החלטה בתיק בשא 171403/05 - פסקדין

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 21/4/02 לפיו חוייב המבקש לשלם למשיבה סך של 38,107 ש"ח בצירוף שכ"ט והוצאות.

למעשה, מדובר בבקשה שנייה לביטול פסק דין.

בקשה ראשונה לביטול פסק דין הוגשה ע"י המבקש ביום 9/5/02. בקשה זו נקבעה לדיון בפני כב' הרשם גבאי ביום 6/1/03. באותו מעמד הגיעו הצדדים להסכמה לפיה פסק הדין יבוטל כנגד ערובה נוספת בסך של 7,000 ש"ח במזומן בקופת ביהמ"ש.

להסכמת הצדדים ניתן תוקף של החלטה, והמבקש חוייב בהוצאות הדיון בסך של 1,000 ש"ח.

ביום 19/3/03 הוגשה בקשה ע"י המשיב לבטל את ההחלטה מיום 6/1/03 שכן המבקש לא הפקיד את סכום הערובה, ולא שילם את ההוצאות בהן חוייב במעמד הדיון.

הבקשה הועברה למבקש, ביום 21/4/03 הגיב המבקש לבקשה בציינו כי בשל שגגה לא שולם למשיבה סכום ההוצאות שנפסק, ומכיוון שביהמ"ש לא קבע בהחלטתו מועד להפקדת הערובה הנוספת, הדגיש המבקש  כי "עם סיום השביתה בשירות הציבורי, יפקיד המשיב את סכום הערובה שנפסק  לפניו".

חרף הבטחתו של המבקש בבקשה מיום 21/4/03 כי הסכום יופקד עם סיום השביתה בשירות הציבורי, לא הופקד הסכום שוב, וכך חלפו להם חודשים נוספים.

ביום 24/9/03 הגיש המשיב בקשה נוספת למחוק את הבקשה לביטול פסק דין ולהורות על המשך הליכי ההוצל"פ.

בהחלטתו מיום 29/9/03 קבע כב' הרשם גבאי כי אם לא תופקד הערובה וישולמו ההוצאות תוך 7 ימים מיום מסירת החלטה זו, תמחק הבקשה לביטול פסק דין.

ב"כ המשיב המציא החלטה זו לב"כ המבקש ביום 7/4/05, ואולם גם אז לא בוצעה הפקדה.

לפיכך מחק כב' הרשם גבאי את הבקשה לביטול פסק דין ביום 5/5/05 והורה על המשך הליכי ההוצל"פ כנגד המבקש.

או אז הגיש המבקש את הבקשה שבפני. כאמור בקשה זו הינה בקשה חוזרת לביטול פסק דין.

בדיון מיום 1/12/05 ביקש ב"כ  המבקש לראות בבקשה זו, בקשה להארכת מועד להפקדת הסך של 7,000 ש"ח.

בהתנהלותו של המבקש מוצאת אני מחדלים רבים.

למבקש היה יומו בביהמ"ש ואף ניתנו לו הזדמנויות רבות לשלם את סכום הערבון שהסכים עליו.

בבקשה דנן מוסיף המבקש טענה כי לא שילם את הערבון עקב מצב כספי ונפשי קשה שנקלע אליו, החל משנת 2001 מועד בו קרסה חברה שבאמצעותה נוהלו עסקיו.

מנגד, בתגובתו מיום 21/4/03 טען הוא כי "בשל שגגה" וב"היסח דעת" סכום הערבון לא שולם וכן כי בשל מעבר דירה, כנראה שאבד הפרוטוקול, ולכן הובטח כי עם סיום השביתה בשירות הציבורי יופקד הסכום האמור.

טענתה זו אינה מתיישבת עם קודמתה ואף סותרת אותה באופן מובהק.

מכל מקום, המבקש לא עמד בהתחיבותו להפקיד את הסכום עם סיום השביתה, וכך חלפו להם שנתיים נוספות ללא כל מעש מצידו.