הסיכומים לראשונה. זאת, מאחר והבסיס העובדתי לטענות הנ"ל לא נטען בתצהיר התומך בבקשה.