החלטה בתיק בשא 17025/06 - פסקדין

1.         ערעור שהגישה חברת "בירמן עצים ופרזול בע"מ" (להלן: המערערת) על החלטת הנאמן על נכסי החייב בפשיטת רגל, עו"ד חיים לביא (להלן: הנאמן), שדחה בקשתה להאריך את המועד להגשת תביעת חוב.

רקע כללי

2.         ביום 9.2.03 ניתן צו כינוס לנכסי החייב בגין חובות מוצהרים בסך 3,313,425 ש"ח ל-35 נושים. ביום 10.4.05 הוכרז החייב פושט רגל.

בתאריך 26.11.06, בעקבות הודעה של הכנ"ר על דיון בבקשת החייב להפטר, הגישה המערערת לנאמן תביעת חוב ע"ס 362,946 ש"ח בצירוף בקשה להארכת מועד. הנאמן דחה את הבקשה ועל כך הוגש (14.12.06) הערעור שבפניי. ב-2.1.07 הגיש הנאמן תגובה מטעמו להודעת הערעור.

3.         ביום 8.1.07 התקיים דיון בערעור (במסגרת בש"א 2853/06) ולאחריו איפשרתי למערערת להמציא מסמכים מתיק התביעה שניהלה בבימ"ש השלום בחיפה (ת.א. 1586/02 ו-ת.א. 14490/02) נגד "א.ב. גורן רהיטים בע"מ", שהיא החברה שניהל החייב (להלן: החברה). בין היתר, המציאה המערערת את הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פס"ד מיום 9.9.03 ועוד פרוטוקולים ומסמכים נוספים. 

טענות הצדדים

4.         המערערת טוענת כי היא נושה בחייב בסכום של 362,846 ש"ח, על פי פס"ד שניתן בבימ"ש השלום ב-22.12.02. מהחוב הופחתו 55,000 ש"ח בגין מלאי, מוצרים ומלגזה שנתפסו בהליכים שנקטה לפי הסכם הפשרה בשלב מאוחר יותר. לטענת המערערת, נודע לה על הליכי הפש"ר רק מהודעת הכנ"ר על דיון בבקשת החייב להפטר וזאת, במכתב מיום 5.11.06.

5.         המערערת טוענת כי אין כל הצדקה להפסקת הנוהג שקיים הכנ"ר עד לשנת 2003 לערך, להודיע לנושים אודות הליכי פשיטת רגל. לטעמה, יש לראות בנסיבות המקרה "טעם מיוחד" המצדיק קבלת תביעתה חרף חלוף המועד; המערערת נכללה ברשימת הנושים עליהם הצהיר החייב והיא גם נקטה בהליכי תפיסה ומימוש של מעוקלים שונים נגד החייב והחברה. לאחריהם, הושגה פשרה בין הצדדים וניתן פס"ד לפיו הופחת מסכום החוב שוויים של המעוקלים שהועברו לבעלות המערערת. דא עקא, כל אותו זמן, לא טרח החייב ו/או ב"כ ליידע את המערערת אודות הליכי פשיטת הרגל של החייב, על אף שניתן זה מכבר צו כינוס.

            המערערת טוענת בין היתר, כי במסגרת חובת תום הלב בהליכי פשיטת רגל, המוטלת על חייב החובה לגילוי נאות של דבר מתן צו הכינוס לנושים, "במיוחד נוכח העובדה כי הוא ניהל הליכים משפטיים בשם החברה מול המערערת". בהקשר זה, גם הטענה כי אין למערערת להלין אלא על עצמה, משום שלא נקטה בהליכי הוצל"פ, איננה הגיונית. שעה שנקטה בהליכים אחרים לגביית החוב, כפי שפורט לעיל.

6.         המערערת מוסיפה כי בהיותה הנושה הגדולה ביותר, אי היענות לבקשתה "יביא לתוצאה אבסורדית של השתחררות מחוב אמיתי, שאינו במחלוקת, העולה על פי 3 מכל תביעות החוב שאושרו".

בנוסף, גם טרם חולק דיבידנד ראשון כך שלא ייגרם נזק מהותי לנושים האחרים.

