החלטה בתיק בשא 172611/06 - פסקדין

ההליכים וטענות הצדדים :

1.                 בפני התנגדות לביצוע שטר שהוגשה על ידי המבקשת. מדובר בשני שיקים ע"ס כולל של 20,000 ש"ח (בערכי קרן) שנמשכו ע"י המבקשת לטובת "מרכז המתכת יבוא ושיווק בע"מ" וסוחרו למשיב.

2.                 בדיון שהתנהל בפני ביום 1.11.06 העלתה ב"כ המשיב טענה מקדמית לפיה מאחר ומדובר בסדרת שיקים והתנהל כבר הליך קודם לגבי שיק אחד בסדרה, ולאחר שניתנה רשות להתגונן התקבלה תביעת המשיב, קיים בין הצדדים מעשה בית דין.

3.                 ב"כ המבקשת טענה לנסיבות/ראיות חדשות (בכל הנוגע למעמד המשיב כתוצאה ממועד סיחור השטר אל מועד כשלון התמורה ולהיותו חסר תום לב), ועל כן הצדדים נתבקשו לסכם טענותיהם בכתב.

4.                 מסיכומי הצדדים עולה כי לאחר שניתנה רשות להתגונן בהליך קודם שהתנהל בבית המשפט השלום בת"א בפני כב' השופט תמיר מיכאל בת.א. 71455/04 לגבי שיק אחר בסדרה (בכפוף להפקדה כספית), ולאחר דיון הוכחות, ניתן ביום 25.12.05 פסק דין המקבל את התובענה במלואה (להלן יכונה : " פסק הדין").

בית המשפט קובע בפסק הדין כי אין לשלול את תום הלב של המשיב שנתן תמורה בגין השיק ומשנקבע כי סיחור השיק קדם לכשלון התמורה, התקבלה התביעה במלואה.

5.                 ב"כ המשיב טוענת בסיכומיה כי פסק הדין ניתן לאחר הליך מלא, שהתבסס על אותן עובדות ואותן טענות משפטיות אשר נטענו ע"י המבקשת במסגרת ההליך דנן. הקביעות בפסק הדין מקימות, לשיטת המשיב, מחסום דיוני בפני המבקשת המונע כל התדיינות נוספת בשאלות שהוכרעו וזאת מכח השתק עילה והן מכח השתק פלוגתא.

6.                 ב"כ המבקשת טענה בסיכומיה כי בפסק הדין עליו מנסה המשיב להשתית מעשה בית דין אין הכרעה עובדתית או משפטית בטענה העיקרית של המבקשת כי המשיב התחייב להחזיר את השיקים ובפועל אינו מחזיק בהם כלל ו/או כי הוא מחזיק בהם בניגוד להתחייבותו.

לטענת המבקשת המשיב סרב לקבל את השיקים והבטיח להחזירם לנפרעת ומשכך אין הוא יכול להיחשב אוחז בעד ערך או אוחז כשורה.

המבקשת טוענת כי משהוגש ערעור והוגשה בקשה להתיר הבאת ראיות נוספות במסגרת ערעור, אין מדובר בפסק דין סופי שבית המשפט סיים את מלאכתו ולא נותר עוד דבר לבירור ודיון.

עוד מבהירה המבקשת כי בהליך נשוא פסק הדין לא היה בידיה להביא עדותו של עד רלבנטי ועל כן נדחתה טענה בנושא בהיותה עדות מפי השמועה.

דיון :

7.                 הדוקטרינה של "מעשה בית דין" מושתתת על עקרון סופיות הדיון. עקרון זה מעוגן בשני שיקולים עיקריים, האחד עניינו בהפעלה יעילה של מערכת המשפט ומניעת הכרעות סותרות והשני שיעשה צדק ושבעל דין לא יוטרד פעמיים בשל אותה עילה או פלוגתא.

יפים לענין זה הדברים שנאמרו בע"א 2360/99 בחר נ' דיור בנין ופיתוח בע"מ, פ"ד נה(4) 18, 23  :

"כידוע, הכלל השתק עילה קובע כי בית משפט לא יזקק לתביעה נוספת בין בעלי דין או חליפיהם, מקום שתביעה קודמת בין אותם בעלי הדין המבוססת על אותה עילה, נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך. ובלשונו של הנשיא אגרנט בע"א 246/66, קלוז'נר נגד שמעוני ... 'מקום שתביעה נידונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה ...' מטרתו של הכלל בדבר מעשה בית דין היא למנוע הטרדה חוזרת של בעל דין בגין אותה עילה, ולמנוע מבית המשפט את הצורך לברר ולהכריע שוב בעילה או אחת מהפלוגתאות שעלו בה, מספר פעמים. התנאי לכך הוא, כמובן, שלבעל הדין נגדו נטענת טענת מעשה בית דין, הייתה הזדמנות להעלות את טענותיו בהליך הקודם, ומבחינה זו מקום שבעלי הדין בשני ההליכים זהים, כי אז ניתן לומר שהייתה להם ההזדמנות להעלות את טענותיהם כבר בהליך הראשון."

במסגרת "מעשה בית דין" אפשר להבחין בשני כללים עיקריים - "השתק עילה" ו"השתק פלוגתא". השתק עילה מקים מחסום דיוני בפני כל תביעה נוספת בשל אותה עילה, מקום שהתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך. השתק פלוגתא מהווה מחסום דיוני לפני בעל דין המבקש להתדיין בשנית באותה פלוגתא אשר נידונה ואף הוכרעה בעבר, וזאת אף אם מבוססת ההתדיינות השנייה על עילות תביעה שונות. (ראה: ע"א 246/66, 247/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561; נינה זלצמן , מעשה בית דין בהליך האזרחי (הוצאת רמות, התשנ"א) ע"מ 9, 137).

8.                 במקרה דנן, עסקינן בהשתק פלוגתא. הכלל מונע הכרעות שיפוטיות סותרות ואף הטרדת בתי המשפט ובעלי הדין שכנגד בכפל התדיינויות, באותה שאלה, לאור ההנחה כי לאותו בעל דין, שכנגדו עולה טענת המניעות, הייתה הזדמנות להשמיע דברו באותה שאלה ועל כן אין לאפשרו להעלותה בשנית (ראה: ספרה הנ"ל של המלומדת זלצמן, בע"מ 142).

על מנת לבסס את השתק הפלוגתא יש להוכיח את ארבעת אלו:

א.         הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים;

ב.    קוים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ולצד שנגדו מועלית טענת השתק בהתדיינות השנייה היה יומו בבית המשפט ביחס לאותה פלוגתא.

ג.     ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט באותה פלוגתא, בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל מממצא הנובע מהעדר הוכחה.