החלטה בתיק בשא 172249/08 - פסקדין

בפני בקשה מטעם התובע למחיקת סעיפים מכתב ההגנה מטעם הנתבעת 1.

1.  מבוא

עסקינן בתביעה לתשלום תגמולי ביטוח בסכום של 78,071 ש"ח מכוח פוליסת ביטוח מס' 5-2872426-8 (להלן:"הפוליסה"), שכללה, בין היתר, לטענת התובע, כיסוי ביטוחי לנזקי הצפה.

על פי הנטען בכתב התביעה,  בתאריך 11.1.06, עיסקו של התובע הוצף תוך גרימת נזקים למבנה ולתכולה (להלן:" ההצפה"). בסמוך לאירוע שלחה הנתבעת 1 שמאי מטעמה לבדיקת הנזקים שנגרמו.

בתאריך 4.12.07, התובע פנה אל הנתבעת 1 באמצעות בא כוחו, לשם מימוש זכויותיו על פי הפוליסה.

בתאריך 19.03.08 הוגשה התובענה שבכותרת.

בתאריך 19.06.08 הנתבעת 1 דחתה תביעת התובע, בין היתר מאחר והאירוע נשוא התובענה אינו מכוסה במסגרת הפוליסה (להלן:" מכתב הדחייה").

הנתבעת 1 מתייחסת למכתבה זה כמכתב דחייה ואילו התובע טוען כי מכתב זה לא מהווה מכתב דחייה תקף עפ"י דין. 

2.  טענות הצדדים   

לטענת התובע, יש למחוק את סעיפים 1.א. לכתב ההגנה של הנתבעת 1 עד וכולל ה"הטעם החמישי" בעמוד 3 לכתב ההגנה, פסקה שנייה בסעיף 8 לכתב ההגנה וסעיף 9 לכתב ההגנה. לטעמו הטענות המופיעות בפרטי הגנה אלה, היו אמורות להיכלל במכתב הדחייה, אך מכתב הדחייה שנשלח ע"י הנתבעת 1 אינו מהווה מכתב דחייה תקף כדין מאחר ונשלח כשנתיים וחצי לאחר ההצפה.

עוד טען התובע, כי העלאת הטענות המפורטות, מהווה סטייה מהוראות המפקח על הביטוח מיום 9.12.98 ומיום 29.5.02, ומהרציונל שעומד בבסיסן, ולפיכך יש להורות על מחיקת הטענות הנ"ל מכתב ההגנה.

הנתבעת 1 מתנגדת לבקשה. לטעמה, הרציונל העומד בבסיס הנחית המפקח על הביטוח, עליה סומך התובע את בקשתו, הינו לאפשר למבוטח להתייעץ עם גורמים מקצועיים ולכלכל את צעדיו. לטענתה, מאחר והתובע יוצג ע"י עו"ד כבר בפנייתו הראשונית אליה ובטרם פנייתו לבית המשפט, הרציונל העומד בבסיס ההנחיה אינו רלוונטי.

הנתבעת 1 טוענת בנוסף כי התובע קיבל מכתב דחייה ביום 19.6.08, עובר להגשת כתב הגנתה. (התובענה כאמור הוגשה בתאריך 19.3.08. א.ב.).

הנתבעת 1 מסבירה, כי בהתאם לפסיקה, אף אם לא שלחה מכתב דחייה, יש באפשרותה להתגונן בטענות ביחס לגובה הנזק. משכך, אין למחוק את הטעם השני והחמישי לדחיית הכיסוי הביטוחי אשר פורטו בכתב הגנתה.

הנתבעת 1 טוענת עוד, כי אין להחיל את הסנקציה הקבועה בהנחיית המפקח על הביטוח מקום בו היא תגרום להרחבת מסגרת הכיסוי הביטוחי גם על סיכונים שמלכתחילה לא היו מבוטחים עפ"י הפוליסה. משכך, לטענתה, היא אינה מנועה מלטעון את הטענות המפורטות בטעמים הראשון והשלישי בדבר הנחת הפריטים שניזוקו ישירות על הרצפה בניגוד לנדרש בהתאם לתנאי הפוליסה ובדבר העדר כיסוי בגין אבדן רווחים, בהתאמה.

הנתבעת 1 מוסיפה וטוענת כי אין למחוק את סעיף 9.ד. בדבר שיפוי בגין נזקים שלא כוסו במסגרת סכום ההשתתפות העצמית, שכן אין מדובר בנימוק לדחיית הכיסוי; ואת סעיף 9.ג. לפיו, אין לפסוק תוספת ריבית מיוחדת, שכן, מדובר בטענה משפטית שאין מקורה בפרשנות הפוליסה או נימוק לדחיית הכיסוי הביטוחי.

3.  דיון

סעיפים 60-62 לחוק הפיקוח על עסקי הביטוח, תשמ"א - 1981, מקנים למפקח על הביטוח סמכויות רחבות לברר ולדון בתלונות הציבור. המפקח על הביטוח מוסמך להתערב ביחסים החוזיים שבין חברת הביטוח והמבוטח, ובין היתר, להורות על הסדרים כלליים ולקבוע כללים מנחים המחייבים את חברות הביטוח (ראה: בג"צ 7721/96 איגוד שמאי ביטוח בישראל נ' המפקחת על הביטוח , פ"ד נה (3) 625, 640-642).   

בהנחיות המפקח על הביטוח מיום 9.12.1998 התייחסה המפקחת לחובתה של חברת הביטוח לפרט ולפרש בפני המבוטח את הנימוקים לדחיית תביעתו והורתה כדלקמן: