החלטה בתיק בשא 173445/07 - פסקדין

בפניי בקשת הנתבעת 4 (להלן:"המבקשת") לביטול פסק הדין אשר ניתן במעמד צד אחד כנגדה לטובת התובעת (להלן:"המשיבה").

טענות הצדדים

1. המבקשת טוענת תחילה, כי הבקשה לקבלת פסק דין שהוגשה על ידי אינה כוללת טענה לפיה ההמצאה למבקשת בוצעה כדין.
2. המבקשת טוענת, כי ההמצאה של כתב התביעה לא בוצעה כדין, שכן המבקשת הינה חברה זרה ולא חברה ישראלית וכתובתה כלל איננו רח' המרד 29 תל-אביב, אלא ברפובליקה של פנמה.
3. המבקשת מוסיפה, כי האישור מסירה אותו צירפה המשיבה, הינו חסר.
4. בסוף טענותיה, המבקשת טוענת כי סיכויי הגנתה בתביעה הינם גבוהים.
5. מאידך, המשיבה טוענת, כי כתב התביעה הומצא לידי המבקשת כדין.
6. המשיבה טוענת, כי המבקשת אינה טוענת בבקשתה, כי מנטפילד הישראלית אינה מורשה להמצאת כתבי בי-דין של המבקשת.
7. המשיבה טוענת, כי שמה של מנטפילד ישראל רשום על גבי שטר המטען של המבקשת כמי שיש לפנות אליה בקשר למטען נשוא התביעה.
8. המשיבה טוענת, כי סיכויי ההצלחה של המשיבה בתביעה הם טובים.
9. בסוף תגובתה, המשיבה מבקשת לתקן את סעיף 6 לכתב תביעתה.

דיון והכרעה

1.   בבואו של בית המשפט לדון בבקשה לביטול פסק דין אשר ניתן במעמד צד אחד, עליו להבחין בין שני מקרים: האחד- החלטות אשר ניתנות לביטול מחובת הצדק, קרי: כאשר קיים פגם בהליך. השני- החלטות הניתנות לביטול בתוקף שיקול דעתו של בית המשפט. כלומר כאשר לא נפל כל פגם בהליך וההחלטה באם לבטל את פסק הדין נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. במקרה האחרון על בית המשפט לבחון שני טעמים: האחד, מה הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא הגיש כתב הגנתו במועד, והשני, מהם סיכויי ההגנה של המבקש באם יבוטל פסק הדין והוא יורשה להתגונן במשפט. התשובה לשאלה השנייה היא החשובה והמכרעת, אם כי אין להתעלם מהטעם הראשון (ראה לעניין זה: ד"ר י' זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, 738-736 וא' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית (תשס"ג-2003) 282).

ראה גם רע"א 2694/92 אינג' אליהו פבר נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל, תק-על 92(3), 2079 בעמ' 2081:

מוסכם על הכל שבין שני הטעמים שעל בית המשפט לשקול בבואו לדון בבקשה לביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד- הטעם למחדלו של המבקש ועילת ההגנה או התביעה- הטעם השני עיקר והטעם הראשון טפל לו. עם זאת אין להתעלם גם מן הטעם הראשון ובית המשפט זכאי לקבל מן הנתבע הסבר מה מנע ממנו להתגונן כראוי: ע"א 276/62 פד"י יז 349,358".

2. לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, הנני מורה על ביטול פסק הדין שניתן ע"י כב' השופט יפרח במעמד צד אחד מיום 2.7.07.
3. עיון בתגובת המשיבה, מראה כי היא לא נתמכה בתצהיר התומך בעובדות המפורטות בה ורק מטעם זה היה מקום לדחיית תגובתה.
4. יחד עם זאת, וכפי שעולה מהבקשה, הרי יש לכאורה סיכוי, כי באם תצליח המבקשת להוכיח את טענותיה המנויות בסעיפים 24-25 לבקשה, כי התביעה נגדה תידחה, אולם ברור שאין השלב המקדמי הנוכחי מתאים להסקת מסקנות למי מטענות הצדדים, שכן העניין מצריך בירור עובדתי וראייתי עמוק יותר.

על המבקש ביטולו של פסק-דין לשכנע את ביהמ"ש, כי יש לו ולו לכאורה, סיכויים בהצלחת המשפט, באם יבוטל פסה"ד שניתן כנגדו. המבקשת- הנתבעת, אינה חייבת להראות כי היא איתנה ובטוחה ודי לה אם תראה, כי ההגנה אפשרית (ר' ספרו של כב' השופט גורן, שם, בעמ' 283), כאמור לעיל, נראה כי המבקשת אכן הצליחה להראות כי הגנתה אפשרית.

5. הנני דוחה את טענת המשיבה, לפיה טענות המבקשת כאילו ידעה על התביעה עד לשלהי יוני 2007, אינן נתמכות בתצהיר מטעם המבקשת. עיון בתצהיר אשר צירפה המבקשת לבקשה מעלה , כי אכן טענה זו צויינה בתצהיר בניגוד לטענת המשיבה, אשר היא עצמה לא תמכה את תגובתה וטענותיה בתצהיר.
6. כידוע שניים הם הנימוקים כשבא ביהמ"ש להחליט על ביטול פסד הדין, הראשון ההמצאה והשני סיכויי התביעה. כידוע השאלה השניה חשובה יותר, וכן במקרה דנא הצליחה המבקשת לשכנע כי קיימים לה סיכויי הגנה טובים מול התביעה.