החלטה בתיק בשא 169414/05 - פסקדין

בפני בקשה לביצוע שיק בסך של 64,900 ש"ח שמועד פירעונו  29.7.96.

המבקש הגיש בקשה לביטול ההליכים בתיק ולחילופין, הארכת מועד להגשת ההתנגדות ובסעיף 13 לבקשה הודיע המבקש שהבקשה מהווה גם התנגדות לביצוע השטר (להלן - "הבקשה").

טיעוני המבקש

בתיק זה מעולם לא בוצעה מסירה כדין של אזהרה ו/או מסירה בכלל.

המשיב אינו אוחז בשטר לפי הגדרת מושג זה בסעיף 1 לפקודת השטרות (נוסח חדש) ולפיכך, מאחר והמשיב אינו נסב הוא אינו יכול להגיש את השיק במסגרת בקשה לביצוע שטר.

דיון

מסירת האזהרה

לתגובת הזוכה לבקשת החייב לביטול עיקול וסגירת תיק ההוצאה לפועל (להלן - "התגובה לביטול העיקול"), שלגביה נקבע שהמשיב יוכל להעלות טענותיו בדיון הקבוע להתנגדות צירף המשיב תצהיר מוסר לפיו נמסרה האזהרה לידי המבקש עצמו ביום 22.10.03 בקיבוץ מענית.

המבקש, אישר בחקירתו בבית המשפט, כי הוא גר בחודש אוקטובר 2003 בקיבוץ מענית, אם כי הכחיש שקיבל את האזהרה.

איני מקבל את טענת המבקש בסעיף 19 לסיכומיו, כי על המצהיר מטעם המשיב הייתה חובה להתייצב להיחקר על תצהירו אלא אם היה מודיע המבקש בכתב כי הוא מוותר על חקירתו.

לפי תקנה 522 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984 במצב שבעל דין מעוניין לחקור חקירה שכנגד מצהיר שאיננו בעל דין בהליך ביניים עליו להודיע על כך לבעל הדין שהגיש את התצהיר ולדרוש את התייצבותו של המצהיר לשם חקירה שכנגד בשעת הדיון.

מאחר והדיון בענייננו הוא בהליך ביניים והמצהיר (המוסר) אינו בעל דין, הרי שעל המבקש היה לדרוש את התייצבות המצהיר לחקירה ומשלא עשה כן,  הוא נחשב כמוותר על חקירת המצהיר מטעם המשיב.

בנסיבות אלה, אני מקבל את טענתו של המשיב כי האזהרה נמסרה למבקש עצמו (כמפורט בתצהיר המוסר) ביום 22.10.03 ובפרט בהתחשב בכך שבאותה תקופה המבקש הודה שהתגורר בקיבוץ מענית שלפי תצהיר המוסר שם בוצעה מסירת האזהרה. לפיכך  המבקש שהגיש את ההתנגדות ביום 21.6.05 הגיש אותה באיחור.

איני מקבל את טענת המבקש, כי המשיב מילא בידיעה ברורה כתובת שגויה של המבקש בבקשת ביצוע. בקשת הביצוע הוגשה ביום 27.5.03 ואילו המסירה בוצעה למבקש בקיבוץ מענית לאחר מספר חודשים. טענת המבקש, כי למשיב היה קשר עם המבקש והוא אפילו קיבל ממנו מכתבים לתת לאנשים אחרים נדחית מאחר ובמהלך הדיון הוגש מסמך אחד בלבד שהמבקש כתב למשיב ושלפי עדות המבקש נכתב בשנים 97 , 96  במהלכן הוא לא היה בארץ. מקריאת המכתב (מש/1) ברור שהמבקש נמלט לחוץ לארץ מפני נושיו ולפיכך, יש בכך להוות ראיה שהיה קושי רב לאתר את המבקש. העובדה שמהמכתב (מש/1) עולה שהמבקש שלח למשיב מכתבים שישלח לאחרים אינה סותרת את מצב הדברים שהמבקש ברח לחוץ לארץ כדי שנושיו, ביניהם המשיב  לא יאתרו אותו.

איני מקבל את טענת המבקש, כי על פי הדין המשיב אינו יכול להגיש תביעה שטרית מאחר והוא איננו אוחז בשטר, כהגדרת אוחז בפקודת השטרות.

הלכה פסוקה היא, כי המחזיק בשטר רשאי לתבוע את פירעונו ישירות בהוצאה לפועל משום שהתביעה מבוססת כאמור על העילה השטרית. בנוסף, הגישה העולה מהפסיקה היא כי הזכות על פי השטר אינה שמורה לאוחז בלבד, אלא גם למי שזכאי גם להחזיק בשטר מכוח דיני הקניין. לפי גישה זו, ההוראה בסעיף 30 (ד) לפקודת השטרות חלה לא רק על נעבר שנתן ערך עבור השטר אלא גם על מי שקיבלו במתנה. עם זאת, בשל היעדר האחיזה יהיה על המחזיק לפרט כיצד הגיע השטר לידיו ובשל אותה סיבה לא יוכל המחזיק להיות אוחז כשורה. (ש' לרנר, דיני שטרות תשנ"ט - 1999, עמוד 244).

אשר על כן, אין מקום למחיקת התביעה השטרית כטענת המבקש וזכותו של המשיב להגיש בקשה לביצוע שטר.

המשיב בתגובה לביטול העיקול צירף שני מסמכים של החברה לפיתוח אזור לוד ורמלה בע"מ וכן של חב' לנדקו ישראל ייזום וניהול בע"מ (נספחים ב' ו-ג לתגובה לביטול העיקול) מהם עולה, כי השיק נשוא הבקשה נמסר על ידי המבקש למשיב שמסר אותו לחברה לפיתוח אזור רמלה ולוד. בהמשך, השיק חזר  ובמקומו שילם המשיב את הסכומים המגיעים במלואם למוטב על פי השיק.

ממסמכים אלו, עולה לכאורה, כי המשיב נתן ערך מלא עבור השיק למוטב וכן ניתן הסבר כיצד השיק הגיע לידי המשיב. עם זאת, כותבי המכתבים  והמשיב לא העידו מעל דוכן העדים.

צודק המבקש בטענתו, כי בבקשת הביצוע נטען כי המשיב אוחז בשיקים ולא נטען, כי המשיב מחזיק בשיקים וכן לא פורטו הנסיבות כיצד הגיע השטר לידי המשיב, כפי שהיה על המשיב לפרט לפי ההלכה הפסוקה. אולם, ההתנגדות לא הוגשה במועד. במידה וההתנגדות לרבות הבקשה למחיקת התביעה הייתה מוגשת במועד היה מקום להורות על תיקון בקשת הביצוע (כתב התביעה) ולא מחיקתו מאחר והלכה פסוקה היא, שרק בנסיבות יוצאות דופן יורה בית המשפט על מחיקת תביעה.

איני מקבל את טענת המבקש בדבר התיישנות כמפורט להלן.