החלטה בתיק בשא 16658/07 - פסקדין

1. הבקשה שבפניי הינה בקשה להורות למערערת על הפקדת ערובה להוצאות המבקש.

המשיבה הגישה ערעור באוק' 2006, לאחר שחוייבה בשומת תשומות בסך של כ- 530,000 ש"ח, בשומת עסקאות בסך של כ- 33,000 ש"ח ובתשלום קנס בסך של כ- 104,000 ש"ח על פי הוראות חוק מס ערך מוסף תשל"ו - 1975 ) להלן: "החוק") בגין אי ניהול ספרים כדין.

בבקשה נאמר כי בתי משפט חייבו לא אחת תאגידים אשר חדלו לפעול ואין להם רכוש, להפקיד ערובה.

המבקש הפנה לעניין זה לרע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פד"י מ"ד(1) 647 (להלן: " פס"ד אויקל").

בבקשה נאמר כי המערערת חדלה לחלוטין מפעילות עסקית החל מאפריל 2007, וזאת לאחר שהחל מאפריל 2006 החלה להקטין את פעילותה העסקית באופן דרסטי, ממאות אלפי ש"ח בחודש לעשרות אלפי ש"ח בודדים. בנסיבות אלה, יש להבטיח את הוצאות המבקש בניהול הערעור.

הבקשה נתמכה בתצהירו של מנהל תחום ביקורת חשבונות במשרד המבקש.

2. בתגובה לכך נטען ע"י המערערת כי בימ"ש יעשה שימוש בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, רק כאשר התובע מתגורר בחו"ל ואין לו נכסים בארץ, וכאשר התובע לא המציא מען כנדרש.

אין בימ"ש מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד.

יש לבחון את סיכויי התביעה. ככל שסיכויי התביעה נמוכים יטה בימ"ש להשית על התובע ערבות להבטחת הוצאות.

המשיבה טענה כי המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו בכל הנוגע לסיכויי התביעה.

מדובר בשומות שנפסלו בגין טענה לחשבוניות פיקטיביות.

המשיבה הגישה תצהירי עדות ראשית אשר מוכיחים לכאורה את טענותיה, ולכן לא ניתן לקבוע כי סיכוי התובענה קלושים.

גם אם בימ"ש יתן משקל לטענת העוני של המשיבה, הרי שיש לקחת בחשבון את העובדה כי בעל הדין בתיק הוא המדינה, אשר עליה לנהוג באורך רוח כלפי המתדיינים איתה. כמו כן, לא נקבע ערבון לצורך פתיחת ההליך ומדובר בהליך המהווה דיון בערכאה נמוכה.

3. בתשובה לכך נטען כי מכתב התשובה של המבקש עולה שסיכויי הערעור הם נמוכים.

כונס הנכסים של החברה אשר את מס התשומות הגלום בחשבוניות שלה ביקשה המשיבה לנכות, ציין במפורש בהודעה מטעמו כי אותה חברה לא קיבלה כל תשלום בגין החשבוניות. בעלי המניות של החברות האחרות אשר לכאורה נתנו חשבוניות מס למשיבה, כלל אינם מכירים אותה.

לכן, סיכויי הערעור הם נמוכים.

יתרה מכן, נושא חיובה של חברה בערובה הוצאות מוסדר בסעיף 363א לחוק החברות, תשנ"ט - 1999.

המחוקק הבחין בין חברה לבין תובע שהוא בשר ודם. הסעיף לעיל הוסף לחוק החברות במסגרת תיקון מס' 3 במרץ 2005.

מתוך ההסבר להצעת החוק עולה כי כוונת המחוקק היתה להחזיר את סעיף 232 לפקודת החברות [נ"ח], כדי להבהיר כי לא היתה כל כוונה לשנות מן הפסיקה לפיה יוחלו כללים מיוחדים בכל הקשור לחיוב חברה תובעת במתן ערובה להוצאות.