החלטה בתיק בשא 169884/06 - פסקדין

מבוא וטענות הצדדים

1.       לפניי מקרה נוסף של התנגשות בין הסכם שיפוט ייחודי שייזם ספק, לבין האינטרס הצרכני בהתדיינות נגישה; זאת בהקשר של בקשת המבקשת להעברת הדיון לבית משפט השלום בחיפה.

2.       הבקשה הוגשה במסגרת התנגדותה של המבקשת לבקשה לביצוע שיקים שהגישה המשיבה נגדה, כמושכת השיקים, ונגד הנפרעת בשיקים, החייבת 2.

3.       המבקשת הצביעה על היותה תושבת מחוז חיפה (קריית ביאליק); על מיקומו שם של סניף הבנק הנמשך; ועל מקום הוצאת השיקים ומסירתם, במקום עסקה של הנפרעת, החייבת 2, בחיפה. בהתאם לכך טוענת המבקשת כי אין סמכות מקומית לבית משפט זה, וכי יש להעביר את הדיון לבית המשפט המוסמך בחיפה.

4.       המשיבה לא חלקה בתגובתה על העובדות האמורות. אולם המשיבה הצביעה על קיומו של הסכם שיפוט בלעדי בין המשיבה-התובעת לבין החייבת 2. המשיבה הוסיפה והצביעה על תקנה 5 בתקנות סדר הדין האזרחי, הנותנת תוקף להסכמה כאמור;  ועל תקנה 3(ב) בתקנות האמורות, המורה כי הסמכות המקומית לגבי נתבע אחד חלה, במקרה של נתבעים אחדים, על התובענה בכללותה. על יסוד כל אלה טוענת המשיבה כי הסמכות בענייננו מוקנית רק לבית המשפט המוסמך בתל-אביב.

דיון והכרעה

5.       מן המפורסמות, ולחלופין הדבר הוא בגדר ידיעתו השיפוטית של בית משפט זה, שלפניו מתבררות תביעות רבות של המשיבה-התובעת דנן, כי למשיבה, המנהלת עסקי עיתונאות ופרסום בעיתוניה ברשת ארצית, יש סניף בחיפה. המשיבה בתגובתה לא טענה אחרת.

6.       ברע"א 2339/92 "עמידר" נ' חי, פ"ד מו(3) 777, נפסק מפי המרא דשמעתא, השופט (כתוארו אז) ש' לוין, כשהנשיא אורי גורן מחרה-מחזיק אחריו [א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, סייגא 2005, עמ' 31] כי תקנה 5 גוברת על תקנה 3(ב); אולם הדברים אמורים רק בצד הקשור בהסכם השיפוט הייחודי. לפיכך, חרף אי-הנוחות לתובע, וחוסר-יעילות מסוים מבחינת המערכת המשפטית, הדיון יפוצל כך שההתדיינות מול הצד להסכם השיפוט הייחודי תתנהל במקום המוסכם, וההתדיינות מול הנתבע האחר תתקיים במקום הנגזר מן התקנות 3(א) ו-3(א1), לפי העניין.

7.       נראה שהדברים אמורים ביתר-שאת בהתנגדות לביצוע שיקים, כבענייננו. הגשת ההתנגדות על ידי אחד החייבים בלבד מכוננת הליך חדש בבית המשפט, שבו - אם תתקבל ההתנגדות - המתנגדת תהיה הנתבעת היחידה. בנסיבות כאלה מוצדק עוד-פחות שהמתנגדת תיגרר אחרי החייבת האחרת, שכלל אינה צד להליך בבית המשפט, בגלל הסכם השיפוט שבין התובעת לחייבת אחרת, שהמתנגדת אינה צד לו.

8.       נמצאנו למדים כי אינטרס הנוחות של הנתבע, שאינו קשור בהסכם השיפוט, נמצא ראוי יותר להתחשבות מן האינטרס של התובע, ואפילו של הציבור ומערכת המשפט, בקיומו של הליך מאוחד לפני אותו שופט.

9.       אין תימה בכך. הוספתה של תקנה 3(א1) בתקנות האמורות, המתייחסת לתובע רב-סניפי ומייחדת את הסמכות המקומית למקום הסניף המצוי במושבו של הנתבע, מבטאת את מגמת המחוקק לחזק את האינטרס הצרכני בנגישות למשפט של הצרכן, על חשבון נוחותו של הספק הגדול (ועורכי-דינו).

