החלטה בתיק בשא 17186/05 - פסקדין

1.       בקשה למתן צו מניעה זמני, אשר יאסור על המשיבות לעשות עסקה כלשהי בזכויות המשיבה מס' 1 במקרקעין הידועים כחלקה 56 בגוש 18169 (להלן - " המקרקעין"), המצויים בנהריה.

2.       הצדדים אינם חלוקים על כך שבין המבקשת והמשיבה מס' 1 התנהל מו"מ בנוגע למכירת המקרקעין מאת המשיבה למבקשת, ובמסגרתו החליפו הצדדים טיוטות להסכם שאמור היה להיכרת בינהן. לטענת המבקשת, הצדדים קבעו להיפגש בתאריך 4.12.05 לשם חתימת ההסכם, וזאת לאחר שב"כ המשיבה מס' 1 העביר לב"כ המבקשת טיוטה סופית של הסכם, שהמבקשת הסכימה לה, ואשר בה סוכמו כל התנאים הדרושים לשם בצוע המכר.

          ואולם, מנהל המבקשת היה עסוק בתאריך 4.12.05 ועל כן ביקש לדחות את הישיבה ליום 8.12.05. לטענת מנהל המבקשת, המתווך שתיווך בעיסקה מסר לו שהמשיבה  מס' 1 הסכימה לדחיית הישיבה לתאריך 8.12.05. בתאריך 8.12.05 התקשר מנהל המבקשת למתווך, כדי להזכיר לו את הישיבה, ואז נודע לו כי המבקשת מכרה את המקרקעין למשיבה מס' 2.

          אעיר, כי המתווך, בתצהיר שמסר, טוען כי הודיע למנהל המבקשת שהמשיבה מס' 1 אינה מסכימה לדחות את הישיבה מיום 4.12.05 למועד אחר, וכי היא "מתעקשת לסגור את העסקה ביום ראשון". "התעקשות" זאת, הגם שאינה טעונה הסבר מצד המשיבה מס' 1, מוסברת בטיעון ב"כ המשיבה מס' 1 בכך, שהמשיבה היא אישה קשישה, בת 86 שנים, שהחליטה למכור את המקרקעין כדי להשתמש בתמורה לשם רכישת זכויות בדיור מוגן, לשם היא מתעדת לעבור מיד בשל גילה המבוגר. לטענת ב"כ המשיבה, מתן צו מניעה זמני לבקשת המבקשת, ימנע אף את המשיבה מס' 1 מלעבור להתגורר בדיור מוגן, המתאים לגילה ולמצבה.

3.       המבקשת טוענת אפוא, כי בינה ובין המשיבה מס' 1 נכרת חוזה מחייב, המכיל את כל הפרטים הדרושים לביצוע העסקה, וזאת גם אם החוזה לא נחתם באופן פורמלי. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי למעשה המשיבה מס' 1 ביצעה שתי עיסקאות, האחת עם המבקשת והשניה עם המשיבה מס' 2, ולפי סעיף 9 לחוק המקרקעין, תצשכ"ט - 1969 העסקה עם המבקשת גוברת משום שהיא קודמת בזמן. עוד טוענת המבקשת, כי המשיבה מס' 1 נהגה בחוסר תום לב עם המבקשת, משום שבמקביל למו"מ שניהלה עם המבקשת, ניהלה המשיבה מס' 1 מו"מ אף עם המשיבה מס' 2, וזאת מבלי שגילתה זאת למשבקשת.

4.       לאחר שקראתי הבקשה ונספחיה וקראתי את תגובת המשיבה מס' 2 והתצהיר שצורף לה, וכן את התצהירים שהוגשו בפתח הדיון מטעם המשיבה מס' 1, הנני מחליט לדחות את הבקשה.

          תנאי מהותי שעל המבקשת להראות בבקשתה לצו מניעה זמני הוא, כי יש בידה זכות לכאורה לקבל הסעד המבוקש על ידה בתביעה העיקרית. לעניין זה צרפה המבקשת העתק מחוזה המכר, שלטענתה נכרת בין הצדדים, גם אם בפועל לא נחתם על ידם.

          מקובלת עלי עמדתה של המבקשת, כי מהבחינה העקרונית אין צורך בחתימה פורמלית כדי לקבוע שהחוזה נכרת, וזאת כאשר יש ראיות אחרות המצביעות על כך שהחוזה אכן נכרת. ערכה של החתימה על החוזה הוא ערך ראייתי בלבד, ואם ניתן ללמוד על גמירות דעת הצדדים להתקשר בחוזה מראיות אחרות, כי אז ניתן לקבוע שהחוזה נכרת גם בהעדר חתימה (וראו: ע"א 571/79 דירות מקסים נ' ג'רבי, פ"ד ל"ז(1) 589). ואולם, במקרה שלפני אין מקום ללכת בדרך זו, שכן המצב שונה.

          כעולה מהמסמכים שצרפה המבקשת לבקשתה, בתאריך 1.12.05 שלח ב"כ המשיבה מס' 1 למבקשת מכתב באמצעות הפקסימיליה, וכתב בו "מצ"ב טיוטת הסכם", ללמדך כי בטיוטה מדובר. זאת ועוד, במכתב האמור רשם ב"כ המשיבה מס' 1 בכתב ידו "לצרכי מו"מ בלבד", ואף על טיוטת החוזה שצורף למכתב האמור נרשם בכתב יד: "לצרכי מו"מ בלבד". זאת ועוד, בחוזה אף לא נרשם שמה של המבקשת, והמקום שנועד לרישום שמו של מי שקונה את המקרקעין על פי החוזה, נותר ריק ומיותם.

