זו התנגדות לביצוע שיק ע"ס קרן של 1,700,000 ש"ח, המשוך ע"י המבקש לפקודת נפרע בשם יחיאל שולץ (להלן: "
יחיאל"), ושהוסב לידי המשיבה. זמן פרעונו הוא 1/2/07, וחזר מן הבנק הנמשך בציון א.כ.מ. סכום החוב כיום בהוצל"פ הינו 1,953,387 ש"ח.
המבקש בתצהיר ההתנגדות טוען, כי השיק נמסר ליחיאל לפני מספר שנים כביטחון, וללא ציון מועד פירעון. לטענתו, כיום אינו חייב מאומה ליחיאל, וכל חובותיו אליו נפרעו זה מכבר בדרך של העברת נכסים על שמו, העברת כספים לחשבונותיו בחו"ל, תשלום במזומנים, והכל במסגרת העסקים וההתחשבנויות הרבות שעשו ביניהם (סע' 5-6 לתצהיר). נטען, כי העברת השיק למשיבה נעשה שלא כדין, וללא רשות, וזאת על מנת למנוע מהמבקש מלמסור עדויות מפורטות כנגד יחיאל לגורמי אכיפת החוק. כן נטען, שהמשיבה לא מחזיקה בשיק כשורה. לשיטתו, מדובר בשיק שנמסר לה מיחיאל, ושפרטיו מולאו על ידו שלא כדין, חרף היותו לביטחון בלבד, ואמור היה לחזור לידיו. כן נטען, שהמשיבה לא נתנה כל תמורה ליחיאל בעד השיק, ובוודאי שאינה מחזיקה בו בתום לב.
לאור הטענות שהעלה המבקש בתצהירו, ויתרה המשיבה על חקירתו, בטענה כי אין בתצהיר נימוקי הגנה שטריים ראויים, ועל-כן, יש לדחות ההתנגדות. בהמשך סיכמו הצדדים טענותיהם בעל-פה.
המבקש טוען, כי קיימות טענות הגנה ראויות, כך למשל, הטענה, לכאורה, שהשיק הועבר במירמה כחלק ממעשה פלילי רחב היקף שמתברר כעת במשטרה. באשר לטענות התמורה ותום הלב, נטען שאילו צריכות להתברר במשפט עצמו, תוך הצגת חשבונית מס בעד התמורה ששולמה.
מנגד, המשיבה מתנגדת להרחבת החזית בדבר התקיפה והשוחד. לגוף העניין טוענת כי המבקש לא עומד בדרישה של קיום הגנה לכאורית, לא ציין את הפרטים המדוייקים עליהם נשענת גרסתו, כך למשל, לא פירט את הנכסים והכספים שהעביר, מתי העבירם, לא צירף את מסמכי העברה, ולא פירט את העסקאות וההתחשבנויות ומועדיהם, תוך שמפנה לאסמכתאות ולהלכות המשפטיות לעניין הפירוט הנדרש בשלב הדיון. כן טוענת המשיבה, כי טענות המרמה והקנוניה שהעלה המבקש מופנות כלפי יחיאל ולא כלפי המשיבה, תוך שהציגן באופן כוללני, סתמי ובצורה מרומזת, וללא פירוט כנדרש.
המבקש טען בתגובה, כי במסגרת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו מוקנית לו זכות חוקתית להישמע בביהמ"ש. לשיטתו, הטענות בתצהיר נטענו במסגרת מגבלות מסוימות ובמרכזן חקירת משטרה, כאשר פירוט רב יותר עלול להכשילה. לגבי טענת התמורה ונסיבות פירעון השיק, נטען שפורטו בהרחבה בתצהיר, ולפיכך, יש מקום ליתן רשות להגן.
בתום הסיכומים ביקש המבקש להגיש תצהיר משלים בו יפורטו דברים נוספים ככל שניתן. לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה בתום השמעת הסיכומים, וכשאין בבסיסה כל נימוק ראוי.
לאחר עיון בחומר שבתיק וסיכומי הצדדים, אני מקבל את עמדת המשיבה, שאין בפני הגנה מפורטת ומספקת וכנדרש בשלב דיוני זה, כנגד חבות שטרית וביחס לשיק כאן.
שורה ארוכה של הלכות חזרה וקבעה כי נתבע בסדר דין מקוצר, המבקש רשות להתגונן, אינו חייב לשכנע את ביהמ"ש בנכונות טענותיו העובדתיות, כבר בשלב הדיון בבקשה לרשות להתגונן. על ביהמ"ש לברר אם יש בטענותיו של המבקש כדי לשמש הגנה בפני התביעה, ולו גם בדוחק, כאשר אין בודקים בשלב זה את טיב ראיותיו. עם זאת אין מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענות ההגנה שלו (ע"א 594/85
זהבי נ' מגרית בע"מ ואח', פ"ד מ"ב (1) 721, 722).
לפיכך, יש לבחון, האם יש בטענות ההגנה של המבקש כדי להוות הגנה ולו בדוחק בפני התביעה על מנת שתינתן לו האפשרות להתגונן.
על פי החומר שבפני, לא ברור האם אכן נמסר השיק לביטחון, ואם כן מה היה התנאי במסירתו, עד מתי אמור היה יחיאל להחזיקו ולא לעשות בו דבר, כאשר גם אין כל תשתית עובדתית מפורטת דיה למערכת היחסים בין המבקש והנפרע, פרט לנטען באופן סתמי ולא מפורט כי אינו חייב דבר ליחיאל, וחובותיו נפרעו בדרכים שונות ובמסגרת ההתחשבנויות, כאשר בהמשך טוען, שהשיק הועבר בדרך של מרמה כחלק ממעשה פלילי, ללא פירוט נוסף, כשסומך יהבו על חקירת משטרה בעניין שעלולה להיכשל כתוצאה מחשיפת פרטים נוספים.
טענות המבקש כפי שהובאו בתצהירו הן טענות סתמיות, וכלליות ובגדר כותרות שאינן עומדות בחובת הפירוט הנדרש, ובהעדרה של תשתית עובדתית מפורטת, חזרו ביהמ"ש וקבעו כי טענות הנטענות בתצהיר על דרך הסתם, וללא פירוט מספיק, אינן מזכות את המבקש באפשרות להתגונן בגינן (ד. בר אופיר,
סדר דין מקוצר
בהלכה הפסוקה, מהדורה שישית, עמ' 92 והאסמכתאות שם), ובייחוד אמורים הדברים בטענות הגנה המייחסות לצדדים לתיק מעשים שליליים העולים כדי תרמית (ע"א 543/86
כלל חברה לבטוח נ' כלפון, פ"ד מ"ב (3) 341).
המבקש נמנע ממסירת פרטיים חיוניים שהיה בהם לגבש הגנה לכאורית, ותצהירו לכל אורכו לוקה בחסר מבחינת ציון העובדות, והסתמכותו על חקירת משטרה בעניין והעבירות הנטענות, אינה מספקת.
נוכח האמור, ובהעדר תשתית עובדתית מספקת לכאורית, ולו דחוקה ביותר, ולפחות כלפי הצד הקרוב למבקש, וכנדרש בשלב דיוני זה, אני מחליט לדחות את הבקשה.
התוצאה, אם כן, שאני מורה על דחיית ההתנגדות, הליכי ההוצל"פ יימשכו כסדרם, והמבקש ישלם למשיבה הוצאות הליך זה בסך 50,000 ש"ח צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, כ"ו בחשון, תשס"ח (7 בנובמבר 2007), בהעדר הצדדים.