החלטה בתיק בשא 170769/07 - פסקדין

1.         עניינה של התביעה בדירת מגורים שהיתה בבעלות המבקשת, ברחוב לכיש 9 בגבעתיים. לצורך המכירה, פרסמה מכרז שמספרו 2/96. למתעניינים הוצג חוזה המכר המיועד לקונה הפוטנציאלי.

2.         ביום 11.8.1997 רכשו המשיב 1 והמנוח בן-עמי רוט ז"ל את הדירה (יתר המשיבים הינם יורשיו החוקיים של המנוח).

3.         המשיבים טוענים, כי הונו על-ידי המבקשת בשלבים הטרום חוזיים, וכי זו לא פעלה כפי שהיתה צריכה לפעול מתוקף תפקידה כעירייה. המעשים המיוחסים לה כוללים, בין היתר, ניהול מו"מ בחוסר תום לב בשל הסתרת פגמים נסתרים יסודיים שהיו בדירה, אי העברת החזקה והבעלות במחסן, מכירת חלק מהזכויות ברכוש המשותף לאחרים טרם החתימה על הסכם המכר, איחור בהעברת אישור משרד הפנים לביצוע העסקה, אי הענקת שירותים לנכס וגביית ארנונה ביתר.

4.         ביום 26.11.2006 הגישו המשיבים את תביעתם כנגד המבקשת וכן כנגד נציגות הבית המשותף.

טענות הצדדים

5.         המבקשת טוענת, כי עילות התביעה של המשיבים התיישנו, שכן חלפו למעלה מ-8 שנים מיום התגבשותן ועד אשר הוגש כתב התביעה. לטענתה, כבר ביום 5.2.1998 היו ערים לתקלה הקיימת בביוב של הדירה. זאת ועוד, מאז שנמסרה להם החזקה בדירה בשנת 1997, ידעו שלא הועברה החזקה במחסן וכן שהגג וחלק מהחצר המשותפת אינם מהווים חלק מהרכוש המשותף. בנוסף, אם לפי הנטען היה עליה לקבל את אישור שר הפנים לצורך ביצוע עסקת המכר תוך 12 חודשים ממועד חתימת ההסכם, הרי שביום 11.8.1998 נוצרה עילת התביעה בענין זה.

6.         המשיבים טוענים, כי סברו בתחילה שבעיית הביוב היא מקומית ופעלו לתיקון הליקויים, אך בשנת 2000 ירדו גשמים רבים שגרמו להצפה ולנזקים בדירה ואין התיישנות בגין ראש נזק זה. אשר לעילה הנוגעת למחסן, סבורים הם, כי הינה חלק מהממכר ומתייחסת לבעלות במקרקעין ולכן לא התיישנה לפי סעיף 5(2) לחוק ההתיישנות. עוד טוענים המשיבים, כי המבקשת לא מסרה להם על מכירת חלק מהזכויות בנכס טרם שנמכרה להם הדירה, ועיון בנסח הטאבו ובטפסי המכרז לא גילה עובדה זו ולפיכך לא ידעו על כך. בענין אישור משרד הפנים נטען, כי לאחר פניות ובירורים הסתבר שניתן רק ביום 31.12.1999 והוא הועבר לידיהם בשנת 2006.

דיון

7.         אשר לטענת ההתיישנות, אקדים ואומר, כי טענת ההתיישנות הועלתה, בנסיבות הענין, בהזדמנות הראשונה בו נטען לגופה של התביעה, היינו במסגרת כתב ההגנה, ולפיכך, יש מקום לדון בה.

8.         המשיבים עותרים לפיצוי כספי בסך של 553,478 ש"ח, בגין הנזקים שנגרמו להם עקב מעשיהן או מחדליהן של הנתבעות, ובכללן המבקשת. לאור זאת, אני סבורה, כי התביעה אינה תובענה במקרקעין כמשמעותה בחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: " החוק"), ולכן, תקופת ההתיישנות החלה לגביה עומדת על שבע שנים, בהתאם לסעיף 5(1) לחוק.

