החלטה בתיק בשא 171159/06 - פסקדין

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד ביום 11/6/06 לפיו חויבו המבקשים לשלם למשיבה סכום של 25,890.88 ש"ח.

התביעה הוגשה ביום 11/4/06.

בכתב התביעה טענה המשיבה כי היא זכאית להטבת נזקיה מכוח חוק לתיקון דיני הנזיקין (הטבת נזקי גוף) התשכ"ד-1964 (להלן: "חוק הטבת נזקי גוף") ו/או מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

ביום 25/4/99 נפגעו עובדי המשיבה, דני בכר ובת שבע בכר (לשניהם ביחד יקרא להלן: "המוטבים"), בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), ופגיעתם הוכרה גם כתאונת עבודה על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995.

המשיבה טוענת כי שילמה למוטבים את משכורותיהם ואת התנאים הסוציאליים לאורך כל תקופת אי הכושר, וזאת בסכום כולל של 27,970.07 ש"ח בערכים משוערכים ליום הגשת התביעה.

לסכום זה יש להוסיף, לטענתה, הוצאות נלוות לשכר ששולם הנאמדות בשיעור של 40% מהשכר ששולם, היינו סך של 11,188.02 ש"ח נכון למועד הגשת התביעה.

מהסכום הכולל המתקבל מצירוף שני הסכומים שלעיל, יש להפחית את הסכומים שהחזיר המל"ל למשיבה בגין דמי הפגיעה בסכום של 13,267,21 ש"ח.

לפיכך, הוגשה התביעה על סכום של 25,890.88 ש"ח שהינו הסכום הכולל של הנזק שנגרם למשיבה.

אין חולק כי כתב התביעה הומצא כדין למבקשות.

המבקשות טוענות כי אי הגשת כתב ההגנה נובעת מטעות. לטענתן כתב התביעה תויק בטעות בתיק התביעה המקורי של המוטבים ולא הועבר לעורכת דין המטפלת לשם הגשת כתב הגנה.

לאימות טענה זו צורף תצהיר מטעם עו"ד הדר סווירי, ואולם ב"כ המשיבה ויתרה על חקירתה נוכח ההודאה בטעות.

באשר לסיכויי ההצלחה, טוענות המבקשות כי להן טענות הגנה מבוססות ומעוגנות בפסיקה.

המבקשות חולקות הן על עצם זכאותה של המשיבה לשיפוי והן על גובה השיפוי. הן טוענות אף לשיהוי משהוגשה התביעה על סף ההתיישנות.

לטענתן, הגשת התביעה כשבע שנים לאחר היווצרות העילה שינתה את מצבן לרעה.

אם הייתה המשיבה מגישה את התביעה  במועד או אפילו מודיעה להן על זכותה להיפרע בגין הטבת הנזק - היו נמנעות מלשלם את מלוא הסכום למוטבים.

המבקשות טוענות כי המוטבים חתמו על כתבי קבלה וסילוק, בהם הצהירו כי הסכום ששולם להם מהווה סילוק סופי ומלא של כל התביעות ו/או הדרישות הנובעות במישרין או בעקיפין מהתאונה, כולל פיצוי עבור תביעות מיטיבים.

לפיכך טוענות המבקשות כי הן שילמו למוטבים את מלוא הנזק, לרבות בגין הפסד השתכרות בעבר בתקופת אי הכושר, ואין עילה לחייבן בתשלום סכום נוסף כלשהו בגין התאונה.

עוד טוענות הן כי המוטבים כמו שקיבלו את ההטבה ידעו עליה, ולפיכך היו רשאיות המבקשות להסתמך על הצהרתם של המוטבים כי הסכום ששולם להם כולל גם תביעות מיטיבים.

באשר לגובה הפיצוי, טוענות המבקשות כי הסכומים להם זכאי המיטיב מכוח חוק הטבת נזקי גוף מוגבלים לגובה הנזק שנגרם למוטבים.