בפני בקשה לצו מניעה זמני שיאסור על המשיבות לפנות את המבקשים ואת חפציהם מהדירה הידועה כדירה מס' 1 בקומה א' שברחוב נוה יהושע 45 ברמת גן (להלן: "
הדירה"), וזאת עד שיקויים פסק דין שינתן בתביעה שהגישו המבקשים, לטענתם, נגד המשיבות, למתן צו מניעה קבוע אשר יאסור עליהן לפנות את המבקשים ואת חפציהם מהדירה.
ביום 14/08/07 ניתן צו מניעה זמני לעיכוב הליכי פינוי עד לדיון בבקשה לצו מניעה במעמד הצדדים.
המבקשת 1 (להלן: "
המבקשת"), ילידת 1974, נשואה, נמצאת, לטענתה, בהליכי גירושין מבעלה שהוא נרקומן, מגדלת לבד את שלושת ילדיה הקטינים בגילאי ארבע וחצי, שש ושבע, שהינם המבקשים 2 - 4 ומצויה בחודש הרביעי להריונה. המבקשת ובעלה הוכרו כזכאים לדיור ציבורי ברמת גן עוד ביום 20/12/06, ולמרות זאת לא הוצע להם פתרון דיור כלשהו, בטענה שעליהם להמתין בתור מפאת חוסר דירות זמינות וזכאים הקודמים למבקשים. בקשתם להקדמת התור לקבלת דירה בשיכון הציבורי נדחתה בועדה העליונה ביום 18/04/07, ומיום 01/07/07 הם הפכו לחסרי בית מאחר ופונו מהדירה בה התגוררו בשכירות עקב חוסר יכולתם לשלם את דמי השכירות. כמו כן לטענת המבקשת, היא ובעלה, סובלים מבעיות רפואיות ועקב מצוקתה בשל מגוריה ברחוב הוחמרו בעיותיה הנפשיות והפסיכיאטר המטפל בה קבע שאיננה כשירה לעבודה. לפיכך נאלצה להפסיק עבודתה כמטפלת בקשישים ונותרה מחוסרת עבודה. כמו כן טוענת המבקשת כי בנה בן השש חלה עקב שריטת חתול.
המבקשים טוענים כי הם נכנסו לדירה ב- 12/07/07 ולפיכך משפנתה אליהם המשיבה 1 (להלן: "
המשיבה") בדרישה לפנות את הדירה ביום 12/08/07, החמיצה המשיבה את זכותה לפינויים בכח מן הדירה אליה פלשו, מאחר וחלפו למעלה מ- 30 יום מאז שנכנסו לדירה.
לטענת המשיבה נכנסו המבקשים לדירה לא לפני ה- 15/07/07 שעה 12:00, ולפיכך זכאית היא להפעיל סעד עצמי לפינוי המבקשים. לטענתה אין למבקשים זיקה כלשהי לדירה אליה פלשו ולפיכך אין להם זכות כלשהי לגביה אותה יוכלו לתבוע בתביעה שבקשה זו באה לשרת. המבקשת אושרה לדיור ציבור ברמת גן והתבקשה להמתין לתורה. בנוסף אושר למבקשת סיוע לשכר דירה אותו היא מקבלת ותקבל עד סוף שנת 2007, בסך של 1,250 ש"ח לחודש. לטענתה לא באה המבקשת בידיים נקיות ומתן הצו יעניק גושפנקא להפרת חוק וכן יגרום להפלייה של מאות אחרים שממתינים כחוק לתורם להתאכלס בדיור הציבורי.
העידה בפני הגב' אורנה גולן כי אחותה ז"ל התגוררה בדירה כ- 25 שנים ונפטרה בערב ראש חודש אב בשנת 2006. בשבועיים שקדמו ליום השנה של אחותה הגיעה עם אחות נוספת שלה והן פינו את הדירה. ב- 15/07/07 היא היתה בדירה עד שעה 12:00 בצהרים ולא היה סימן וזכר לפלישה כלשהי. ב- 16/07 לא נכנסו לדירה בשל "רגשות מעורבים" הקשורים ליום השנה של פטירת המנוחה, וביום 17/07/07, שאז קבעה עם מוביל, הגיעה לדירה, ניסתה לפתוח את הדלת ולא עלה בידה. כשנכנסה הופתעה למצוא בדירה את המבקשת ואישה מבוגרת והבינה שמשפחה נכנסה לדירה.
עדותה של הגב' גולן עשתה רושם מהימן ואין לה אינטרס במחלוקת שבפני. לטענת ב"כ המבקשים ייתכן והיא התבלבלה בתאריכים. אינני מקבלת טענה זו. עדותה של הגב' גולן היתה רהוטה, היא היתה בטוחה בעצמה, מדובר באירועים שלא היו מזמן, והיה לה "עוגן" לגבי לוח הזמנים - יום השנה לפטירת אחותה ז"ל. מכאן שהמבקשים נכנסו לדירה לא לפני ה- 15/07/07 שעה 12:00.
בסיפא לסיכומיו (עמ' 13 שורה 28 לפרוטוקול הדיון) מבקש ב"כ המשיבה שבית המשפט יתיר לפנות את הדירה בסעד עצמו או לחילופין יתן פסק דין לפינוי. השאלה אם עומדת למשיבה הזכות לסעד עצמי וכן תביעת פינוי איננה עומדת לדיון בפני. בקשה כזו לא הוגשה ע"י המשיבה.