          בהעדר חתימה על חוזה נוצרת חזקה שהחוזה אינו מחייב. על כן, צד הטוען כי החוזה נכרת למרות העדר החתימות, חייב לסתור את החזקה ולהוכיח את טענתו בדבר כריתת החוזה "בראיות משמעותיות" (וראו  ע"א 2036/94 טרבלסי ואח' נ' טרבלסי ואח', פ"ד נ"ג(1) 457, בעמ' 463 - 464). במקרה שלפני, המסמך שהמבקשת סומכת עליו את טענותיה, בדבר כריתת חוזה עם המשיבה, אינו סותר את החזקה שהעדר החתימה יוצרת, ולמעשה, מסמך זה, שהוגדר על ידי שולחו כטיוטה לצורך ניהול מו"מ, מחזק דווקא את טענות המשיבה מס' 1 כי החוזה עדיין לא נכרת.

          במצב דברים שכזה, נראה לי לכאורה, שאין מקום לטעון כי החוזה נכרת הגם שלא נחתם באופן פורמלי, ומתאים יותר לומר, כי הצדדים עדיין ניהלו מו"מ זה עם זה, והמסמך שצורף לבקשת המבקשת אינו אלא טיוטה, שאחריה ככל הנראה לא היו טיוטות נוספות. מכל מקום, ברור שאף טיוטה זאת היתה זקוקה להשלמה, לפחות בכל הנוגע לשמה של המבקשת בתור קונה המקרקעין.

          מכל מקום, כיוון שהגעתי למסקנה שלכאורה החוזה לא נכרת, ולמצער, בשלב הנוכחי לא הובאו ראיות שיש בהן לסתור את החזקה כי החוזה נכרת למרות שלטרם נחתם, לא מתעוררת שאלת ההתנגשות בין העסקאות הסותרות. כיוון שלכאורה העסקה הראשונה לא נעשתה, ממילא אין היא מתנגשת עם העסקה השניה, ולא נוצר הצורך להחיל את הוראת סעיף 9 לחוק המקרקעין על העניין הנדון לפני.

על כן, מסקנתי הלכאורית היא, שלמבקשת אין זכות לכאורה בנושא הסעד המבוקש, ודי בכך כדי להביא לדחיית בקשתה.

5.       אם אלך לשיטת המבקשת, כי החוזה נכרת הגם שטרם נחתם באופן פורמלי, כי אז נשאלת השאלה מדוע עד עתה לא העבירה המבקשת למשיבה מס' 1 את הסך 170,000 דולר שהיה עליה להעביר למשיבה מס' 1 לפי סעיף 9(א) לחוזה "עם חתימת הסכם זה". הנה מתברר, שהמבקשת עצמה לא קיימה את החוזה שהיא טוענת כי נכרת בין הצדדים, ולדעתי אין זאת אלא ראיה נוספת המלמדת על כך שלמעשה החוזה עדיין לא נכרת.

6.       מלבד זאת יש לציין את העובדה, כי המשיבה מס' 2 כבר שינתה מצבה לרעה ושילמה למשיבה מס' 1 סך 170,000 דולר  במעמד כריתת החוזה שנכרת בינהן. המשיבה מס' 2 , לפחות בשלב זה, היא לכאורה צד תמים, ואין מקום לפגוע בה בשל טענות המבקשת לחוסר תום ליבה של המשיבה מס' 1. בעניין תום ליבה של המשיבה מס' 1 אציין, כי מתווך המקרקעין הודיע למשיבה מס' 2 שהמשיבה מס' 1 ניהלה מו"מ עם המבקשת, והמתווך הכין את המשיבה מס' 2 לקראת האפשרות שהחוזה בין המבקשת למשיבה מס' 1 לא יכרת בתאריך 4.12.05, ורק לאחר שהמבקשת ביטלה את הפגישה עם המשיבה מס' 1, דבר שהמשיבה מס' 1 התנגדה לו, נכרת החוזה בין המבקשת והמשיבה מס' 2, ולפיו אף התמורה ששולמה למשיבה מס' 1הייתה גבוהה מזו שהציעה לה המבקשת.

          אינני מוציא מכלל אפשרות, שהעובדה שהמשיבה מס' 2 שילמה תמורה גבוהה יותר קרצה למשיבה מס' 1, ואולם בעניין זה אין למבקשת אלא להלין על עצמה. אם רכישת המקרקעין הייתה חשובה לה, היה מצופה שמנהלה יתפנה מהעיסוקים הפוליטיים שהעסיקו אותו ביום 4.12.05 לזמן קצר, שהרי על פי טענתו שלו, כל הפרטים סוכמו ולא נותר אלא לחתום על החוזה באופן פורמלי ולשלם למשיבה את הסכום שהיה על המבקשת לשלם לה במעמד חתימת החוזה. עניינים פעוטים אלה, אין להניח כי היו גוזלים ממנו זמן רב. כשם שהעיסוק הפוליטי הצדיק, לדעת מנהל המבקשת, את דחיית הישיבה מיום 4.12.05 למועד אחר, כך ביצוע העסקה בתאריך 4.12.05 היה חשוב בעיני המשיבה מס' 1 במידה שהצדיקה, לפחות לדעתה, את סרובה לדחות את הישיבה שנקבעה.

7.       אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

(א)     הנני דוחה את הבקשה.

(ב)      הנני מחייב את המבקשת לשלם לכל אחת מן המשיבות שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.