החלטה בתיק בשא 170205/05 - פסקדין

זוהי תובענה שענינה עתירה למתן חשבונות ותשלום על פיהם לתובעת שהיא חברה ישראלית, על ידי הנתבעת שהיא חברה גרמנית.

המבקשת, היא הנתבעת בתיק העיקרי, העלתה טענת התיישנות בכתב ההגנה ומאוחר יותר הגישה גם בקשה למחיקה או דחיית התובענה על הסף בטענת ההתיישנות.

לבקשתה זו צרפה המבקשת חוות דעת מומחה לדין הזר, הוא הדין הגרמני.

חוות הדעת שצורפה כנספח לבקשה נערכה והוגשה בשפה האנגלית.

התובעת, המשיבה בענין זה, ביקשה מבית המשפט לחייב את המבקשת לתרגם את חוות הדעת לעברית.

המבקשת התנגדה מטעמיה שלה לבקשת תרגום חוות הדעת, אך בסופו של יום הסכימו הצדדים שעורך הדין שפטלוביץ', הוא בא כח המבקשת(שלו כישורים בדין הגרמני, כך נטען בבקשה, כישורים בהם לא יכול היה להעשות שימוש בתיק זה מטבע הדברים לאור מגבלות אתיות), יתרגם את חוות הדעת.

לאחר קבלת התרגום הגישה המשיבה את תגובתה לבקשת המבקשת למחיקה על הסף.

לפי טענת המבקשת, הדין החל על התביעה כולה הנו הדין הגרמני המהותי, אשר לפיו ולפי דיני ההתיישנות הגרמניים נקבעת ההתיישנות לאחר ארבע שנים מיום גמר ההסכם בין הצדדים.

עוד טוענת המבקשת כי אין די בהגשת התובענה לבית המשפט בתוך ארבע שנים, אלא יש גם להמציא עותק מכתב התובענה לנתבעת תוך אותן ארבע שנים, דבר אשר לא נעשה היות שבית המשפט אישר את הבקשה ל"המצאה מחוץ לתחום" ביום 30.01.03  כשתקופת ההתיישנות הסתיימה ביום 30.12.02.

בנוסף טוענת המבקשת כי על פי החוק הגרמני המסחרי התביעה מתיישנת בחלוף שנה אחת מגמר ההסכם בין הצדדים ולכן היות שההסכם בין הצדדים הסתיים ב 05/98, ניתן היה לתבוע על פי החשבונות עד 05/99.

טענת המשיבה היא כי התביעה כלל לא התיישנה. המשיבה מתייחסת לחוות הדעת המתורגמת וטוענת כי אין כל צורך להיכנס בשלב זה לבירורה המלא של חוות הדעת  אך מהכתוב בה בכל הקשור לנושא ההתיישנות עולה כי מדובר בהתיישנות דיונית ולא מהותית מבחינת הדין הגרמני ולכן בעצם יש להחיל את כללי ההתיישנות שבדין הישראלי. מכאן עולה שלטענת המשיבה, זכותה לקבלת עמלות בגין תשלומים שקיבלה המבקשת, מתיישנת לאחר 7 שנים מעת ששולם התשלום.

עוד טוענת המשיבה כי אין התייחסות בחוות דעתו של המומחה לשאלה האם על פי הדין הגרמני ישנם ארועים המפסיקים את מירוץ ההתישנות. לטענתה, בשנת 1999 נשלחו אליה מכתבים על ידי המבקשת בהם המבקשת מודה בזכות המשיבה לקבלת עמלות בגין עסקאות שנסתיימו בשנת 1998, ארוע אשר לפי חוק ההתיישנות הישראלי מפסיק את מירוץ ההתישנות.

לסיכום דבריה טוענת המשיבה כי הן מנספחי כתב התביעה, הן מכתב ההגנה והן מחוות דעת המומחה הגרמני, נראה בעליל כי התביעה העיקרית, בדין יסודה וסיכוייה להתקבל גבוהים, מכאן שאין מקום לסלקה על הסף.

 אין מחלוקת בין הצדדים כי הדין שנקבע בהסכם ביניהם הוא הדין הגרמני. אין מחלוקת כי במקרה בו הדין הזר קובע כי ההתיישנות היא דיונית בלבד יחול הדין במקום ההתדיינות, אך השאלה העולה כאן היא האם בכל הקשור לדין הגרמני, מדובר בהתיישנות מהותית ואז יחולו כללי ההתיישנות של הדין הגרמני או בהתיישנות דיונית ואז יחולו כללי ההתישנות שבדין מקום ההתדיינות, קרי: הדין הישראלי.

הדעות בעניין, חלוקות. המבקשת כאמור טוענת כי מדובר בהתיישנות מהותית ולכן יש לנהוג על פיה ועל פי הדין הגרמני. המשיבה טוענת כי אין מדובר כאן בדין מהותי אלא בהתיישנות דיונית ולכן אין לנהוג על פיו אלא לנהוג לפי הדין הישראלי בכל הקשור לעניין ההתישנות.

המבחן לפיו ניתן לקבוע את סוג ההתיישנות הוא האם ההתיישנות מפקיעה את הזכות לחלוטין ואז מדובר בהתיישנות מהותית, או רק מהווה מחסום דיוני המונע מבעל הדין לתבוע את הזכות, אך אין בה כדי לבטל את הזכות לגופה ואז עסקינן בהתיישנות דיונית בלבד.

לעניננו, טוענת המשיבה כי בסעיפים 54-53 לחוות דעתו של המומחה נקבע בפירוש שהתביעה חסומה על ידי החוק ולא שזכות המשיבה לקבלת עמלות בוטלה ולכן מדובר כאן בהתיישנות דיונית ולא בהתיישנות מהותית, כי הרי אין כאן קביעה כי זכות המשיבה לקבלת עמלות מופקעת לחלוטין.

נראה כי המשיבה נאחזת כאן במינוחים ובדקויות על מנת להראות כי ההתיישנות דיונית היא ולא מהותית, אך בכל זאת סבורני כי יש לקבל את עמדתה ולו רק מהסיבה הפשוטה כי אכן יש כאן ספק לגבי סוג ההתיישנות. כמו כן מקובלת עלי עמדת המשיבה אשר טענה כי לא נקבע בחוות דעת המומחה מתי מתקיימים ארועים העוצרים את מירוץ ההתיישנות. בהעדר קביעה כזו (או התשתית לאפשרות קיומה), לא נשאר אלא לפנות לחוק הישראלי לפיו, כאמור בסעיף 9 לחוק ההתיישנות תשי"ח-  1958 (להלן:"חוק ההתיישנות") כאשר מודה הנתבע בכתב או בפני בית המשפט בקיום זכות התובע הרי שתקופת ההתיישנות תחל מיום ההודאה.

המבקשת כאמור שלחה למשיבה מכתבים בשנת 1999 ובהם היא מודה בזכות המשיבה לקבלת עמלות בגין עסקאות שנסתיימו בשנת 1998, מכאן שתקופת ההתיישנות, לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות החלה בעצם בשנת 1999.