9.         לפי סעיף 6 לחוק, תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה.

10.       המונח "עילת תובענה" נבחן כאן בהקשר לדיני ההתיישנות, והנטייה הרווחת היא לפרש הסדר התיישנות בצמצום, בדרך שלא תמנע, מעבר לסביר, את סגירת שערי בתי המשפט בפני בעל דין התובע את זכויותיו (ע"א 244/81 פתאל נ' קופת חולים, פ"ד לח(3) 678 ,673, ע"א 242/66 יעקובסון נ' גז, פ"ד כא(1) 85).

כמו כן נקבע, כי איתור המועד הנכון להתגבשותה של עילת תביעה לצורך בחינת תחילת מרוץ ההתיישנות נגזר מהמגמות שמוסד ההתיישנות ביקש להשיג, תוך ניסיון לאזן בין ההגינות כלפי המזיק לבין ההגינות כלפי הניזוק (ת"א (ירושלים) 164/93 כהן פרי ו-3 אח' נ' רמט בע"מ, תק-מח 97(4), 802, עמ' 803, ע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד לח (4) 558).

11.       בכתב התביעה טוענים המשיבים, כי במועד רכישתה היו בדירה פגמים נסתרים רבים שהיו ידועים למבקשת בהיותה בעלת הדירה עשרות שנים. לטענתם, עיקר הליקויים נבעו מבעיות ביוב וניקוז שגרמו להצפות חוזרות ונשנות של הדירה. ביום 23.10.2000 ירדו גשמים רבים שגרמו להצפה, שהיתה גדולה בהיקפה באופן משמעותי מההצפות הקודמות, וזו גרמה לנזקים חמורים לדירה ולרכוש. בהמשך נטען, כי עקב אירוע ההצפה ביקר בדירה סגן ראש העיר בכדי לבחון את הנזקים שנגרמו ורשויות הרווחה העירוניות החלו לטפל בדייר שהתגורר בדירה.

12.       לאור האמור לעיל, סבורה אני, כי עילת התביעה המבוססת על נזקים שנגרמו עקב הצפות שאירעו במהלך שבע השנים שקדמו לתביעה, לרבות אירוע ההצפה המתואר בשנת 2000, טרם התיישנה. 

13.       אשר לסוגיית התיישנותן של יתר עילות התביעה:

14.       לטענת המשיבים, הציגה המבקשת בפניהם מצג שווא באשר לגודל הממכר, הכולל לכאורה גם מחסן, ובאשר לזכאותם לקבלו. לפי גרסת המשיבים, לא הועברה לידיהם בפועל החזקה במחסן, והוא אף לא היה צמוד לדירה ולא היה בבעלות המבקשת. וזאת, בניגוד להסכם, בו צוין, כביכול, דבר קיומו. לשיטתם, נודע להם הדבר רק בסמוך למועד הגשת התביעה.

15.       עוד טוענים המשיבים, כי המבקשת מכרה חלק מהזכויות ברכוש המשותף ומשכך אינן חלק מהממכר, לכאורה מבלי שהדבר נמסר למשיבים או הופיע ברישומים טרם רכישת הדירה. בהקשר זה הם טוענים, כי עובדת מכירת הזכויות נודעה להם רק בשנת 2006, בעקבות הליכים שנוהלו למכירת הדירה.

16.       אין חולק, כי הדירה נמכרה למשיבים בשנת 1997 ונמסרה להם באותה שנה. לטעמי, העילות הנוגעות לאי העברת המחסן ולמכירת הזכויות, נולדו, לכל המאוחר, במועד החתימה על הסכם המכר, ומשחלפו למעלה מ-7 שנים ממועד זה ועד ליום הגשת התביעה, לא ניתן עוד לתבוע בגינן.