החלטה בתיק בשא 17223/08 - פסקדין

המבקשת, קבוצת הכדורגל של מועדון הספורט הפועל תל אביב (להלן: המבקשת או קבוצת הפועל תל אביב), נענשה ע"י בית הדין המשמעתי של ההתאחדות לכדורגל בישראל (להלן: המשיבה או ההתאחדות לכדורגל), בין השאר, בכך שמשחקה הקרוב של קבוצת הפועל תל אביב, המיועד להתקיים מחר, ה- 13.9.08, יתקיים ללא קהל. קבוצת הפועל תל אביב מבקשת מבית המשפט צו מניעה שימנע את העונש האמור, שכן, לטענתה, נפלו פגמים מהותיים בדיונים שקיים בית הדין של ההתאחדות לכדורגל על שתי ערכאותיו. זו בתמצית הבקשה שלפניי.

1. רקע הדברים

קבוצת הפועל תל אביב הינה חברה בהתאחדות לכדורגל. ההתאחדות לכדורגל אחראית לארגון משחקי הכדורגל במדינה, ואחראית, בין היתר, על ההליך המשמעתי במסגרת משחקים אלו. במסגרת ההתאחדות פועל בית הדין המשמעתי, הכולל ערכאה ראשונה, וערכאת ערעור - בית הדין העליון (להלן: בית הדין למשמעת ובית הדין העליון בהתאמה).

קבוצת הפועל תל אביב הואשמה ע"י ההתאחדות לכדורגל בעבירות של קריאות גזעניות לפי סעיף 20 יג' לתקנון המשמעת של ההתאחדות לכדורגל (להלן: תקנון ההתאחדות) והתפרעות אוהדים, לפי סעיף 20 טו' לתקנון ההתאחדות. זאת, במסגרת משחק בין הפועל תל אביב לבין קבוצת הכח מכבי עמידר רמת-גן, שהתקיים ביום 1.9.08 במגרש וינטר (להלן: המשחק מול הכח רמת גן).

אשר לאישום הראשון של קריאות גזעניות, הואשמה המבקשת, על פי האמור בדו"ח השיפוט (הערה 3), של המשחק מול הכוח רמת גן, בו נאמר:

"מספר פעמים במהלך המשחק נשמעו נהמות גזעניות מכיוון יציע אוהדי הפ' ת"א לעברו של שחקן הכח איבג'ידה"

אשר לאישום השני, של התפרעות אוהדים, האישום התייחס לכך שנזרק רימון עשן, זאת בהתבסס על האמור בדו"ח השיפוט (הערה 2) לפיו:

"סמוך לשריקת הפתיחה נזרק בתוך יציע אוהדי הפועל ת"א רימון עשן אדום"

בית הדין המשמעתי (תיק 75512 לפני הדיין עו"ד דוד לב), הרשיע את קבוצת הפועל תל אביב בשתי העבירות שיוחסה לה (החלטה מיום 3.9.08). בית הדין המשמעתי הטיל על קבוצת הפועל תל אביב קנס כספי של 10,000 ש"ח (ששולם), הארכת עונש מותנה (מיום 20.11.07) של הפחתת 2 נקודות ליגה אם תורשע המבקשת בעבירות של התפרעות, תגרה ותקיפה בתוך שנה מיום ההחלטה, וכן, העונש נשוא בקשה זו - כי קיום משחקה הביתי הקרוב של המבקשת, יתקיים ללא קהל.

קבוצת הפועל תל-אביב ערערה על ההחלטה לפני בית הדין העליון הן על ההרשעה, הן על חומרת העונש. כן ביקשה להגיש ראיות נוספות במהלך הדיון בערעור. בית הדין העליון דן בערעור וביום 10.9.08 דחה את בקשת המבקשת להגיש ראיות נוספות, וכן דחה את הערעור (תיק 13-08-09 לפני הרכב הדיינים: עו"ד חיים אילת, אב"ד, ועוה"ד אורטל קליין ורות ליטבק).

החלטת בית הדין העליון ניתנה ביום 10.9.08, ואתמול, ה-11.9.08 פנתה המשיבה לבג"ץ בעתירה נגד החלטת בית הדין.  בג"ץ (כב' השופט ס' ג'ובראן, בג"ץ 7755/08) דחה את העתירה לצווי ביניים וקבע כי הסמכות לשמוע טענות בין הצדדים הללו נתונה לבית המשפט האזרחי, זאת, כיון שאין מדובר בגוף הממלא תפקיד על פי דין, או בהפעלת סמכויות מינהליות או ציבוריות.

אתמול בשעות הערב הוגשה בקשה זו לצו ביניים במעמד צד אחד. כב' השופט אורנשטיין הורה למבקשת להמציא למשיבה את הבקשה, וכן הורה על דיון היום במעמד הצדדים.

