החלטה בתיק בשא 169945/05 - פסקדין

בפני שלוש התנגדויות  לביצוע שיקים  (שהדיון בהן אוחד בפני) שהופקדו בחשבון המבקש אצל המשיב.

טענות המבקש

השיקים הופקדו בחשבון המבקש אצל המשיב בהרשאת המבקש. השיקים הופקדו לצורך גבייה והמשיב היה שלוח בלבד לצורך גביית השיקים. בגין השיקים הנ"ל לא ניתנה למבקש כל תמורה במזומן או אשראי מעבר לאשראי הרגיל.

למיטב ידיעתו של המבקש, בהסכם בינו לבין המשיב, הזיכוי בגין השיקים הוא על תנאי שהשיקים יכובדו כלומר אין באפשרותו למשוך את תמורת השיק באופן מיידי אלא רק לאחר שהוא נגבה בפועל.

במקביל לתביעה זו, הגיש המשיב נגד המבקש כתב תביעה בת.א 14364/05 עבור החובות שנוצרו לטענת המשיב בחשבונות הבנק הרלוונטים. הליך כפול זה עלול לגרום לכפל גבייה מהמבקש.

המשיב אינו אוחז כשורה בשטר מאחר וקיבל את השטר כשלוח לגבייה והשיקים מסומנים בקרוס ולא נועדו להסבה אלא לגבייה בלבד. בעדותו בבית המשפט לא נסתרו טענות המבקש.

דיון

צודק המשיב כי אין חשיבות לשאלה מי הפקיד את השיקים בחשבונות של המבקש מאחר ולטענת המבקש, השיקים הופקדו בחשבונו בהרשאתו. שעה שהמבקש מסכים שאחר יפקיד את השיקים לחשבונו, הרי כאילו הפקידם בעצמו. 

צודק המשיב, כי המבקש בהתנגדותו לא טען נגד חתימות ההיסב המופיעות על גב השיקים (יצוין כי צילומי השיקים אינם ברורים ולא ניתן לאתר בהעתקי השיקים המצורפים לבקשות הביצוע את צילומי גב השיקים).

צודק המשיב כי סימן קרוס ללא תוספת המילים "לא סחיר" אינו מגביל את סחרות השיקים.

העובדה שהמשיב מנהל הליך נוסף כנגד המבקש שבו עילת התביעה היא שונה, אין בה למנוע מהמשיב ניהול הליך זה במסגרתו עילת התביעה היא שטרית. בנוסף, המשיב התחייב כי ככל שיגבה את סכומי השיקים, יזקפו הסכומים על חשבון חובו של המבקש כלפיו ובכל מקרה לא תהיה גבייה כפולה. יצוין, כי המבקש טען בסעיף 7 לסיכומיו כי המשיב תבע אותו על מלוא חובו בחשבונות הבנק שנוהלו אצל המשיב במסגרת ההליך הנוסף.

התנגדות המבקש אינה מפורטת וטענתו כי השיקים הופקדו לגבייה בלבד נטענה באופן סתמי.

במסגרת עדותו בבית המשפט אישר המבקש שיש לו ארבעה חשבונות בבנק והוצגו לו טפסי פתיחת חשבון של חשבונות אלה שבהם נכתב, בסעיף 8.2, כי בכל מקרה שהמשיב יחזיק שטרות בחתימתו או בהסבתו של המבקש, שנמסרו או שיימסרו למשיב לגבייה ו/או למשמרת או כבטוחה או אחרת, השטרות יחשבו כמשועבדים בשעבוד קבוע בדרגה ראשונה למשיב והמשיב יהיה זכאי לפעול לשם גביית השטרות.

בעדותו בבית המשפט אישר המבקש את האמור בסעיף 8.2, אך עמד על טענתו כי השיקים הופקדו לגבייה בלבד.

המבקש לא צירף כל ראייה לכך שהשיקים נשוא ההתנגדות הוסבו בהיסב מגביל לגוביינא בלבד ולא טען כי נרשם על השיקים דבר בסוגייה זו.

צודק המשיב, כי טענותיו של המבקש הן כלליות ולא עומדות בחובת הפירוט המוטלת על המבקש רשות להתגונן.

טענת המבקש כי בהסכם בינו לבין הבנק נקבע כי הזיכוי בגין השיקים הוא על תנאי שהשיקים יכובדו ובמקרה של אי כיבוד שיק, הבנק רשאי לבטל את הזיכוי וכן כי לא קיבל מהבנק תמורה במזומן או אשראי מיוחד מעבר לאשראי הרגיל ללא קשר לשיקים אלה, נטענה באופן כללי והמבקש אף לא טרח להפנות להסכם עם המשיב.

דפי חשבון הבנק לא צורפו אולם לפי ההלכה הפסוקה, זיכויו של חשבון המצוי ביתרת חובה אפילו לא נתן הבנק כל תמורה נוספת עם הפקדת השיק כגון הגדלת מסגרת האשראי העומדת לזכות הלקוח נחשב למתן ערך על ידי הבנק ובהקשר זה לפי סעיף 26 א' (2) לפקודת השטרות חוב קודם או חבות קודמת דינם כדין תמורה בת ערך. בנוסף, ההלכה הפסוקה היא כי גם אם המשיב ביטל את הזיכוי וחייב את חשבונו של המבקש לאחר שהשיקים לא נפרעו, עדיין ייחשב המשיב כאוחז בעד ערך (ש' לרנר, דיני שטרות, תשנ"ט - 1999 עמודים 435-436).

על פי דיני השטרות, החזקת שיקים לצרכי בטוחה נחשבת למתן ערך ובכך נפתחת הדרך לפני הבנק להיות אוחז כשורה. הלכה פסוקה היא, כי בנק יכול להיות בעת ובעונה אחת שלוח לגבייה ואוחז בעד ערך בשיקים (ראה ש' לרנר עמוד 437). 

בענייננו, לפי הסכמי פתיחת החשבון בין המבקש למשיב,  אפילו הופקדו השיקים לגבייה, הרי שהם נחשבים כמשועבדים למשיב והמשיב רשאי למכור או לנכות אותם ולהשתמש בהם ולנקוט בכל הצעדים המשפטיים לפירעון החובות המגיעים לו מהמבקש. 

צודק המשיב כי ההלכה הפסוקה החילה את סעיף 26 (ג) לפקודת השטרות (נוסח חדש) העוסק בעיכבון גם על משכון (ש' לרנר עמ' 253).