10.   בהחלטתו של השופט רחמים כהן מיום 4.9.2006 בת.א. (שלום ת"א) 28397/06 דפי זהב בע"מ נ' מטווח טיטניום בע"מ, אשר, בכל הכבוד, מקובלת עליי במלואה, עמד השופט כהן על התיקון משנת 2004 בחוק החוזים האחידים, וקבע כי בעקבותיו - תוך שינוי המגמה הקודמת בפסיקה - תניית שיפוט ייחודי בחוזה אחיד, כבענייננו, המנוגדת לדין הכללי בדבר הסמכות המקומית, תועמד בחזקה שהיא מקפחת. השופט כהן ציטט מתוך דברי ההסבר להצעת החוק דברים הראויים לציטוט חוזר:

"חוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982 (להלן - החוק) מאפשר לבית הדין לחוזים אחידים או לבית המשפט לבטל תנאים מקפחים בחוזה אחיד. אחד מהתנאים המקפחים יכול להיות תניה בדבר מקום שיפוט העלולה להקשות מאוד על האזרח לנהל את ריבו עם תאגיד גדול, מרובה סניפים. המציאות מלמדת שתאגידים גדולים (כגון חברות ביטוח או בנקים) קובעים לעיתים תניות בדבר מקום שיפוט המכבידות, למעשה, על הנגישות לערכאות של הלקוח הן מבחינת מעמדו כתובע והן מבחינת מעמדו כנתבע בכח. זכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות חשובה ואף כזכות יסוד (ר' למשל ע"א 733/95 ארפל אלומניום נ' קליל תעשיות בע"מ בפס"ד של הש' חשין). כתובע - תנית שיפוט מגבילה את זכותו לבחור מבין החלופות שהדין מקים לו את החלופה הנוחה לו ומצמצמת את אפשרויותיו. כנתבע - התניה שוללת ממנו את הזכות לבקש העברת הדיון, ומונעת ממנו את האפשרות להוכיח כי מקום השיפוט הוא פורמאלי בלבד או שמקום אחר מתאים מבחינת מאזן הנוחיות.

כאשר מדובר בחוזה אחיד, אין מקום לבחון תנית שיפוט במשקפי חופש ההתקשרות החוזי שכן ההנחה היא שבחוזה אחיד אין, בדרך כלל, הסכמה ממשית של הלקוח בענין זה. תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - התקנות), קובעות את הדין הרגיל בענין מקום השיפוט. צדדים השווים בכוחם יכולים גם להסכים אחרת (תקנה 5 לתקנות). ברם, כשמדובר בחוזה אחיד, סטיה מהדין מקימה חשד שמדובר בתנאי מקפח וכך מוצע לקבוע במפורש...

לפי סעיף 4(9) לחוק כנוסחו היום, חזקה שתנאי מקפח אם קובע 'מקום שיפוט בלתי סביר'. לפי ההצעה כל התניה על הדין הרגיל בדבר מקום שיפוט בחוזה אחיד - חזקה שהיא מקפחת ומי שיטען אחרת - עליו יהיה הנטל להוכיח ההיפך".

11.   אף אני עמדתי על כך במקום אחר [בהחלטתי מיום 19.6.06 ב-ת.א. (שלום ת"א) 705602/06 "כלל" נ' נצר], בהקשר של תביעות חוב מוסדיות בסכומים קטנים-יחסית, באומרי:

"נראה כי תקנה זו [תקנה 3(א1) - ש"פ], שהוספה  בתיקון משנת 1997/8, הפכה את המגמה שביסוד הלכת לוי נ' פולג משנת 1995, אשר דיללה את המגמה המקילה עם נתבעים בענייני סמכות מקומית. בתיקון זה גילה מחוקק-המשנה את דעתו בזכות ההתחשבות בנתבע, ואף חיזק אותה.

אוסיף ואומר כי לטעמי אין מקום להקל ראש בכללי הסמכות המקומית, אפילו במדינה קטנה כישראל. משמעותה של התדיינות במקום מרוחק כדי מספר שעות נסיעה, בשים לב למשך הנסיעה בתחבורה ציבורית, ולחלופין בסיכון של עמידה בפקקים וחיפוש ממושך אחר חניה, היא הפסד של הוצאות נסיעה וימי עבודה. יש מתדיינים רבים שנזק כזה אינו זניח מבחינתם. לגביהם, עלויות אלה פוגעות בנגישות לצדק. הגישה שלפיה אין משמעות רבה למקום ההתדיינות אינה מתיישבת עם ההכרעה החברתית הישראלית המגולמת בהקמתם היקרה של בתי משפט בפרישה ארצית רחבה וסמיכה-יחסית".

12.   מן המקובץ עולה כי ספק רב אם החייבת 2 עצמה קשורה בהסכם השיפוט שלכאורה מחייב אותה להתדיין עם המשיבה-התובעת בתל-אביב, תחת התדיינות במקום במושבה בחיפה. מכל מקום, המבקשת בוודאי אינה קשורה בהסכם שיפוט זה, חרף העובדה שמצאה עצמה בשכנות לחייבת האחרת במסגרת הבקשה לביצוע. לפיכך, הן על יסוד תקנה 3(א), לפי כל אחת מחלופותיה, והן על יסוד תקנה 3(א1) - מסורה הסמכות המקומית לבתי המשפט במחוז חיפה בלבד, ולא לבית משפט זה.

סיכום

13.   הדיון מועבר לבית משפט השלום בחיפה.

14.   המשיבה תשלם למבקשת 1,500 ש"ח בגין הוצאות המשפט.