7.         לטענת הנאמן, המערערת לא הצביעה על "טעם מיוחד", בעטיו נבצר מבעדה להגיש תביעת החוב במועד. הבקשה הוגשה לנאמן ב-26.11.06, בחלוף למעלה משלוש שנים ושלושה חודשים מהמועד האחרון הקבוע להגשת תביעת חוב.

הנאמן הבהיר כי פסה"ד שחייב את החייב, החברה וערבים נוספים לשלם למערערת סך של 399,224 ש"ח בתוספת החזר הוצאות ושכ"ט עו"ד, ניתן מבלי שהנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן ו/או שהתקיים דיון לגופה של תביעה.

8.         במקרה זה מדובר במחדל ברור של המערערת, שכן החייב הקפיד לשלוח הודעות על הליכי פשיטת הרגל לכל לשכות ההוצל"פ בהן מתנהלים נגדו תיקים ובכל אופן, "ניתן לצפות מנושה סביר שינקוט בכל האמצעים העומדים לרשותו על מנת לבצע את פסק הדין, ובכלל זה פתיחת תיק הוצל"פ".

יתרה מכך, במקרה זה אי פתיחת תיק הוצל"פ תמוהה ביותר, שכן המערערת הייתה הספקית העיקרית של החברה; נציגיה נהגו לפקוד את משרדי החברה מדי פעם בפעם והיו בהחלט מודעים למצבה הפיננסי הקשה. בנוסף, שררו יחסים אישיים בין מנהלי המערערת לבין החייב ובחקירתו אצל הנאמן טען האחרון כי מנהלי המערערת ידעו גם ידעו כי ירד מנכסיו וכי נאלץ לפנות את ביתו לקראת סוף שנת 2002.

דיון ומסקנות

9.         הלכה היא כי המגבלה להגשת תביעת חוב, הקבועה בסעיף 71 (ב) לפקודה, איננה פורמאלית-טכנית, כי אם מהותית. הנושים זכאים לכך שבתוך פרק זמן סביר יידעו אל נכון מהי מצבת הנשייה ומאסת הנכסים העומדים לרשותם לחלוקה (ראו: כב' השופטת דורנר כדן יחיד ברע"א 6610/97 בנק הפועלים בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-על 98(1) 94, בעמ' 95; פש"ר (ת"א) 239/97 לבידי זהב שיווק נ' מרדכי שדה, תק-מח 2001(3) 10878, עמ' 10880); פש"ר (ת"א) 1065/03 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' עו"ד איתן צנעני מנהל מיוחד על נכסי החייב ברק ליבנה, תק-מח 2006(1) 1152, עמ' 1154).

10.        מקרה זה איננו דומה לפש"ר (חי') 249/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-מח 2005(4) 6733 שנדון בפניי חברתי, כב' השופטת וילנר - שם התעורר חשד למצג מטעה שהוביל להטעיית הנושה או פש"ר (חי') 248/04 בש"א 12234/05, בש"א 15090/05 עיריית נשר ובנק דיסקונט לישראל נ' כונס הנכסים הרשמי ואח' (לא פורסם, ניתן ב-30.5.06) שנדון בפניי. באותן פרשות, נסיבות חיצונית, שאינן בשליטת הנושים או פעולת הטעיה מטעם החייב, הובילו אותם לסבור שלא באשמתם כי החייבים (בעל ואישה) עודם בעלי כושר פירעון. במצב דברים זה, נאות ביהמ"ש להאריך המועד הקבוע להגשת תביעת חוב לפרק זמן מסוים, לא לפני שהובהר כי שאר הנושים לא ייפגעו או שטרם נוצרה אצלם צפייה בנוגע להיקף החובות.

11.        טענות המערערת כי היה על הכנ"ר לשלוח הודעות פרטניות לכל הנושים, אינן ממין העניין. נפסק לא פעם, כי פרסום צו הכינוס בפרסומים הרשמיים ובעיתונות הכתובה בהתאם לתקנה 19 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985, יוצר חזקה בדבר הידיעה של כלל הנושים על קיומו של צו הכינוס ("כלל הידיעה הקונסטרוקטיבית").