החלטה בתיק בשא 16776/05 - פסקדין

1. מהות הבקשה וטיעוני הצדדים:

חברת לוי צבי אלומיניום בע"מ הנה חברה פרטית שעיסוקה בתחום האלומיניום (להלן: " החברה").

ביום 25.7.2005 ניתן על ידי צו כינוס נכסים זמני לחברה, ועו"ד שפלר מונה ככונס נכסים זמני (להלן : " הכונס").

ביום 26.7.2005 הגיש הכונס בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על חילוטן של ערבויות בנקאיות אשר הוציא בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: " הבנק"), לבקשת החברה, לטובת אודר צפון להנדסה ובנין בע"מ, דניה סיבוס בע"מ, סולל בונה בע"מ, בנק איגוד לישראל, אורתם סהר הנדסה בע"מ, ובית יעקב רוזן  (להלן: " הבקשה לצו מניעה" " הערבויות " ו" המשיבים"). 

בבקשה לצו מניעה זמני ציין הכונס כי הבנק הוציא את הערבויות במסגרת התקשרויותיה של החברה עם המשיבים בפרויקטים שונים. הכונס טען כי חילוטן של הערבויות יהווה "מכת מוות" לפרויקטים האמורים, בשעה שהבנק מעוניין לנסות ולסיים את הפרוייקטים. כן נתבקשה על ידי הכונס "תקופת חסד" בכדי לבדוק האם אכן קיימת סיבה לחילוטן של הערבויות, או שמדובר בניסיון לבצע מחטף בחוסר תום לב, לנוכח ההלכה הפסוקה הנוגעת לדרישת תום הלב גם מקום שמדובר בערבויות אוטונומיות.  

במסגרת החלטה מיום 26.7.2005 ניתן על ידי צו ארעי כמבוקש, ונתבקשה תגובתם של המשיבים לבקשה לצו מניעה. 

ביום 30.8.2005 הגישה חברת צוות שלמה ברקוביץ' בע"מ (להלן: " ברקוביץ'") בקשה להצטרף כמשיבה לבקשה לצו המניעה (להלן : " בקשת ההצטרפות").

במסגרת בקשת ההצטרפות טענה ברקוביץ' כי ביום 14.6.2004 התקשרה בהסכם עם החברה לשם ביצוע עבודות אלומיניום בפרויקט "מגדלי אונו" (להלן : " ההסכם")

ברקוביץ' טענה כי שילמה לחברה מקדמה בשיעור של 40% מתמורת העבודות הקבועה בהסכם, כנגד קבלת ערבות בנקאית אוטונומית של הבנק בסכום המקדמה כאמור (להלן : " הערבות"), וכי הערבות נמסרה לידי בנק איגוד בו מתנהל חשבונה העסקי של ברקוביץ' לצורך הבטחת ה"אובליגו" שלה בבנק (להלן: " בנק אגוד").

לטענתה של ברקוביץ', מאחר שהערבות ניתנה לה כנגד "כסף חי" ששולם לחברה על חשבון עבודות שהיה על החברה לבצע במסגרת הפרויקט, ואשר לא יושלמו על ידה, הרי שיש להשיב לידי ברקוביץ' את הכספים ששילמה על חשבון העבודות האמורות ואין ליתן צו מניעה האוסר על חילוט הערבות.

כלומר, אין מדובר לטענתה בערבות ביצוע אשר נועדה להבטיח קיום התחייבויות עתידיות של החברה כלפי ברקוביץ', כי אם בערבות בנקאית שנמסרה כנגד תשלום כסף במזומן.

עוד טענה ברקוביץ' כי סכום הערבות הופחת בהתאם לקצב התקדמות העבודות וביצוע התשלומים מאת ברקוביץ' לחברה, כך שסכום הערבות עומד על 328,000 ש"ח.

לסיכום טענה ברקוביץ' כי אין כל בסיס למתן צו המניעה: ראשית, מאחר שהחברה לא ביצעה את כל העבודות כנגד המקדמה ששולמה; שנית, מאחר שעם הפסקת המו"מ בין הצדדים ביוזמת הכונס סוכלה מטרתו של צו המניעה הזמני ושלישית, עקב העדר בסיס משפטי לבקשה לאור עמדת ההלכה הפסוקה לפיה התחייבות הבנק בערבות בנקאית אוטונומית מנותקת מעסקת היסוד שבין הנושה לחייב, וכי מימושה של  ערבות זו כלפי הערב אינה נעצרת עם מתן צו הקפאת הליכים או צו פירוק נגד החברה.

לנוכח כל האמור לעיל טענה ברקוביץ' כי בנסיבות המתוארות זכאי בנק איגוד לדרוש את חילוט הערבות הבנקאית, מבלי שיידרש לנמק או לבסס את דרישתו. הבנק מחויב לשלם לידי בנק איגוד את סכום הערבות מייד עם דרישתו הראשונה, הכל כאמור בכתב הערבות.

בהחלטה מיום 5.9.2005 לאחר שקיבלתי את תגובת הכונס, התרתי את צירופה של ברקוביץ' כמשיבה לבקשה לצו מניעה.

ביום 8.9.2005 הוגשה תגובתו של בנק איגוד לבקשה לצו מניעה.

בתגובתו טען בנק איגוד כי נשמטה התשתית העובדתית של הבקשה למתן צו מניעה, מאחר שהכונס אינו עתיד לסיים את הפרויקט אשר בהקשרו ניתנה הערבות בעניינה של ברקוביץ'. עוד טען בנק איגוד בהקשר זה כי מבקשת ההצטרפות של ברקוביץ' עולה שכונס הנכסים הציג מצגי שווא בפני בית המשפט ועל כן אין לראותו כמי שבא נקי כפיים לבקש סעד מן היושר.

לגופו של עניין טען בנק איגוד כי העמיד אשראי לברקוביץ' לצורך תשלום המקדמה לחברה, וכי להבטחת אשראי זה מסרה החברה ערבות בנקאית אוטונומית לטובת בנק איגוד. 

בנק איגוד טען כי מדובר בערבות בנקאית אוטונומית אשר הכונס טוען כנגד מימושה ללא כל סיבה או ביסוס, וללא  שהצביע על כל טענה או ראיה המעידה על קיום חריג המרמה או חריג הנסיבות המיוחדות, אשר בהם בלבד יש כדי לסייג את עקרון העל בדבר עצמאותה של הערבות האוטונומית.