לטענת ב"כ המבקשים לא הוכיחה המשיבה כי הזכויות בדירה שייכות לה. גם טענה זו אין בידי לקבל. בדירה התגוררה במסגרת דיור ציבורי המנוחה, לאחריה הגיש בן אחותה המנוחה בקשה להתגורר בדירה במסגרת דיור ציבורי, ובקשתו נדחתה. המשיבה הגישה את המכתב בו דחתה את בקשת הבן ודרישתה כי הוא ישיב לה את החזקה בדירה כשהיא פנויה. בנוסף, טענות המבקשת מושתתות על כך שמחד ישנה דירה ריקה של המשיבה ומאידך היא זכאית לדיור ציבורי. לבסוף, עפ"י תצהירו של גולן שמש מנהל מחלקת פרט במשיבה, זכאית המשיבה להירשם כבעלי הנכס שרשום כיום על שם קק"ל ובהיעדר הסדרת רישום הזכויות בחלקה בלשכת רישום המקרקעין, רשומות הזכויות ע"י מנהל מקרקעי ישראל בספר הזכויות של עמידר. המבקשת הגישה נסח רישום, הסכם לרכישת הזכויות בדירה ואישור עמידר להעברת הזכויות בנכס ע"ש המשיבה.
על המבקשים להראות קיומה של עילת תביעה של ממש המתבססת על זכות הקנויה להם לכאורה, להציג ראיות מהימנות לכאורה, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. לבסוף, על בית המשפט לשקול במניין שיקוליו שיקולי יושר.
באשר לעילת התביעה והזכות הלכאורית, מחד - אין בידי המבקשים זכות לדירה המסויימת אליה פלשו. מאידך - הראו קיומה של זכות לכאורה לקבל דיור ציבורי ברמת גן, בין היתר באמצעות המשיבה, והביאו לכך ראיות לכאורה.
באשר למאזן הנוחות, טוענת המשיבה, וכך גם העיד מר אלי שחר מנהל מחלקת זכאות בחב' חלמיש וחבר בועדות חריגים של משרד השיכון, כי המבקשים עדיין לא קיבלו דיור ציבורי שהוכר כי הם זכאים לו, בהיעדר מקומות פנויים ומאחר וישנם קודמים להם המצויים במצב קשה יותר, במיוחד כאשר המבקשת מקבלת סיוע בשכר דירה בדרגה 6.
המבקשת טוענת כי לא מצאה מי שישכיר לה דירה כאשר אין בכוחה לתת בטוחה לתשלומי שכר הדירה במהלך תקופת השכירות.
נראה כי כנגד טענת המשיבה כי יש שמצבם קשה יותר ממצבה של המבקשת, יש לומר כי מצבה של המבקשת חמור דיו על מנת שהמשיבה ו/או משרד השיכון ימצאו עבורה פיתרון דחוף. אמנם אין דמה של המבקשת סמוק יותר מדמם של אחרים שהוכרה זכותם לדיור ציבורי, הרי שאין זה סביר להכיר בזכותה לדיור ציבורי, מחד, ולא לספקו עד למועד בלתי ידוע, ולו במתקנים זמניים מאידך, דבר המרוקן מתוכן את ההכרה בזכות לדיור ציבורי.
בפני בית המשפט לא פרושה המסכת העובדתית הקשורה לזכאים הקודמים למבקשים ולפיכך לא ניתן לבדוק מחלוקת זו לגופה, הגם שאני יוצאת מההנחה כי ישנם זכאים שמצבם קשה יותר.
לפיכך, למצער לא הוכיחו המבקשים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם.
בנוסף, כאמור, על בית המשפט, לשקול גם שיקולי יושר בבואו לבחון את הבקשה למתן סעד זמני. למרות הנסיבות הקשות של המקרה, לא ניתן לומר כי מי שפלש לדירה באין רואה, בא בידיים נקיות, מה גם, שכאמור, ככל הנראה ישנם נצרכים הקודמים למבקשים, והמבקשת מקבלת בפועל סיוע כספי לשכירת דירה.
להשלמת התמונה אציין כי המשיבה הציעה שיוסכם בין הצדדים כי המבקשים לא יפונו מהדירה משך חודש-חודשיים, אך יתחייבו לפנותה בתום תקופה זו. אפשר שתקופה נוספת של חודשיים היתה מאפשרת טיפול בהשמת המבקשים בדיור הציבורי שזכותם לו הוכרה. ואולם, לאחר ששקלו זאת, סירבו המבקשים להצעה בשל החשש כי בתום התקופה ימצאו במקום בו הם נמצאים כעת.
כמו כן אציין כי בדיון התחייב מר אלי שחר כי המשיבה לא תתנגד אם אחותה של המבקשת, המתגוררת בדיור ציבורי בדירת חדר וחצי עם ארבעה ילדים תשכן אותה בדירתם, ולא תבוא בטענה או טרוניה כלפי האחות. דיור כאמור ולו באופן זמני הינו צפוף במידה בלתי נסבלת, במיוחד במצבה של המבקשת, אך במידה ותבחר לעשות כן, התחייבה כאמור המשיבה שלא להתנגד לכך.