החלטה בתיק בשא 16799/07 - פסקדין

1.         בפניי בקשה להורות על העברת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה מחמת העדר סמכות עניינית.

2.         נתוני רקע:

2.1        הצדדים פיתחו מערכת יחסים זוגית החל מחודש אוגוסט 2006. לטענת המבקשת כחודש וחצי לאחר שהחל הקשר ביניהם, עבר המשיב להתגורר בדירתה השכורה וזמן קצר לאחר מכן נסעו יחד לפריז ושם הציע לה המשיב נישואין. הצדדים החליטו להינשא זל"ז ומועד החתונה נקבע ליום 15.8.07.

2.2        המבקשת מציינת עוד כי מחודש ספטמבר 2006 ועד לחודש מרץ 2007 חיו בני הזוג בדירתה השכורה. בחודש זה (מרץ 2007) רכשו במשותף דירה בשכונת הבוסתן בעכו, הזמינו רהיטים, מוצרי חשמל וציוד כולל לדירה.

2.3        במהלך חודש יולי 2007 עלו יחסי הצדדים על שרטון והם החליטו לבטל את נישואיהם. כל אחד מן הצדדים מטיל את האחריות לקבלת אותה החלטה על הצד האחר. אולם למעשה, אין לכך חשיבות לצורך הדיון, משום שבסופו של דבר אין חולק שהנישואין בוטלו והצדדים ניתקו יחסיהם.

3.         בבקשה המונחת בפניי, טענה המבקשת כי הסמכות העניינית לדון בתביעה נתונה לבית המשפט לענייני משפחה, וזאת על פי סעיפים 1 ו-3 לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן-"החוק"). הטעם לכך נעוץ בעובדה שבמועדים הרלוונטיים היו הצדדים בני זוג וידועים בציבור. יצוין כי בגדר אותה בקשה טענה המבקשת אף לעניין הסמכות המקומית, שלגבי דידה נתונה לבית משפט לענייני משפחה בקריות. טענתה לעניין הסמכות המקומית נדחתה בהחלטת כב' הנשיא מיום 1.11.07, ולעניין הסמכות העניינית נותב התיק בפניי לצורך הכרעה בטענה זו.

4.         בתגובה שהגיש, טען המשיב כי אין יסוד לבקשה על שום שאין הוראת חוק ספציפית המקנה לבית המשפט לענייני משפחה סמכות ייחודית לדון בתבוענה דידן.

5.         לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחנתי את טיעוני הצדדים שהובאו בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. להלן תמצית טעמיי:

5.1        סעיף 3 לחוק מורה כי ענייני משפחה לפי חוק זה יידונו בבית המשפט לענייני משפחה. סעיף 1 מגדיר מהם "ענייני משפחה" בקבעו, בין היתר, כי אלה כוללים תובענה אזרחית בין אדם לבין בן משפחתו שעילתה סכסוך בתוך המשפחה. "בן משפחתו" מוגדר לצורך העניין, בין היתר, כבן זוגו, לרבות הידועה בציבור כאשתו, בן זוגו לשעבר, בן זוגו שנישואיו עמו פקעו ובלבד שנושא התובענה נובע מהקשר שהיה ביניהם בתקופה שבה היו בני זוג.

            למעשה, על מנת שהסמכות העניינית תהיה נתונה לבית המשפט לענייני משפחה, על המבקשת לשכנע את בית המשפט כי מתקיימים שני תנאים  מצטברים אלה - התנאי הראשון, כי היחסים בינה לבין המשיב עונים על הגדרת "בן משפחה" כמשמעות הדיבור בחוק, והתנאי השני - כי עילת התובענה הינה סכסוך בתוך המשפחה.

