החלטה בתיק בשא 17112/05 - פסקדין

התובעת, רשות מקומית שבתחום שיפוטה מצוי הנכס הידוע כגוש 11038 חלקה 106 ברח' קלאוזנר 17, קרית-אתא, הגישה תביעה בסדר דין מקוצר עפ"י תקנה 202 (2) לתסד"א, נגד הנתבעים לתשלום חובות שונים לעיריה, ובכללם: אגרת ביוב, מים, ארנונה, אגרת כיבוי וכיו"ב.

לכתב-התביעה צורפו הנספחים הבאים:

1.         תדפיס חשבון הנתבעים המשקף את מצב חובם ופרטי הנכס לפי פנקסי התובעת. (נספח א' לכתב-התביעה).

2.         תדפיס פירוט חוב הנתבעים המפרט את מרכיבי החוב. (נספח ב' לכתב-התביעה).

בתצהיר התומך בבקשתם למתן רשות להתגונן, טוען המבקש 2 בשמו ובשם המבקשת 1 את הטענות כלהלן:

1.         חלק מן הסכומים הנתבעים התיישנו, שכן התביעה הוגשה ביום 5.4.05; עפ"י נספח ב' לכתב-התביעה נתבעו חיובים גם עבור השנים 1997 ו-1998, ולפיכך יש לסלק על הסף את התביעה בגין הסכומים הנ"ל לרבות ריבית והפרשי הצמדה שהצטברו בגינם.

2.         שנת 1997 כבר נתבעה במסגרת תביעה קודמת (ת.א. 11145/97), שהתייחסה גם לשנת

1997.

גם אם התביעה הקודמת התייחסה רק לתקופה שעד ליום 1.6.97, אין המשיבה רשאית לתבוע בגין שנה זו עבור התקופה שלאחר המועד הנ"ל, ויש לראותה כמי שתבעה חלק מהסעד הכספי וכמי שויתרה על התביעה בגין יתרת-השנה.

3.         חשבון הארנונה בעירייה התנהל על שם המבקש בלבד, ולא על שמה של רעייתו. מבדיקה שערך ב"כ המבקש, עולה, כי רק לאחרונה הועברו החיובים שהתנהלו בחשבונו לחשבון ע"ש רעייתו, ולדבריו, לא ניתן לחייבה רטרואקטיבית לגבי התקופה שבה החיובים התנהלו על שמו של המבקש.

4.         מנספח ב' לכתב-התביעה עולה כי נכללו בתביעה חיובים שגויים, כאשר החיוב בגין שנת 1999 גדול מהחיוב בגין שנת 2000, והחיוב בגין שנת 2003 גדול מהחיוב בגין שנת 2004-דבר שאינו מתקבל על הדעת.

5.         חיובים בגין שטחים עודפים. המבקשת 2 הגישה בשעתו בקשה להיתר בנייה, אשר התייחסה לשטחים גדולים יותר מאילו שנבנו בפועל, בעוד דרישות התשלום מתייחסות לנתונים הראשוניים, תוך התעלמות מתוכנית השינויים המשקפת את המצב הקיים.

בתגובתו לבקשת הרשות להגן, ציין ב"כ המשיבה כי התובענה הוגשה בגין חיובים שתחילתם ביום1.6.97 וסיומם ביום 3.12.05. מאחר שהתביעה הוגשה ביום 5.4.05, מאשר ב"כ המשיבה כי כל חיוב שנוצר לפני 5.4.98 אכן התיישן.

בנדון זה צודק ב"כ המבקשים כי יש להפחית את הסכום המתייחס לשנת 1997 במלואו כולל ריבית והפרשי הצמדה. אשר לשנת 1998, יש להפחית 25% מהחיוב הכולל   שנצבר בשנה זו לרבות ריבית והפרשי הצמדה. אני דוחה את טענת המבקש כי החיוב הוא שנתי, ועל כן יש להפחית את מלוא החיוב עבור שנת 1998. החיובים החל מיום 5.4.98 הם בני-תביעה, ונכללים בתביעה זו כדין.

אשר לטענת המבקש כי החיובים התנהלו על שם המבקש ולא על שם המבקשת, הרי שסבורתני כי אין בה ממש.

צודק ב"כ המשיבה כי החיוב בארנונה מוטל על הבעלים או המחזיק. בסעיף 3 לתצהיר התומך בבקשה מציין המבקש כי הנכס רשום על שם המבקשת, וכי שניהם מתגוררים בו עם משפחתם. מכאן עולה כי שני המבקשים מחזיקים בנכס נשוא התביעה, ועל כן בדין ובצדק נדרש תשלום הארנונה הן מן המבקש 1 והן מרעייתו, המבקשת 2.

ממנה-כבעלים וכמחזיק, וממנו-כמחזיק.

טענותיו של המבקש כי החיובים הנתבעים הם שגויים, ו/או כי הם מתייחסים לשטחים גדולים יותר מן השטחים האמיתיים - מקומן בטריבונליים אחרים.

חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976, קובע כי אם יש לנישום טענות כלפי הרשות המקומית כנגד גובה חיוביו, עליו לפנות בהשגה למנהל הארנונה, ואח"כ לועדת הערר, ולבסוף-לבית-המשפט המחוזי, הדן בערעור על החלטת ועדת הערר.