החלטה בתיק בשא 171460/06 - פסקדין

1. זו התנגדות לביצוע 8 שיקים ע"ס קרן כולל של 64,000 ש"ח, משוכים ע"י המבקש לפקודת נפרע בשם אפרתי חיים תעשיות (1986) בע"מ (להלן - הנפרע),  שזמן פירעונם 6/10/05 ועד 12/1/06. הנפרע הסב את השיקים למשיב, השיקים הוצגו לפירעון וחזרו מן הבנק   הנמשך בהוראת ביטול. סכום החוב כיום בתיק ההוצל"פ 85,538 ש"ח. 

2. המבקשת טוענת כי השיקים נמשכו על ידה לטובת הנפרעת וזאת בגין סחורה, מזרונים וספות נוער שהוסכם כי חברת אפרתי תספק למבקשת במהלך העסקים הרגיל, לדבריה השיקים הוסבו על ידי הנפרעת למשיב למטרת ניכיון, כן נטען שבטרם נמסרו הטובין שהוזמנו, נקלעה הנפרעת לקשיים כלכליים, לא יכלה לספקם, ומשכך בוטלו השיקים ע"י המבקשת. נטען שהמשיב כמי שעבד עם הנפרע שנים רבות, ידע דרך עבודתה בשוק המזרונים, קרי מסירת שיקים מראש ע"י הלקוח (כדוגמת המבקשת), וזאת בטרם קבלת הטובין.

ביחס למשיב נטען כי מצב הנזילות של הנפרעת בעת סיחור השטרות לבנק למטרת ניכיון לא היה שפיר וככל הנראה הנפרעת חרגה בסכומים משמעותיים ממסגרת האשראי שהוקצתה לה, דבר השולל את תום לב המשיב, לצורך אחיזה כשורה.

כן נטען כי המשיב היה מודע למהלך העסקי של מסירת שיקים מראש ע"י הלקוח וזאת בטרם קבלת הטובין, ובכל זאת לא נזהר בפני האפשרות של כישלון תמורה ופגיעה במבקשת, והעדיף לבצע את עסקת הניכיון.

3. בדיון נחקר קצרות אחד המצהירים מטעם המבקשת, מר פולק, ולאחר שניתנה ארכה להסדרת העניין, ולא הועילה, סיכמו הצדדים. המבקשת חוזרת על טענותיה, המשיב טוען לדחיית הבקשה שכן הינו אוחז כשורה בשיקים, קיבלם תקינים ושלמים ולפני שעבר מועד הפירעון, בתום לב, בהיעדר מודעות לפרטי העסקה בין צדדים קודמים, נטען שהמשיב אוחז בעד הערך, שהרי אין מחלוקת שהשיקים סוחרו לבנק לניכיון ובטרם כישלון התמורה (וכשיקים מעותדים), נטען שהטענה לעניין חוסר תום לב הבנק סתמית, ומנוגדת למהלך העסקים הרגיל שתארה המבקשת עצמה, לפיה במשך שנים, היו ניתנים שיקים מראש, כנראה כנגד הנחה, ובתמורה לסחורה שתסופק בעתיד. כן התבקש הוצאת תצהיר מנהל הנפרעת הנוסף שלא התייצב לדיון.

4. לאחר עיון בחומר שבתיק, הדיון וסיכומי הצדדים אני מחליט לדחות את הבקשה. מן החומר שבפני ובשלב דיוני זה, ברור כי ככל הנראה חל כישלון תמורה מלא בין המבקשת לנפרעת וביחס לשיקים, שכן הטובין שתמורתם נמסרו השיקים לא סופקו, חל אם כן בחוליה שקדמה למשיב, פגם בזכות קניין, שלכאורה מקים הגנה לכאורית למבקשת כלפי צד ג', כמו הבנק המסב כאן, כשבמשפט, ולא בשלב הבר"ל, יוכל לשכנע כאוחז כשורה גובר על הפגם.

5. יחד עם זאת ברור כבר בשלב זה, שמדובר בסדרת שיקים מעותדים שהמבקשת נתנה לנפרעת תמורת התחייבות הנפרעת לאספקת טובין בעתיד, ברור גם שהשיקים סוחרו למשיב לצורך עסקת ניכיון, ומשכך מתקיים יסוד מתן הערך לגביהם. וכן ברור שהעסקה בין הצדדים הקודמים למשיב, נכשלה, רק לאחר סיחור השיקים למשיב ומתן ערך על ידו,  (ראה למשל דברי ב"כ המבקשת בסיכומיו עמ' 4 שורות 6, 7). במצב דברים שכזה לא ניתן לומר שבשעת הסיחור תום לב המשיב היה פגום,  עקב ידיעתו שזכות קניינו של המסחר (הנפרע) פגומה, שהרי באותו שלב, הסיחור, תמורת השיקים טרם נכשלה באותו מועד, והכישלון על פי הנטען, חל רק לאחר מכן. ולעניין זה אומר השופט זוסמן בספר דיני שטרות, מהדורה שישית, בס' 224, עמ' 226, כי:

"פגם בזכות הקניין, כמשמעותו בסעיפים 20 ו-29 (ב) לפקודה, אשר הנתבע חייב להוכיחו, כדי לחייב את התובע בהוכחה שלאחר מכן ניתן בתום לב ערך בעד השטר, הוא פגם שכבר היה קיים כאשר סוחר השטר, ולא פגם שנולד לאחר מכן" וכן בהמשך:

"ואף אין בכך משום חוסר תום לב שאדם נותן לחברו שטר, שעה שידוע לו שהשטר ניתן לקודמו בשל תשלום מחיר של  סחורה שטרם מסר לקונה, מתן כסף או שטר בתור דמי קדימה הוא מקובל במסחר.... ידיעה שהמסחר קיבל את השטר בקשר לחוזה שעוד לא יצא אל הפועל אינה ידיעה שהחוזה יופר בעתיד, ואם יופר בעתיד כאשר השטר כבר היה בידי האוחז הנוכחי, אין זכותו נפגמת למפרע"

בהקשר זה זוסמן מאזכר את הילכת ע"א 333/71, גויסקי נ' מאיר, פד"י טז', 595, שאני מודע שלגביה נמתחה לא מעט ביקורת, וראה למשל שלום לרנר, דיני שטרות, מהדורה 1999, עמ' 359-356. יחד עם זאת, לא ראיתי בנסיבות כאן וברמת הפירוט העובדתי שבתצהיר ההתנגדות, לקבוע שיש מקום לסטות מדעתו של זוסמן בעניין וכפי שצוטטה לעיל, ומה עוד שכפי שעלה בחקירה, שיטת מתן השיקים מראש על ידי המבקשת לנפרעת, הייתה מקובלת ונהוגה לאורך זמן רב. כך נאמר בעמ' 3, שתי שורות ראשונות בח.נ: "במשך כל התקופה הייתי נותן לו שיקים מראש, כך נהוג בענף המזרנים, שאחרת לא מקבלים את ההנחות המתאימות". מן האמור לעיל עולה שבמקרה דנן אין הכרח לעבור לסוגיית אחיזה כשורה, ושעה שברור שהמשיב הננו אוחז שנתן ערך, קודם לכישלון הנטען, בין צדדים קודמים לו וזכאי לפירעון, בנסיבות אלו מכוח אחיזה גרידא.

6. אוסיף עוד, ומעבר לצורך לעניין הוכחת תום לב של צד ג' וביחס לפגם בחוליה הקודמת לו, שלפי סעיף 29 (ב) לפקודה, אכן מי שהוכיח פגם בזכות קניין בין צדדים קודמים, צריך האוחז ולאחר אותה הרמאות (פגם), להוכיח שניתן בתום לב ערך בעד השטר. ברם במקרה שבפניי, הפגם בין הצדדים הקודמים חל לאחר הסיחור למשיב, וכפי שנקבע לעיל, משכך בנסיבות אלו, לכאורה עומדת בעינה החזקה שברישאת סעיף 29 (ב) ועל המבקש להתגונן, לפרט ולשכנע לכאורה, לעניין חוסר תום הלב של צד ג'. בעניינינו,  רק סעיף 7 להתנגדות מתייחס לעניין זה ובצורה סתמית וכוללנית, ומבלי שמפרט תשתית עובדתית כלשהי לעניין חוסר תום לב בקשר לעסקת הניכיון הספציפית, ו/או ידיעה בפועל על הפרה צפויה של עסקת היסוד, טענות בעלמא לחריגה כללית ממסגרת אשראי, אינן מספקות בנסיבות אלו, ולא ראיתי שהנסיבות כאן דומת לעניין ע"א 1925/95, רפאל נ' בנק הבנייה לישראל, אליו מפנה ב"כ המבקשת, שם הבנק היה המממן של הפרויקט, בקשר אליו ניתן השטר והיה אמור לדעת מצב הנזילות של הפרויקט.

7. נוכח כל האמור הבקשה נדחית. הליכי ההוצל"פ יימשכו כסדרם והמבקשת תשלם למשיב הוצאות הדיון בעניין בסך 8000 ש"ח בצירוף מע"מ, צמוד ונושא ריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח החלטתי לב"כ הצדדים.

             ניתנה היום י"ב בתמוז, תשס"ז (28 ביוני 2007) בהיעדר הצדדים.

171460/06בשא120 כפיר בנאור התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: