החלטה בתיק בשא 17031/07 - פסקדין

1.         בפני בקשה לסילוק הערעור על הסף אשר הוגשה על ידי Computer Motion, Inc וכן Intutive Surgical, Inc (להלן: " המבקשות") כנגד צמל יעקובסון בע"מ (להלן: " המשיבה").

            העובדות הצריכות לעניין

2.         בהחלטה מיום 26.4.07 ביטל בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' הרשם ד. גלדשטיין) היתר המצאה אל מחוץ לתחום שניתן כנגד המבקשות. המשיבה הגישה ערעור על החלטה זו (ע"א 2734/07) ואילו המבקשות הגישו בקשה לסילוק הערעור על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית - היא הבקשה אשר בפני.

            טענות המבקשות

3.         המבקשות טוענות כי הסמכות לדון בערעור נתונה לבית המשפט העליון, שכן החלטתו של כב' הרשם כוללת שני רכיבים:

            האחד - ביטול היתר המצאה אל מחוץ לתחום.

השני - עיכוב הליכים עד להכרעת הפורום הזר בסכסוך שבין הצדדים, והיות והחלטה שעניינה עיכוב הליכים מחמת קיומו של הסכם שיפוט זר מהווה "פסק דין" ולא "החלטה", כי אז "בולע" פסק הדין בדבר עיכוב הליכים את ההחלטה המבטלת את היתר ההמצאה אל מחוץ לתחום, ומשכך, ובהתאם לסעיף 96(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 (להלן: " חוק בתי המשפט") קיימת למשיבה הזכות להגיש ערעור בזכות לבית המשפט העליון, לו מוקנית הסמכות לדון בקביעותיו של כב' הרשם.

טענות המשיבה

4.         המשיבה מבקשת  לדחות את הבקשה. לדבריה " המבקשות מעולם לא עתרו לעיכוב הליכים בשל תניית שיפוט. הן הגישו בקשה לביטול של היתר ההמצאה שניתן למשיבה, ולא כל בקשה אחרת" (סע' 6 לתגובה), וממילא, החלטתו של כב' הרשם אינה מהווה החלטה אופרטיבית אלא "תוצאת לוואי" (סע' 8 לתגובה) של ההחלטה העיקרית בדבר ביטול היתר ההמצאה מחוץ לתחום. עוד טוענת המשיבה כי היות והמבקשות לא עתרו לסעד של עיכוב הליכים, הרי שסעד זה לא נדון מעולם, וממילא אין הוא בסמכות רשם, ומשכך אין מדובר בפסק דין, ואין לבקשת המשיבות תקומה.

            דיון

5.         לעניות דעתי, דינה של הבקשה להידחות, ואבאר:

            לית מאן דפליג, כי כל אשר התבקש על ידי המבקשות היה סעד של ביטול היתר ההמצאה אל מחוץ לתחום, משכך, אין מנוס מהמסקנה כי כב' הרשם חרג מגבולות הדיון בהעניקו סעד אשר לא התבקש - והוא עיכוב ההליכים, ויפים לכך דברי המחבר ד"ר ש. לוין בספרו " תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד" בקובעו:

                              "הכלל הוא שהתובע הוא שקובע מה היקף דרישתו מהנתבע... עניין ניסוח הסעד מסור לשיקול דעתו של התובע ואין בית המשפט נוהג לפסוק לו יותר מאשר ביקש, אפילו אם בשעת הדיון הוכח שהוא זכאי ליותר" (עמ' 128).

(וכן ראה ע"א 359/79 אלחנני נ' רפאל, פ"ד לה(1) 701, 715; ע"א 8572/03 טיטן בנץ בע"מ נ' איתן יצחק, תק-על 2006 (2)250; עע"מ 8520/05, 7799 יהלומית פרץ עבודות בנין ופיתוח בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל ואח', תק-על 2006(2) 2000).

קרי, כב' הרשם העניק למבקשות סעד נוסף על זה שהתבקש, סעד אשר כלל לא התבקש, ודי בכך על מנת להותיר את הערעור על כנו.

זאת ועוד, הנני מצטרפת, לקביעותיה של הנשיאה, כב' השופטת גרסטל בבר"ע (ת"א) 1932/03 כי סעד של עיכוב הליכים מחמת קיומה של תניית שיפוט זר הינו סעד מהותי המכריע את גורל התובענה, ומשכך, ובהעדר סמכות מפורשת לתיתו - אין הרשם מוסמך לדון בו, אלא שאינני יכולה להצטרף למסקנתה באותה עניין, אשר על אף קביעתה כי המדובר בסעד שניתן בניגוד לדין, היא דנה בו כאילו ניתן בדין וזאת על מנת שלא להשיב את פני בעלי הדין ריקם.

לעניות דעתי, משניתן  על ידי הרשם סעד שאינו בסמכותו, מדובר בקביעה שהינה בבחינת VOID ואין להותירה על כנה, ואם כך - עומדים אנו בפני החלטת הרשם המבטלת את היתר ההמצאה שניתן, החלטה שהינה "החלטה אחרת" ואשר ניתן לערער עליה בזכות לבית המשפט המחוזי.

עוד טוענות המבקשות כי כב' הרשם מוסמך להכריע גם בשאלת עיכוב ההליכים בהיותו גם שופט, אלא שאין בידי לקבל טענה זו, הן משום שכב' הרשם לא התבקש ליתן סעד של עיכוב הליכים, והן משום שהחלטתו ניתנה בכובעו כרשם ולא בכובעו כשופט. מעבר לצורך יוער כי לעניות דעתי אף כב' הרשם לא ראה בהחלטתו "פסק דין", ועובדה היא שהכתירה בכותרת "החלטה" אמנם ברור כי כותרת ההליך אינה מכתיבה את מהותו,  אולם במקרה זה יש לראות בכותרת "החלטה" משום ביטוי לכוונתו של כב' הרשם שלא לייחס להחלטתו את מה שאין בה, או מה שלא אמור להיות בה, ואין להתייחס אליה כאל פסק דין. וכן יובהר, ההחלטה נחתמה על ידי כב' הרשם כ"רשם" ולא כשופט.

6.         סוף דבר, הבקשה נדחית בזאת.

            המזכירות תשלח את עותק ההחלטה לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.