החלטה בתיק בשא 17090/07 - פסקדין

בקשה לביטול פסק דין, אשר ניתן, בהעדר הגנה, ע"י כבוד השופט סוקול ביום 26.7.04 (להלן: " פסק הדין").

בפתח הדברים אעיר, כי החלטה זו ניתנת על ידי, בסמכותי כשופטת (ולא כרשמת) מאחר שפסק הדין ניתן ע"י שופט.

בכתב התביעה, אשר הוגש לביהמ"ש ביום 16.6.02, נתבע מותוולי וקף גאמע אסתקלאל (להלן: " הנתבע"), בגין הפרה יסודית של זכרון דברים והסכם קומבינציה (להלן:" " ההסכמים"), עליו חתם הנתבע, באמצעות מר פייסל מחמוד סולימאן (להלן: " הנאמן"), אשר היה המתוואלי הקודם וחתם על ההסכמים, על פי הנטען, בשם ווקף מסגד אל אסתקלאל שבחיפה (להלן: " הווקף"), בנוגע למקרקעין - חלקה 21, בגוש 10842 (להלן: " המקרקעין"),  הרשומים בלשכת רישום המקרקעין, על שם הנתבע.

המבקשת טוענת, שהיא לא ידעה על פסק הדין וכי נודע לה עליו רק לאחר שבמסגרת תיק ההוצל"פ, אשר נפתח לביצוע פסק הדין  הוגשה, ביום 30.9.07, בקשה להוצאת צווי עיקול, בין היתר אצל עו"ד זידאן. בעקבות זאת נעשה בירור והוברר למבקשת קיומו של פסק הדין.

לגוף הבקשה, טוענת המבקשת, כי הנאמן הפר, בחתמו על ההסכמים, את חובת נאמנותו כלפי הוואקף, שכן הוא התקשר בהסכמים למכירת חלק מבית הקברות המוסלמי התקשרות המנוגדת לדין השרעי וכן מאחר שהוא פעל ללא קבלת הסכמה ואישור מפורשים מבית הדין השרעי, כנדרש, זלזל במסמכי בי-דין, אשר קיבל במסגרת התביעה ולא נקט פעולות על מנת להגן על נכסי הוואקף.

לענין אי ההתיצבות לדיון טוענת המבקשת, כי ייתכן שהנאמן לא התייצב לדיון מאחר שלא ידע על הדיון, או מאחר שרצה לחשוף את העסקה השערורייתית שהיה מעורב בה.

המבקשת מצביעה על ההבדלים שבין הכינויים השונים אשר מכונה הווקף בכתב התביעה, באישור המסירה ובחותמת אשר על ההסכמים. לטענתה, סביר שמסמכי התביעה התקבלו אצל נאמני הוואקף (כמופיע בחותמת) ולא אצלה.

כן מדגישה המבקשת, כי העובדה שהמקרקעין הינם חלק מבית הקברות המוסלמי, רשומה בהסכמים עצמם ולכן לא יכול להיות ספק שהמשיבים היו מודעים לצורך בקבלת הסכמה, מראש,  של בית הדין השרעי לעסקה, ולטענתה, המשיבים ידעו, כי ביה"ד השרעי לא יתן אישור לעסקה זו. המבקשת טוענת, כי מדובר בעסקה לא מוסרית, הנוגדת את תקנת הציבור.

אין חולק, שהמשיבים שילמו כספים על חשבון העיסקה (לנאמן או לעו"ד יאסין, מטעמו, אולם המבקשת טוענת, כי הכספים לא הגיעו לידיה וכן, כי מששילמו המשיבים כספים, בנסיבות הנ"ל, ללא שניתן לעיסקה אישור ביה"ד השרעי, כאמור, שמו המשיבים כספם על קרן הצבי.

בפי המבקשת טענות נוספות כנגד התביעה, אשר אין זה המקום להעלותן.

המשיבים מתנגדים לביטול פסק הדין.

בראש ובראשונה טוענים הם, כי אין להידרש לבקשה מאחר שהיא איננה נתמכת בתצהיר כדין, אלא בתצהיר שנעשה על דרך ההפנייה וכי הבקשה הוגשה באיחור רב, ללא הסבר למחדלים, דבר המעיד על זלזול בהליכי בית המשפט.

לטענתם, העסקה נחתמה כדין ואף המבקשת יודעת, מזה שנים רבות, על קיומו של פסק הדין ואף פעלה לביטולו ורק לאחר שהדבר לא עלה בידה, הגישה בקשה זו.

יובהר, כי המשיבים עצמם אינם מעוניינים, עוד, בעסקה ולפיכך המחלוקת היחידה שנותרה הינה בשאלת תוצאות הביטול (שעיקרן - השבה), ועל מי חלה החובה לשאת בהן.

ביום 9.3.08 קיימתי דיון, בנוכחות הצדדים, בתקווה כי ניתן יהיה להגיע להבנות, אשר ייתרו ההחלטה, אולם התברר כי הדבר לא ניתן.

במהלך הדיון, הוסיף ב"כ המבקשת וטען, כי המבקשת הגישה, כנגד המתוואלי הקודם, תביעה לביה"ד השרעי וכי בדעתה להגיש, במסגרת התובענה דנן (אם, כמובן, יבוטל פסק הדין), הודעת צד שלישי כנגד המתוואלי הקודם.

כידוע, בבוא ביהמ"ש לבטל פסק דין שניתן בהעדר, עליו ליתן דעתו לשניים.

האחד - סיבת האיחור והשני - סיכויי הצד, מבקש הביטול, כאשר לשאלה השניה ניתן המשקל העיקרי ואילו משקלה של השאלה הראשונה, הינו פחות - ע"א 3521/04 רוזנפלד נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ;  רע"א 1119/05 גולדסיל נ' ביליה רוברט - נכסים ובניה בע"מ.

סיבת האיחור הובהרה בתצהיר, אשר צורף לבקשה. הוא ערוך, אמנם, על דרך ההפנייה, אולם עיקר העובדות הצריכות לעניין עולות מהמסמכים אשר צורפו לתביעה, הם ההסכמים ובנסיבות העניין, ראיתי לנכון שלא להקפיד עם המבקשת בעניין זה.