החלטה בתיק בשא 166543/03 - פסקדין

1.             הבנק הבינלאומי לישראל בע"מ (להלן: " הבנק" או "המשיב"), הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד גד אביטבול (להלן: "המבקש"). התביעה הינה לתשלום כספים, שהמבקש נותר חייב בחשבון העו"ש, וכן לתשלום יתרת חובו של המבקש בגין הלוואה, שקיבל המבקש מהבנק ואשר לטענת הבנק לא פרע כמוסכם.

המבקש הגיש שתי בקשות רשות להתגונן. הבקשה השנייה הוגשה ברשות בית המשפט, כבקשה מתוקנת ומשלימה, וצורפה לה חוות דעת מומחה. שתי הבקשות נתמכות בתצהירים, חתומים על ידי המבקש. בקשות אלה הן נשוא החלטתי זו.

אדון בטענות המבקש

2.             עמידה בתשלומי ההלוואה כסדרם

בתצהיר, שצורף לבקשה המקורית לקבלת רשות להתגונן, הצהיר המבקש, כי היה אמור לפרוע ההלוואה (בסך 135,000 ש"ח + ריבית) ב- 36 תשלומים חודשיים החל מ- 22.7.00, כי עמד בהתחייבות זו עד מועד הגשת התביעה וכי הבנק הפר ההסכם ביניהם.

לא הוכח שטענה זו הינה הגנת בדים. יש ליתן למבקש רשות להתגונן בטענה, שעמד בפרעון התשלומים, שהתחייב לשלם בגין ההלוואה כמוסכם.

3.             חיוב חשבון המבקש בריבית חריגה בניגוד למוסכם

בתצהיר, שצורף לבקשת הרשות להתגונן המתוקנת, טען המבקש, כי הבנק חייב חשבונו, בניגוד למוסכם ביניהם, בריבית חריגה, העולה כדי 13,484.41 נכון ל- 1.4.03.

לביסוס טענתו ותחשיבו, צירף המבקש לתצהירו חוות דעת מומחה של דוד גולן, כלכלן ומומחה ביקורת מוסדית ופרטית.

לטענת המבקש, לאורך כל זמן פעילות החשבון, החל מיום 19.9.96 ועד ליום הגשת התביעה ביום 10.3.03, דאג הבנק ליצור בטוחות נזילות לצרכי אשראים עתידיים. בטוחות אלה כללו תכניות חיסכון, ניירות ערך ופיקדונות שקליים, שהמבקש נאלץ לרכוש מדי פעם בהוראות קבע חודשיות, או ברכישות חד פעמיות. לטענתו, הוסכם בין הצדדים, כי כל עוד יתרת החוב בחשבונו תהיה שווה או נמוכה מערכי הבטוחות, יחויב חשבונו בריבית הנוהגת במסגרת האשראי בלבד ולא בריבית חריגה.

בהתבססו על התחשיב, המובא בחוות דעת המומחה, טוען המבקש, כי סך הבטוחות בחשבונו היה 539,241.87 ש"ח, בעוד יתרת החובה באותה עת, ללא חיובי הריבית הייתה בסך 149,552.84 ש"ח, למרות זאת ובניגוד למוסכם, גבה ממנו המשיב ריבית חריגה.

בית המשפט אינו מקבל טיעון זה כטענת הגנה, בגינה יש לתת למבקש רשות להתגונן. חובה על מבקש רשות להתגונן להיכבד ולהיכנס לפרטי הדברים, וחובת הפירוט גבוהה, בעיקר כאשר הטענה מתבססת על הסכמה לכאורה, שניתנה למבקש על ידי אדם בבנק, בניגוד למסמכים ברורים וחד משמעיים, שנחתמו בין המבקש ובין המשיב עם פתיחת החשבון. המבקש אינו מפרט עם מי ניהל את המגעים בבנק, מי הוא זה ומה תפקידו של האיש בבנק, עימו הגיע להסכמה בדבר שיעור הריבית לה טען, מתי היה ההסכם, באילו נסיבות נאמרו הדברים ומה שיעור הריבית המוסכמת לעומת הריבית שנגבתה.  בהעדר תשתית עובדתית מפורטת כאמור לעיל, חוות דעת המומחה  שצירף המבקש אינה יכולה להועיל לו (ראה  בעניין זה ע"א 2418/90, רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז(5) 138), מה גם, שבחוות הדעת נעשה חישוב הריבית תוך התייחסות לכל משך תקופת ניהול החשבון.

         לפיכך, דין בקשת הרשות להתגונן בגין טענה זו, להידחות.

4.             התניית שירות בשירות

טענה נוספת, שהועלתה על ידי המבקש בתצהיר שצורף לבקשת הרשות להתגונן המתוקנת, הינה, כי חלק בלתי מבוטל מיתרות החובה החריגה בחשבונו נבעו מאותן תוכניות חיסכון, שנאלץ לרכוש ללא כל היגיון כלכלי.

לא קיבלתי טענה זו.

המבקש לא הצהיר בתצהיריו באופן מפורש, כי תוכניות החיסכון נכפו עליו ע"י המשיב; המבקש נמנע מלהצהיר, כי מאן דהוא בבנק, דרש ממנו לרכוש תוכניות חסכון. טעונו בעניין זה מבוסס רק על האמירה שבסע' 9 לתצהיר המתוקן:

   "האין ברור הוא שהתניית השרות זועקת מתוך אופן ניהול החשבון?"

בית המשפט ער לעובדה, שיתכנו נסיבות "היוצרות חזקה עובדתית כי הופעל לחץ כלכלי כלפי הלקוח באמצעות שירותי האשראי של החברה..."(ראה בעניין זה ע"א 6505/97 בוני ים התיכון בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ פ"ד נג (1) 577, 582), אך נסיבות אלה אינן תואמות את המקרה דנן.

איני נותנת למבקש רשות להתגונן בטענה זו.

5.             עוד טוען המבקש, בתצהיר, שצורף לבקשה המתוקנת, כי לאורך פעילות החשבון, בוצעו העברות לחשבונות מוקפאים ללא הרשאתו. בחוות דעת המומחה, שצורפה לבקשה, מצוי פירוט של ערכי חיובים אלה, שסכומם מגיע ל- 154,670.95 ש"ח. בסכום זה, לטענת המבקש, יש לזכות את חשבונו.

לא הוכח שטענה זו הינה הגנת בדים. ניתנת למבקש רשות להתגונן גם בטענה זו.