2. טענות הצדדים

א. טענות המבקשת

המבקשת ערה לכך כי אין ערעור לגופם של דברים על החלטת בית הדין העליון. טענות המבקשת מתמקדות בפגמים ממשיים, שנפלו לטענתה, בהליך המשמעתי הן בבית הדין למשמעת, הן בבית הדין העליון, באופן שפוגע, לטענתה, בכללי הצדק הטבעי.

ראשית, טוענת המבקשת כי המשחק נשוא האישום התקיים ביום 1.9.08, כאשר כבר ביום 2.9.08 קיבלה המבקשת זימון לדיון לפני בית הדין המשמעתי ליום  3.9.08. בקשה שהגישה לדחות את מועד הדיון נדחתה. לטענת המבקשת כתוצאה מעובדה זו נמנע ממנה להציג ראיות מטעמה ויכולתה להתגונן נפגעה: "בצורה ממשית ותהומית". המבקשת מוסיפה לעניין זה כי לבית הדין העליון הוגשה בקשה גם כן  להציג ראיות בערעור, אך בית הדין העליון לא נעתר לבקשה.

שנית, טוענת המבקשת כי ההרשעה בבית הדין המשמעתי לא התבססה על הודאה של הפועל תל אביב. לטענתה, משלא קיבל הדיין את התייחסות הפועל תל אביב לאישומים, היה עליו  לחקור ולגלות את האמת ולהימנע מלהרשיע רק על סמך דו"ח השיפוט. טענה זו נטענה לגבי שני האישומים. אשר להרשעה בעבירה של קריאות גזעניות, הוסיף ב"כ המבקשת וטען כי לו היה מציג ראיות היה מראה באמצעות ההקלטה של שידור המשחק, כי הנהמות  לעברו של השחקן היו על רקע התנהלותו במגרש ולא על רגע גזעני כפי שנקבע. לטענתו, לעניין זה נפלה שגגה גם מלפני בית הדין העליון שקבע כי אין חשיבות לסוג הנהמות, בעוד  שהאיסור הוא רק על נהמות על רקע גזעני. אשר להרשעה לעניין זריקת רימון העשן, טוען ב"כ המבקשת כי נמנע ממנו לאסוף ראיות באשר לזהות משליך הרימון, וזאת בהתחשב במועד הקצר בו הסתיימו ההליכים. המבקשת מוסיפה לעניין זה כי על פי התקנון ניתן להקל בעונשה של קבוצה אם הקבוצה עושה מאמצים למנוע התנהגות מסוג זה של אוהדים. גם לעניין זה טוען ב"כ המבקשת לא היה סיפק בידו להגיש ראיות.

לבסוף, טוענת המבקשת כי מאזן הנוחות, אותו יש לשקול לעניין מתן צו מניעה זמני, נוטה לטובתה. זאת, לטענתה, משום שאם לא יינתן הצו תתייתר למעשה הבקשה, כאשר אם ייעתר בית המשפט לבקשה, יתברר ענינה של המבקשת בבית המשפט, ואם ידחו טענותיה תבוא על עונשה במועד אחר.

ב. טענות המשיבה

המשיבה פותחת וטוענת כי סעיף 11 לחוק הספורט שולל במפורש את זכות הערעור לבית המשפט על החלטות בתי הדין למשמעת. על-כן, על-אף שהוראה זו אינה חוסמת לחלוטין את הדרך לפניה לבית המשפט, הרי שהפתח צר הוא, ונתון רק למקרים של העדר סמכות (טענה שלא נטענה במקרה זה), או של פגיעה בכללי הצדק הטבעי.

אשר לטענת המבקשת כי נשללה ממנה זכות הטיעון, לרבות הזכות להבאת ראיות, טוענת המשיבה כי המועדים הקצרים נקבעו בתקנון ההתאחדות, וזאת כדי שהחלטה בעניין המשחקים תיפול לפני מחזור המשחקים הבא, כדי ליצור וודאות וכדי שניתן יהיה להיערך בהתאם. לטענתה, יכולה הייתה המבקשת, כחברה בהתאחדות לכדורגל, לפנות ולבקש שינוי התקנון לעניין זה. בנוסף טוען ב"כ המשיבה כי מפרוטוקול הדיון בבית הדין למשמעת עולה כי נציג המבקשת, המנוסה מאד בכגון דא, טען את שטען, ואם בחר לטעון רק לעניין העונש, הרי שזה לא משום שנמנעה ממנו זכות הטיעון. אשר לדיון בבית הדין העליון, גם שם מצביע הפרוטוקול על דיון ארוך, וזאת לאחר שהמערערת שטחה את טענותיה בהודעת ערעור ארוכה. לטענת המשיבה, המבקשת מצתה את זכות הטיעון שלה במלואה.