5.2        השאלה הראשונה העומדת לבירור הינה האם יש להכיר במבקשת ובמשיב כידועים בציבור, כפי שהחוק מגדירם בסעיף 1(2)(א). הפסיקה העמידה שני תנאי סף, מצטברים ומשתלבים זה בזה, לקיומה של מערכת יחסים שכזו, והם חיי משפחה וניהול משק בית משותף. נקבע כי אין לגבש ולהקצות למונח "ידועים בציבור" וחיי משפחה ואף לדיבור "משק בית משותף" קריטריונים נוקשים (ראו: ע"א 79/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' שוקרן, פד"י לט (2), 690). נקבע עוד שהמונח הינו מעין מסגרת משתנה של יחסים בין בני זוג שמרכיביה שונים מזוג לזוג, ועל כן יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו, מתוך ראיה כוללת של העובדות ומתוך סקירת מערכת היחסים על פי המרכיבים השונים והמאפיינים המתקיימים בהם (ראו: ע"א 107/81 אלון נ' מנדלסון, פד"י  מג     (1), 431).

5.3        בענייננו, ספק אם ניתן לומר כי הסביבה הקרובה לבני הזוג ראתה בהם בעל ואשה לכל דבר. הצדדים התגוררו אמנם תחת קורת גג אחת, אם כי לפרק זמן קצר, אולם החליטו להינשא זה לזו ובמסגרת זאת איחדו חשבונותיהם, רכשו דירה משותפת ואף קנו ריהוט ואביזרים לאותה דירה. על פניו נראה כי זמן קצר לאחר היכרותם גמלה בלבם ההחלטה להינשא ולמסד את היחסים ביניהם. מכאן שאותו שלב של מגורים משותפים בטרם נישואיהם, היה שלב זמני וקצר הנעדר את המאפיינים של  מערכת יחסים של ידועים בציבור. נכון הוא שהפסיקה סירבה להגדיר פרק זמן מינימלי של מגורים משותפים, לצורך הכרה בבני זוג כידועים בציבור, אלא שלא רק פרק הזמן הקצר שבו התגוררו הצדדים דכאן מוביל למסקנה כי אין להכיר בהם כידועים בציבור, אלא מכלול הנסיבות של הקשר, כפי שפורטו.

5.4        מעבר לכך, אף אם ניתן היה להכיר ביחסי הצדדים כיחסי ידועים בציבור, לא היה בכך כדי להועיל למבקשת. בחינה מדוקדקת של הגדרת המונח "בן משפחתו" שבסעיף 1 (2)(א) לחוק, תלמד כי זו כוללת בן זוג, לרבות הידועה בציבור כאשתו, בן זוג לשעבר ובן זוג שנישואיו עמו פקעו. בכל הנוגע לבן זוג, מרבה ההגדרה וכוללת גם בן זוג לשעבר, בעוד שלגבי "ידועה בציבור", אין ההגדרה כוללת ידועה בציבור לשעבר. לדעתי, בכך נתכוון המחוקק להבחין בין בני זוג, והרחיב באופן מפורש את ההגדרה כך שתחול גם על בני זוג לשעבר, בעוד שלגבי ידועים בציבור, צמצם את הסמכות של בית משפט לענייני משפחה, כך שתחול אך ורק על ידועים בציבור במועד הגשת התובענה ולא כאלה שהיו בעבר מוכרים כידועים בציבור.

6.         אשר על כן,  הנני דוחה את הבקשה להעברת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה. בשלב זה איני רואה לעשות צו להוצאות ואלה יילקחו בחשבון במסגרת ההכרעה בתביעות ההדדיות של הצדדים.

7.         בטרם קביעת קדם משפט, ולנוכח מהות המחלוקת ואופיה, מוצע בזאת לצדדים לשקול הפניית התיק להליך של גישור, בין אם בפני מגשר שזהותו תיקבע בהסכמה על ידם ובין אם בפני מגשר שייקבע על ידי בית המשפט. ב"כ הצדדים ימציאו עמדתם להצעה זו בהודעה שתוגש לבית המשפט תוך 20 יום מהיום. בהעדר כל הודעה, ובחלוף המועד הנ"ל, אסיק כי הצד שנמנע מהמצאת תגובתו מסכים להצעה דלעיל.

התיק יובא לתזכורת מעקב ביום 20.2.08.

ניתנה היום ג' בשבט, תשס"ח (10 בינואר 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.