החלטה בתיק בשא 168634/05 - פסקדין

1.      לפניי בקשה לדחיית תובענה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית ושיהוי.

2.      עניינה של תובענה זו, מתן פסק דין הצהרתי הנוגע לחיובי ארנונה הנתבעים מהמשיב על-ידי המבקשת.

3.      המשיב הינו הבעלים של מחצית מהזכויות בגוש 6636 חלקה 339/1 ובגוש 6636 חלקה 339/2. הבעלים של המחצית השניה של הזכויות הינו אחיו של המשיב.

4.      בכתב התביעה נטען על ידי המשיב כי אין הוא חייב בחוב הארנונה שהושת עליו על-ידי המבקשת בגין הנכסים הנ"ל. המשיב מעלה טענות הנוגעות, בין היתר, לשימוש שונה שנעשה בנכסים החל משנת 1984, לזהות המחזיק בהם עד שנת 2001 ולהתיישנות חוב הארנונה כלפיו. כן טוען המשיב, כי הסכם ביטול/ויתור חוב הארנונה, אשר נחתם בין המבקשת לבין אחיו של המשיב, חל גם כלפיו.

5.      לטענת המבקשת, היות וטענות המשיב מופנות כנגד סיווג מוטעה של הנכס, שימושו ו/או מחזיקיו, הרי שהסמכות לדון בתביעה מסורה למנהל הארנונה, על פי הקבוע בסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976. לחלופין, טוענת המבקשת, כי הסמכות לדון בתביעה מוקנית לבית המשפט לעניינים מנהליים, ובלבד שהמשיב עומד בדרישות הדין לענין השגה וערר על חיובי הארנונה.

6.      מוסיפה המבקשת וטוענת, כי התביעה נגועה בשיהוי, שכן המשיב העלה את טענותיו כלפי חוב הארנונה באיחור של כ-20 שנה, בעוד שכל אותן שנים נמנע מלהשיג או לערער על חיובים אלו כמצוות הדין. לטענת המבקשת, מטרת המשיב לפגוע בזכותה לממש את נכסי המשיב לכיסוי חובותיו כלפיה ובשל כך צצו כל טענותיו כלפיה.

7.      המשיב מוסיף וטוען, כי הפורום המתאים לבירור התביעה הינו בית המשפט בהליך רגיל ולא בית המשפט לעניינים מנהליים, וזאת בשים לב לסוג העילות הנכללות בתביעה, שמקורן, בין היתר, בדיני החוזים, דיני ההתיישנות ודיני תום הלב.

8.      המשיב אף דוחה את טענת השיהוי הנטענת על-ידי המבקשת וטוען מצדו, כי המבקשת היא שהחליטה בשנת 2002 לפעול לגביית חובות שנוצרו משנת 1979.

דיון

9.      סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976 קובע כדלקמן:

(א) מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:

(1)  הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת   

התשלום;

(2)  נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או

השימוש בו.

(3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים ו ו-269 לפקודת העיריות.

(4) היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8(ג) לחוק הסדרים התשנ"ג - שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכס.

(ב) אין באמור בחוק זה כדי להסמיך את מנהל הארנונה או את ועדת הערר לדון או להחליט בטענה שמעשה המועצה של הרשות המקומית בהטלת הארנונה או בקביעת סכומיה היה נגוע באי-חוקיות שלא כאמור בפסקאות (1) עד (3) של סעיף קטן (א).

(ג) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), מי שחויב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע על יסוד טענה לפי סעיף קטן (א)3), רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה כאמור כפי שהיה רשאי להעלותה אילולא חוק זה.